נדחתה תביעה לפיצויים בשל הפרת הבטחת נישואין

לפני תביעה שהגיש התובע לפיצויים בשל הפרת הבטחת נישואין מצד הנתבעת.

העובדות

1.         התובע הינו מוסלמי, והנתבעת הינה יהודיה, אשר עלתה לארץ בגפה מרוסיה בשנת 1994, בהיותה בת 19.

2.         הצדדים הכירו בשנת 1996 במסגרת עבודה משותפת במלון ---- -----ועד מהרה עברו להתגורר יחד בדירה שכורה בתל-אביב.

3.         הנתבעת, בהיותה בודדה בארץ,הכירה מקרוב את משפחתו של התובע והשתתפה עימם בחגים, שמחות וארועים משפחתיים.

התובע , אף הוא הכיר את הוריה של הנתבעת, כאשר באו לארץ לביקור קצר וכן נתלווה אל הנתבעת עת ביקרה את הוריה ברוסיה למשך חודש ימים.

4.         הנתבעת, באותה תקופה, היתה סטודנטית ואילו התובע עבד, (ולמעשה עד היום עובד) בחברת "-------".

5.         הצדדים חיו ברמת חיים סבירה והיחסים ביניהם היו תקינים ונורמטיבים.

6.         משנכנסה הנתבעת להריון, בראשית שנת 1998, הבהיר לה התובע, כי עליה להתחיל בהליכי התאסלמות על מנת שיוכל לשאתה לאשה, ולא- עליה להפיל את העובר שברחמה. ואכן, ביצעה הנתבעת הפלה, משלא חפצה להתאסלם. לאחר מס' חודשים, נכנסה הנתבעת שוב להריון.

7.         ביוני 1998, בעקבות פניה למשרד הדתות, אישר המשרד כי ביכולתה של הנתבעת להתאסלם, אולם מאז לא התקדם דבר בעניין זה.

8.         ביום -------- נולדה מ' ,בתם המשותפת של הצדדים (להלן:" מ'").

9.         לאחר לידתה של מ', התדרדרו היחסים שבין הצדדים עד כדי נקיטת אלימות פיזית כלפי הנתבעת, בגינה נגזר על התובע מאסר על תנאי.

10.        ביום 10/2/03 עזבה הנתבעת את התובע ביחד עם הבת מ', והגישה כנגדו תביעת מזונות ותביעת משמורת. התביעות נדונו ונפסקו בפני כב' השופט גרניט (תמ"ש 17050/03ותמ"ש 17051/03).

טענות התובע

1.         חייהם המשותפים של הצדדים החלו לאחר שהחליטו שניהם להינשא זה לזו בהתאם לשריעה המוסלמית, כאשר לצורך מימוש נישואיהם, הבטיחה הנתבעת להתאסלם.

2.         הנתבעת הכריזה, בהזדמנויות שונות, בהם שהו בני הזוג עם משפחתו של התובע, על רצונה להתאסלם ולשאת לבעל את התובע.

3.         התובע הוא שנשא בפרנסתה של הנתבעת ומימן את כל הוצאות הבית של הצדדים (בהם: שכר הדירה, מיסי עירייה וההוצאות השוטפות), וכן מימן התובע את לימודיה של הנתבעת. היות ומשכורתו מעבודתו ב"-----" לא הספיקה לכיסוי כל ההוצאות הנ"ל-נטל על עצמו התובע הלוואות והתחייבויות כספיות רבות. כל זאת, עשה התובע, בהסתמכו על הבטחתה של הנתבעת להנשא לו, שאלמלא כן, לא היה לוקח על גבו משא זה.

4.         לאחר שנכנסה הנתבעת להריון בפעם השניה, הבטיחה לתובע כי כוונותיה להנשא לו בעיינן עומדות ואף החלה בהליכי התאסלמות. בעקבות קבלת האישור ממשרד הדתות, נותר לנתבעת רק לפנות לבית הדין השרעי בנצרת על מנת להכריז על התאסלמותה, אולם חודש לאחר קבלת האישור נולדה מ' ומאז דחתה הנתבעת את העניין בתואנות שונות עד ליום עזיבתה.

5.         גם לאחר לידתה של מ', המשיכו התובע והנתבעת לקיים חיים משותפים, כאשר התובע השקיע אף ביתר שאת על מנת לפרנס את הנתבעת ואת בתו, וזאת עד לשנת 2003, כאמור.

6.         הבטחותיה של הנתבעת, במשך כמעט עשור, להתאסלם ולהינשא לתובע, אשר בהסתמך עליהן הסכים התובע שהנתבעת תמשיך בהריונה, היו הבטחות שווא אשר מעולם לא קויימו. כתוצאה מכך נפגע התובע נפשית וכלכלית והוא זכאי לפיצוי.

טענות הנתבעת

1.         מעולם לא הבטיחה הנתבעת לתובע כי תנשא לו ו/או תתאסלם.