נדחתה תביעה נגד ישראייר לפיצוי בגין אבדן מזוודה

1.         לפניי תביעה שעניינה אובדן מזוודה. התובע עותר לפיצוי כספי בסכום של 1,500 ש"ח בגין ערך המזוודה, עגמת נפש, טרדה ועלבון נטענים.

2.         בתאריך 25/08/2007 טסה אשת התובע במסגרת שירותי הנתבעת משדה התעופה באילת לשדה התעופה בן-גוריון. טרם עלייתה לטיסה ובעת הבידוק הביטחוני, נלקחה המזוודה שהייתה ברשותה (ללא תכולתה) מטעמי ביטחון ולא הוחזרה לה.

לטענת התובע, הוא נאלץ להגיע לשדה התעופה כ-12 פעמים לשם בירור העניין ובסופו של דבר הציעה הנתבעת פיצוי בגין אובדן המזוודה בסכום של 250 ש"ח, כשערכה של המזוודה הינו בסכום של 280 ש"ח.

3.         הנתבעת טוענת להעדר יריבות עם התובע, מאחר ורעייתו היא זו שעברה את הבידוק, והנזק הנטען הוא נזקה שלה ולא נזקו של התובע. הנתבעת מוסיפה וטוענת להעדר עילה, מאחר והבידוק הביטחוני במסגרתו נלקחה המזוודה, הנו באחריות ובניהול בלעדי של רשות שדות התעופה.

נטען כי על אף אלו, הוצע לתובע פיצוי בסכום של 250 ש"ח אותו סירב לקבל, על אף ההפרש בסכום של 30 ש"ח בין הצעה זו לבין שווי המזוודה לטענת התובע.

4.         לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לדחות את התביעה.

5.         התובע העיד כי אשתו היא זו אשר ביצעה את ההזמנה לטיסה, היא זו אשר שילמה בעבורה, והיא זו שטסה בטיסת הנתבעת (ר' פרו' עמ' 3 ש' 13-10). עוד הבהיר התובע כי אשתו שוהה בחו"ל לצורך טיפול רפואי והיא עתידה לחזור ארצה בקרוב.

כן עולה מעדות התובע כי הוא שלח לנתבעת מכתב תלונה ולאחר מכן החל לגשת למשרדיה כדי לבדוק מתי יקבל תשובה. לטענתו הוא היה במקום סה"כ 12 פעמים (ר' בפרו' עמ' 2 ש' 19-18). לטענת הנתבעת נאמר לתובע להיות בקשר עם מחלקת פניות לקוחות בנתבעת ולא היה כל טעם בהגעתו הוולנטרית למקום  (ר' פרו' עמ' 23 שו' 27-29).

6.         אשת התובע ביצעה את ההזמנה לטיסה ושילמה בעבורה. אשת התובע התייצבה לטיסה ועברה את הבידוק הביטחוני, עת המזוודה שהייתה ברשותה נלקחה.

בנסיבות אלו, לא מצאתי זיקה בין האירועים נשוא התביעה ובין התובע עצמו. על כן, דחיתי את התביעה לעניין נסיבות אובדן המזוודה בהעדר יריבות בין הצדדים. יוער, כי אין בקביעה זו בכדי למנוע הגשת תובענה על ידי התובעת הנכונה - אשת התובע, שעתידה לחזור ארצה הרבה טרם סיום תקופת ההתיישנות.

7.         שקלתי פסיקת פיצוי לתובע בעבור טרחה והגעה מיותרת לנציגי הנתבעת לשם בירור העניין, בשים לב לטענתו כי היה במקום פעמים רבות. אולם, לאחר ששמעתי את הצדדים, שוכנעתי כי הגעות התובע תדיר למשרדי הנתבעת, לא היו נחוצות.

לאחר שהתובע בירר את העניין וכתב מכתב תלונה, לא היה כל צורך בהגעותיו המרובות אל נציגי הנתבעת. על התובע היה להקטין את נזקיו הנטענים ולהסתפק בהמתנה לתשובת הנתבעת, שאף צורפה לכתב התביעה. בבירור טלפוני יכול היה להשיג התובע את אותה התוצאה.

התובע עצמו מאשר כי אמרו לו לכתוב מכתב להבדיל מלהגיע למקום 12 פעמים (ר' פרו' עמ' 3 שו' 2-3). גם את המכתב החתום ביחס לפרטים שקיבל התובע מאת נציגת הנתבעת בשם "שירז או לירז", לא הציג התובע (ר' פרו' עמ' 4 שו' 8-14).

8.         מן המקובץ, התביעה נדחית.

9.         התובע ישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 400 ש"ח שישולמו תוך 30 יום מהיום.

10.        רעיית התובע והנתבעת ישקלו הגעה להסדר כפי הצעת בית המשפט. 

ניתן היום כ' בניסן, תשס"ח (25 באפריל 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לצדדים.