נדחתה תביעה לפסק דין הצהרתי בעניין אבהות

לפני תביעה לפסק-דין הצהרתי בו יצהיר בית המשפט  שהתובעת היא בתו של מר ט' נ' ז"ל, שהינו יהודי (להלן:"המנוח"), מנישואיו לנתבעת מס' 1 גב' א' נ'.

במסגרת ההליכים המקדמיים הועלתה טענה של חוסר סמכות, אשר לגביה ניתן פסק דין חלקי.

העובדות

1.         התובעת, ילידת 1944, עלתה עם חמשת ילדיה מאתיופיה לישראל ב- 9.5.02. התובעת קיבלה תעודת זהות ואזרחות ישראלית מכוח היותה בתו של המנוח.

סעיף הלאום נותר ריק.

2.         המנוח עלה לישראל ביום 24.5.91, במבצע שלמה, יחד עם אשתו גב' ט' א' (להלן:"האם") וחמשת ילדיו. לטענת התובעת היא לא עלתה לישראל עם שאר משפחתה משום שבאותה העת היתה נשואה לנוצרי, אשר לא היה מוכן להתגרש ממנה ולא הסכים לתת לה את חמשת ילדיה. לא נותרה לה, איפוא, ברירה והיא נשארה באתיופיה עד שהתגרשה מבעלה.

3.         בשנת 1995 ,לאחר גרושיה מבעלה, הגישה התובעת בקשה לעלות לישראל עם חמשת ילדיה, בעקבות משפחתה אשר כבר היתה מצוייה, כאמור, בארץ. במסמכי הבקשה, תחת סעיף הדת, מצויין כי התובעת שייכת ל"ביתא ישראל".

4.         הכל מודים כי המנוח הינו יהודי. הצדדים חלוקים באשר לזהות האם. לטענת התובעת אמה יהודיה, לטענת הנתבעים האם נוצריה. במרשם האוכלוסין מופיעה האם כ"יהודיה".

5.         בשנת 1998 כתב המנוח מכתב למשרד הפנים ובו הוא מבקש להעלות לישראל את התובעת ("הבת הבכורה שלי", כלשונו) יחד עם ילדיה.

6.         חודשיים קודם שעלתה התובעת ארצה, נערך לתובעת תחקיר באתיופיה, בו תורגמו דבריה מאמהרית לעברית, היא הצהירה על אודות בני משפחתה.

בתחקיר נכתב: "לפי דבריה נולדה מאמא נוצריה ומאב ביתא ישראל או מתנצר אינה יודעת בדיוק".

התובעת הוגדרה בסעיף הדת כ "נוצריה".

            התובעת טוענת שלא הבינה את הכתוב בעברית והפקיד הסביר לה כי מדובר ברישום פרטים אישיים, אך לא תירגם לה את הדברים.

7.         המנוח נפטר ביום 16.2.01, לפני עלייתה של התובעת ארצה.

8.         כאמור, התובעת עלתה עם ילדיה ביום 9.5.02. ביום 30.12.02 החליט רכז משרד הפנים מר ל' ס' על הקפאת סל הזכויות של התובעת כעולה חדשה, עקב ממצא של מנהל האוכלוסין לפיו התובעת איננה בתו של המנוח. לדברי התובעת עצמה הזכויות הוקפאו גם משום שנטען כי אמה איננה יהודיה אלא נוצריה.

            כתוצאה מהוראה זו, הופסקה התמיכה החודשית לתובעת והוקפאה זכאותה למשכנתא.     

9.         התובעת הגישה עתירה לבג"צ (בג"ץ 2342/03) בנוגע להחלטה זו של משרד הפנים. ביום 19.5.03 נפסק כי כדין נהג משרד הפנים וכי הוא רשאי לעכב את מימוש זכותה של התובעת לקבלת משכנתא במעמד של עולה חדשה, עד לסיום בדיקת זכאותה של התובעת לשבות, הנעשית על ידם.

10.        לטענת התובעת, הנתבעים לא נקטו בשום הליך על פי חוק מרשם האוכלוסין לביטול רישומה וזכויותיה ואין ברשותם תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון.

על כן, לא המתינה התובעת להשלמת הבדיקה של משרד הפנים וסברה לקדם את עניינה בהגשת התביעה דנן. זאת, גם כדי לקדם אפשרות של החלטה מינהלית של הנתבעים בדבר ביטול אזרחותה של התובעת וביטול אשרת העולה שלה. לטענתה, הספק שהתעורר במשרד הפנים לעניין זהות אביה נבע בעקבות מידע וטענות שהועלו ע"י אינטרסנטים  הפועלים נגד משפחתה.

טענות התובעת