נדחתה תביעה לקיום הוראה בצוואת מנוח המורה על הריסת בית מגורים

1.         תובענה זו עיקר עניינה בהכרעה בשאלה - האם יש להורות על קיום הוראה בצוואת מנוח המורה על הריסת בית מגורים אם לאו.

2.         התובעת היא אחותו של הנתבע 1. הנתבע 2 הינו בנו של הנתבע 1.

            אביהם של התובעת והנתבע 1  (להלן: "האב") הלך לבית עולמו ב-8.7.85, והותיר אחריו צוואה שקוימה על ידי ביהמ"ש המחוזי ב-12.6.00.

            אמם של התובעת והנתבע 1 (להלן: "האם") הלכה לבית עולמה ב-22.8.95 ובעניין עיזבונה ניתן בביהמ"ש המחוזי ב-19.2.96 צו ירושה. על פי צו הירושה ירשו את העיזבון התובעת והנתבע 1 בחלקים שווים.

3.         האב היה בעלים של מקרקעין בגוש 6546 חלקה 177 בהרצליה (להלן: "המקרקעין"). 

            שטח המקרקעין כ-677 מ"ר. על המקרקעין היה בנוי בית ההורים המנוחים (בית ששטחו 85 מ"ר ו-3 חדרים), ובחלק הנוסף של המקרקעין בנתה התובעת את ביתה (בית בשטח 240 מ"ר ובו 3 מפלסים). הבית שבנתה התובעת נבנה בהסכמת ההורים המנוחים עוד בחייהם. 

            בבית ההורים המנוחים התגוררו ההורים, ולאחר פטירת האב ב-85 המשיכה האם להתגורר בבית עד למועד פטירתה ב-95. בבית שבנתה התובעת על המקרקעין, ליד בית ההורים, מתגוררים התובעת ומשפחתה.

4.         האב בצוואתו הוריש את עזבונו לאם ולאחר פטירתה, קבע שהעזבון יחולק בין התובעת והנתבע 1 בחלקים שווים.  עוד הורה לעניין המקרקעין:

"לאחר מותי ומות אשתי החלקה תחולק על פי התשריט המצורף לצוואתי ... הבית בו גרתי יהרס  אלא אם כן יורשיי - הילדים יודיעו בהסכמה למנהל עזבוני תוך 60 יום לאחר פטירתי כי רצונם שהבית יישאר על תילו...  הילדים כבעלים יחכירו את חלקה א' והבית אשר עליה, אשר נבנה ברשותי על ידי ילדתי מלכי שושנה... לילדתי מלכי שושנה ובעלה ...  על פי הסכם חכירה המצורף לצוואה ... הילדים יחכירו את חלקה ב'  לגרשוני גרשון ואשתו ... על פי הסכם חכירה המצורף לצוואה זו...".

5.         האב ציווה את המקרקעין במושע לשני ילדים בחלקים שווים, וקבע שהמקרקעין יחולק בין הילדים בחלקים שווים על דרך של עריכת הסכמי חכירה שנוסחם צורף לצוואה.

            אין מחלוקת בין הצדדים שחלקת האדמה עליה בנוי בית ההורים יוחדה בצוואה ובהסכם החכירה שצורף לצוואה - לנתבע 1, ושחלקת האדמה עליה בנוי בית התובעת יוחדה בצוואה ובהסכם החכירה שצורף לצוואה - לתובעת.

6.         התובעת מבקשת לאכוף את הוראת הצוואה של האב ולהורות על הריסת בית המגורים של ההורים הבנוי על חלקת האדמה שיוחדה בצוואה ובהסכם החכירה שצורף לו - לנתבע 1.

בצוואה קבע האב מנגנון המאפשר בהסכמת התובעת להותיר על כנו את בית המגורים של ההורים הבנוי על השטח שיוחד לנתבע 1.

            בית המשפט לא דן בשאלה אם הוראת הצוואה, שהורתה על הריסת בית ההורים - הינה בניגוד לתקנת הציבור (ראו לעניין זה ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין פ"ד מ"ג (1) 772) באשר הצוואה קוימה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א, לאחר שהנתבע 1 הסיר את התנגדותו, במסגרתה עתר להורות על ביטול סעיף 7 א' לצוואה. 

            אין בפני ביהמ"ש גם טענה שהמקרקעין אינו בשלמות נכס של עיזבון האב (מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג), ולפיכך ההתייחסות תהיה על פי הרישום במרשם המקרקעין. על פי המרשם - המקרקעין כולו בבעלות האב. נעיר, שאם הלכת השיתוף בין בני זוג גורעת מחצית מהמקרקעין (בית המגורים של ההורים המנוחים) מעזבון האב - הרי אין להורות על הריסת הבית באשר הצוואה אינה חלה על מלוא הזכויות במקרקעין.  

            עיקרה של השאלה בתביעה זו, האם השתכללה הסכמה של התובעת להשארת בית ההורים על כנו, באשר גם האב קבע בצוואה שניתן יהיה לא להרוס את הבית אם תינתן הסכמה של התובעת. שאלה זו לא נדונה בבית המשפט המחוזי, שדן אך ורק בשאלת תוקף הצוואה. שאלה זו מושפעת ממערכת עובדתית שאירעה לאחר פטירת האב המנוח וממילא לא נדונה בבית המשפט המחוזי.

הסכמה יכולה להיות בהתנהגות או ע"י יצירת מצג כלפי הנתבע 1. הסכמה יכולה להשתכלל גם מכוח הדוקטרינה של "שימוש לרעה בזכות" או מכוח הדוקטרינה של "עקרון תום הלב".

7.         התובעת לא תפיק כל תועלת אם יהרס בית המגורים של ההורים, באשר בית המגורים בנוי על חלקת האדמה שיוחדה לנתבע 1 על פי הצוואה , ולא על חלקת האדמה שיוחדה לה. גם אם יהרס בית המגורים, ממילא יוכל הנתבע 1 לבנות מחדש בית מגורים על חלקת האדמה שיוחדה לו. התובעת לא תהנה - והנתבע 1 ייצא חסר.

            ב"כ התובעת הצהיר בדיון שהתקיים ב-8.2.00 בתיק עזבון 9583/95 (עמ' 8 שורות 2-1):  "אם הצוואה תהיה כפי שהיא - יש להרוס את הבית (על החלקה שיוחדה לנתבע 1 - י.ג)  ואז לבנותו מחדש (שהנתבע 1 יבנה אותו מחדש - י.ג)".