נדחתה תביעה לתשלום קצבת שארים- המנוחה לא עבדה את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק

בפנינו תביעה לתשלום קיצבת שאירים.

רקע עובדתי

1.         התובעים הינם ילדיה של המנוחה הגב' דודי דהן ת.ז. 027049329, אשר נולדה ביום 1.5.56 ונפטרה ביום 18.7.88. המנוחה הייתה בגיל 32 וחודשיים בעת פטירתה ( להלן: "המנוחה").

2.         התובע מס' 1 נולד ביום 7.11.79, והיה בגיל 8 ו-8 חודשים עת התייתם מאמו.

3.         התובעת מס' 2 נולדה ביום 5.12.76, והייתה בגיל 11 ו-7 חודשים עת התייתמה מאמה.

4.         התובעת מס' 3 נולדה ביום 4.12.78 והיתה בגיל 9 ו-7 חודשים בעת פטירת אמה.

5.         המנוחה היתה תושבת ישראל בעת פטירתה.

6.         המנוחה התגרשה ביום 8.5.1986 ונישאה בשנית בשנת 1987.

7.         ביום 12.11.91 הגיש אבי התובעים תביעה לקיצבת שארים (נ/1) וזו נדחתה על ידי פקיד התביעות ביום 12.3.92 (נ/2) בנימוק ש" המנוחה לא צברה תקופת אכשרה על פי סעיף 22 (א) לחוק".

טענות הצדדים

8.         לטענת התובעים, היתה המנוחה בעת פטירתה עובדת שכירה או עצמאית. לגירסתם, זכאים הם לקיצבת שאירים מיום פטירת המנוחה, היינו, מיום 18.7.88.

9.         לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. לגופה של תובענה טוען הנתבע, כי לא הוכח שהמנוחה צברה תקופת אכשרה כחוק.

באשר לטענת ההתיישנות

10.        אין חולק כי התובעים קיבלו את מכתב הדחייה מיום 12.3.92 (נ/2) הדוחה את תביעתם במפורש.

            טענת התובעים הינה, כי בשולי המכתב נרשם "אם יש בידך אישורים על תקופות עבודה נוספות, נא להמציא ונבדוק שנית זכאות". לפיכך, טוענים התובעים, לא היתה דחייה סופית של תביעתם.

11.        תביעת התובעים דנן הוגשה ביום 26.5.05, למעלה מ-13 שנה לאחר שתביעתם נדחתה על ידי הנתבע. לעמדתנו, משקיבלו התובעים את מכתב הדחייה משנת 1992 בו נרשם בפירוש כי התביעה נדחית, התיישנה תביעתם זה מכבר.

            יתרה מזו, במכתב גופו צויין במפורש כי קיימת לתובע זכות ערעור ואפשרות לקבלת סיוע משפטי. אין מדובר במכתב שכולו מודפס אלא ההפניה למשרדי הסיוע הוספה בכתב יד. ציון אפשרות הערעור מעידה אף היא על סופיותה של החלטת פקיד התביעות. משכך, ברור הוא כי הדחייה בשלב זה הינה חד משמעית.

זכאות התובעים לקצבת שארים

12.        גם לגופה של תובענה, לא מצאנו כי התובעים הוכיחו את תביעתם.