נדחתה תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו עקב שינוי בדיעבד של תנאי פרישה

1.                   1.                   זהו פסק דין בתביעת התובע לפיצויים, בגין נזקים והפסדים שנגרמו לו לטענתו,  עקב שינוי בדיעבד של  תנאי פרישה, אשר נקבעו בהסכם פרישה אשר נכרת בינו ובין הנתבעת, ואשר נחתם  בין היתר, על ידי הנתבע 2, שהינו ראש  עירית  באר שבע.  זאת, כאשר לטענת  התובע, ביצעו התובעים נגדו, עוולות רשלנות ותרמית, משלא פעלו לקבל  אישור מראש לתנאי הסכם ממשרד האוצר, כמתחייב על פי חוק. הוחלט לדחות את התביעה נגד שני הנתבעים, ולהלן הנימוקים.

2.                2.                סמוך לאחר הגשת התביעה, הופנו הצדדים להליך גישור  (החלטת כב' השופט ע. רוזין מיום 30.3.05),  אלא שהליך זה לא התקיים בפועל  משום שהמגשרים לא התייצבו לישיבת הגישור, וכאשר ב"כ הנתבעים התנגדו להליך.  ביום 2.10.05, החליט  כב' השופט ע. רוזין, לאחד את הדיון בתיק זה ובת.א. 7163/04, כהן נ' עירית באר שבע ויעקב טרנר, בהסכמת הצדדים.

ביום  15.11.05, דחה כב' השופט א. יעקב (עוד בשבתו בבית משפט זה), טענת הנתבעים, לפיה מסורה הסמכות היחודית לדון בתביעות, לבית הדין הנכבד לעבודה.  נקבע בהחלטה האמורה, כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעות, משום שעילתן הינה ביצוע עוולות נזיקיות, ולא טענות חוזיות.

התביעה נגד הנתבע בת.א. 7163/04,  נדחתה לבקשת  התובע (מר שלום כהן)  עצמו ביום  13.12.06, וביום 18.5.08 ניתן פסק דין בתיק האמור, בו נדחתה התביעה נגד הנתבעת.

3.                   3.                   התובע עבד אצל הנתבעת במשך כ- 22 שנים, משנת 1977, עד פרישתו  בתחילת שנת 1999. החל מחודש מרץ  1997, הועסק התובע אצל הנתבעת, כממלא מקום ראש אגף שפ"ע, על פי חוזה מיוחד שנחתם בין הצדדים. ביום 28.1.98, הודיעה הנתבעת לתובע על שינוי בתנאי העסקתו,  באופן ששכרו הועמד על  75% משכר בכירים. החל מיום  1.9.97, כיהן  התובע כמנהל אגף הרכש והאפסנאות אצל הנתבעת, ומילא תפקיד זה עד פרישתו.

ביום  17.1.99,  נכרת הסכם  פרישה בין הנתבעת והתובע. בהסכם האמור נקבע כי התובע יפרוש לגמלאות  ביום 31.1.99, וסוכמו תנאי הפרישה. בין היתר סוכם, כי התובע יקבל פנסיה בשעור 58.26%,  לפי משכורת קובעת בשעור 80% משכר בכירים, תשלום 3 חודשי חפיפה והודעה מוקדמת, וכן 3 חודשי הסתגלות,  מענק פרישה, פדיון ימי חופשה ופיצוי עבור ימי מחלה.  ההסכם האמור נחתם על ידי התובע, על ידי הנתבע, כראש העיריה, ועל ידי מר חיים גור - סמנכ"ל הנתבעת באותו מועד. אין מחלוקת,  כי פרישת התובע נעשתה במסגרת תוכנית הבראה כללית לנתבעת.

לטענת התובע, סירב בתחילה  לפרוש, משום שחש כי הפרישה נכפית  עליו  משיקולים פוליטיים, ובסופו של דבר, חתם על הסכם הפרישה  לאחר שהופעל עליו לטענתו, "...מכבש לחצים עצום". 

אין מחלוקת, כי הנתבעת קיימה את הסכם הפרישה עד תחילת שנת 2004 , כאשר ביום  16.2.04, נשלח אל התובע מכתב החתום על ידי שמואל נחמני, סגן בכיר  (אכיפה)  לממונה על השכר במשרד האוצר. המכתב  נושא כותרת: "חריגות לכאורה בהסדר הפרישה שלך",  ונטען בו , כי במסגרת הסכם הפרישה, נקבעו תנאי פרישה  חריגים בניגוד  להוראות  חוק שירות המדינה  (גמלאות)  [נוסח משולב] תש"ל - 1970, ואשר לא אושרו מראש על ידי משרד האוצר, חרף הוראת סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985. מר נחמני הודיע לתובע במכתבו, כי הממונה על השכר סבור, כי יתכן שתנאי הפרישה שנקבעו בהסכם הפרישה או  חלקם, בטלים בנסיבות האמורות. התובע התבקש להגיב על הטענה, וכן התבקש להתייחס לאפשרות,  שידרש להשיב סכומים שקיבל שלא כדין,  מכח סמכות  שר האוצר , שנקבעה בסעיף 29 ב לחוק יסודות התקציב.

הנתבעת השיבה לפניית  מר נחמני, וטענה, כי תנאי הפרישה שנקבעו לתובע , היו כמקובל אצל הנתבעת.

התובע ניהל מגעים עם משרד האוצר, ועם הנתבעת, ודרש  מהנתבעת להסדיר את הבעיה שנוצרה, מול משרד האוצר.  לאחר  שהענין לא הוסדר לשביעות רצונו, פנה התובע ביום 28.4.04 במכתב אל הנתבע, בו פירט את המצב, טען כי הוא נאלץ להסכים חרף רצונו, להצעת פשרה של משרד האוצר, והוסיף  בשולי מכתבו: "לכן לאור כל האמור לעיל, אני מתריע באדוני  ראש העיריה ובעירית ב"ש שיש להחזירני לעבודה לאלתר ומיידית למרות שאני מתכוון  לחתום על ההסכם עם האוצר וזאת מחוסר ברירה ואם לא, אני אראה בזה הפרת הסכם הפרישה שלי מצידך ומצד עירית באר-שבע".  מכתב זה נענה על ידי מנהל אגף משאבי אנוש של הנתבעת, אשר דחה טענות התובע, לענין הפרת  הסכם פרישה, והודיע כי הנתבעת הודיעה לממונה על השכר, כי תתנגד לכל הסכם  פשרה, אשר לא יכלול התחייבות של התובע, להמנע מהגשת תביעה בגין שינוי הסכם הפרישה.

במכתב נוסף ששלח התובע אל הנתבע, הודיע כי אם תקוצץ  גמלתו, יתבע  את הנתבעת ואת הנתבע באופן אישי,  "...על הפרת הסכם שכר הפנסיה...". 

ביום 16.5.04 הודיע מר נחמני לנתבעים, על הסכמה שהושגה בינו ובין התובע,  במסגרתו  יופחת  שעור הגמלה ל- 50%,  על פי משכורת קובעת בסך  20,249 ש"ח.  כן הוסכם לדברי מר נחמני, כי במשך  120 חודשים יקוזזו 10% מהקיצבה שתשולם  לתובע.  בו ביום הודיע התובע, כי אם  ינוכה משכרו סכום כלשהו, יראה בכך הפרת הסכם הפרישה ויפנה לערכאות.

בסופו של דבר, בוצעו ניכויים מגמלת התובע,  על פי הוראות משרד האוצר, כאשר ההתכתבות בין הצדדים נמשכה עד סמוך לפני הגשת התביעה.

התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבעים פעלו כלפיו ברשלנות רבתי ובתרמית, בכל האמור בחתימת הסכם הפרישה, כאשר התובע חתם על ההסכם מתוך אמון בנתבעים, וכאשר סבר כי ההסכם נחתם בסמכות ועל פי דין. 

סכום התביעה במועד הגשתה (14.12.04) - 1,052,292 ש"ח. מתוכם   121,440 ש"ח, שהינו הסכום  שקוזז מגמלתו, וסך 930,852 ש"ח, בגין הפחתת הגמלה עד גיל 78.

4.                   4.                   כאמור, נדחתה טענת  הנתבעים לענין העדר סמכות לבית משפט זה, לדון בתביעה. הנתבעת טענה  בכתב הגנתה, בין היתר, כי כתב התביעה איננו מבסס עילת תביעה נגד הנתבעים, ובוודאי לא עילת תביעה בנזיקין, משום שפרישת התובע, נעשתה במסגרת  רה-ארגון  אצל הנתבעת, כאשר הסכמתו לפרישה לא נדרשה כלל משום שהועסק על פי הסכם אישי - "הסכם בכירים", לפיו רשאית הנתבעת לפטרו בכל עת. 

לטענת הנתבעת, לו הובאו תנאי הפרישה מראש לאישור הממונה, הרי שלא היה מאשר אותם, ועל כן במקרה כזה, היתה הגמלה שהיתה משולמת לתובע, קטנה יותר מתחילה.

הנתבעת טענה, כי התובע מושתק  מלתבוע כספים עליהם ויתר, במסגרת הסכם הפשרה שנכרת לאחר התערבות הממונה על השכר באוצר.  הנתבעת הוסיפה וטענה, כי: "יהיה זה אבסורדי כי כספים ציבוריים שהתובע הסכים לוותר עליהם מאחר ולא היה זכאי להם מלכתחילה - כעולה  מהחלטת הממונה  על השכר לענין זה - בית המשפט ישיב לו אותם בחזרה בדרך זו או אחרת". הנתבעת  הכחישה, את נזקיו הנטענים של התובע וטענה, כי לא ניתן לתבעם  במסגרת תביעה בנזיקין בבית משפט זה.

יצויין, כי  התובע  הגיש כתב תשובה  לכתב ההגנה מטעם הנתבעת, בו חלק על טענותיה.