נדחתה תביעה לפיצוי של כ-4.2 מיליון שקל בגין נזקי בוררות

התובעת הגישה נגד הנתבע, עורך-דין במקצועו, תביעה על סך 4,174,343 ש"ח בה היא עותרת לחייבו לפצותה בגין ההוצאות שנגרמו לה עקב ניהול הליך בוררות לפני המוסד לבוררות בינלאומית בלונדון,  שלטענתה נמחק על הסף עקב מחדליו תוך חיובה בהוצאות.

הנפשות הפועלות

התובעת הינה חברה זרה, מקבוצת החברות שבשליטת איש העסקים לב לבייב, הרשומה בקפריסין        (תכונה להלן - פנדל).

עסקת היסוד נושא המחלוקת סובבת סביב השקעות שהשקיעה פנדל בחברה בשם S.H.G GOLDEN & SILVER LTD  (להלן- חברת S.H.G. או החברה)- חברה ישראלית הפועלת במדינת קירגיסטן בתחום חיפוש זהב וכרייתו. מנכ"ל החברה, היו"ר ובעל השליטה בה היה במועדים הרלוונטיים מר בני סינבטי (להלן - סינבטי).

מקצת ממניות החברה הוחזקו על-ידי קבוצת בעלי מניות שהוגדרו בעת המשא ומתן לכריתת עסקת היסוד כ" בעלי מניות המיעוט", אשר שניים מהם חשובים לענייננו: מר יואב שחר (להלן -  שחר) ואחותו של מר סינבטי, הגב' בן שמואל (להלן - בן שמואל).

פנדל יוצגה במועדים הרלוונטיים על-ידי עו"ד יצחק פורן (להלן - עו"ד פורן) ואילו בעלי מניות המיעוט יוצגו, עד ליום 1.5.08 על-ידי הנתבע עו"ד יואב לוי.

ההסכמים

ביום 5.7.06 נחתם זיכרון-דברים בין חברה מקבוצת לב לבייב בשם LL Mining Corporation                     שמקום מושבה בהולנד (להלן - חברת LLM) - מצד אחד, לבין חברת S.H.G.- מצד שני, לבין סינבטי- מצד שלישי (להלן - זיכרון הדברים הראשון), לפיו רכשה חברת LLM 51% ממניות החברה. על זיכרון הדברים חתומים לא רק שלושת הצדדים לו, אלא גם כל בעלי מניות המיעוט (ככל הנראה 16 במספר) וביניהם גם שחר ובן שמואל.

זיכרון הדברים מכיל תנית בוררות הקובעת כי " חילוקי דעות או סכסוך כלשהו בין הצדדים בקשר עם זיכרון דברים זה והזכויות והחובות הנובעות ממנו, פרשנותו, ביצועו או בקשר לכל עניין אחר הקשור בו והנובע ממנו... ימסר העניין להכרעה סופית בפני בורר בלונדון" (סעיף 15). עוד קובע זיכרון הדברים הראשון כי יחולו עליו הוראות הדין האנגלי, וכי הבוררות תתנהל לפי כללי המוסד הבינלאומי לבוררות שבלונדון.

בעקבות חילוקי דעות שונים שאינם רלוונטיים לענייננו, נחתמו בין הצדדים לזיכרון הדברים הראשון שתי תוספות: האחת מיום 15.9.06 (תכונה להלן - התוספת הראשונה), והשנייה מיום 15.12.06 (תכונה להלן - התוספת השנייה).

יומיים לאחר חתימת התוספת השנייה, ביום 17.12.06, המחתה חברת LLM  את זכויותיה עפ"י זיכרון הדברים הראשון, על שתי תוספותיו, לחברה אחרת מקבוצת לב לבייב ששמה "קבוצת לבייב ניהול פרויקטים בע"מ", שכתובתה רח' הרקון 6 ברמת-גן (תיקרא להלן - חברת ניהול פרוייקטים).

המחאת זכויות זו יושמה בזיכרון דברים נוסף שנחתם, כעולה מכותרתו, ביום 5.7.06 עם חברת S.H.G. ועם סינבטי (להלן - זיכרון הדברים השני), עליו  חתומים: חברת ניהול פרוייקטים, חברת S.H.G., סינבטי, שחר וכן שני בעלי מניות מיעוט נוספים (בן שחר ושחם). כמו בזיכרון הדברים הראשון, אף זיכרון הדברים השני מכיל תנית בוררות הקובעת כי כל סכסוך " בקשר עם זיכרון דברים זה "יבורר בבוררות בלונדון אשר תתנהל לפי כללי המוסד הבינלאומי לבוררות שבלונדון (סעיף 15 לזיכרון הדברים השני).

החתימה על זיכרון הדברים השני לא קיבעה את תנאי ההתקשרות, ובעקבות משא ומתן שהתנהל, הפעם כשהנתבע כבר בתמונה, נחתם ביום 23.7.07 מסמך נוסף שכותרתו " תוספת לזיכרון דברים מיום 5.7.06", בו הוסכם על " המרת המשקיע "שבזיכרון הדברים השני, והתוספות לו, במשקיעה חלופית, אף היא חברה בשליטת מר לבייב - " חברה זרה הרשומה בקפריסין בשם pendale investment ltd ", היא החברה התובעת (להלן - התוספת השלישית). בהתאם להוראות התוספת השלישית מונה הנתבע כנאמן, ופנדל התחייבה להעביר לידיו הנאמנות, בשלב הראשון סך של 6,000,000 דולר, ובשלב השני ליתן לחברת S.H.G. הלוואת בעלים בסך 7,000,000 דולר נוספים. על התוספת השלישית חתומים: "המשקיע" (ששמו לא הוגדר במסמך התוספת השלישית. הנתבע טען אמנם כי אין המדובר בפנדל כי אם במשקיע המקורי אותו ביקשו להמיר בפנדל- סעיף 20 לתצהיר עדות ראשית, אך לא טען לנפקות מעשית לכך), חברת S.H.G. וסינבטי בלבד.

אין חולק כי על התוספת השלישית לא חתומים מי מבעלי מניות המיעוט, גם לא הנתבע, אף אין בה תניית בוררות או הפנייה לסעיפי הבוררות שבהסכמים הקודמים.

רקע עובדתי רלבנטי

פנדל אכן העבירה את הסך של 6,000,000 דולר, כפי התחייבותה, אף השקיעה בחברה כהלוואת בעלים סך של 7,000,000 דולר נוספים, אלא שחילוקי הדעות הלכו והחריפו, ככל הנראה מחמת ביטול הזיכיון לכריית זהב בקירגיסטן, ופנדל דרשה, כפי שהבינותי, להשיב לה את כספה. מכל מקום, בשלב מסוים החליטה פנדל להגיש תביעה נגד חברת S.H.G., סינבטי ויתר בעלי מניות המיעוט. פנדל יצאה מנקודת הנחה לפיה אף התוספת השלישית כפופה לתנית הבוררות שבזיכרון הדברים הראשון והשני (טענת שחר וסינבטי לפיה התביעה לא הוגשה במתכוון לבית המשפט בארץ אלא לבוררות בחו"ל מתוך מחשבה תחילה שלא יוכלו, מבחינה כספית, להתמודד עם הליך יקר בחו"ל- אינה צריכה הכרעה לענייננו), והגישה בחודש מאי 2009  לבית הדין לבוררות בינלאומית בלונדון תביעה נגד חברת S.H.G., נגד סינבטי וכן נגד " שורה של בעלי מניות נוספים ובכללם מר שחר והגב' בן שמואל ". מכל מקום, לא נסתרה טענת סינבטי ושחר לפיה נערכו בין פנדל לבין יתר הנתבעים הסכמי "העדר תביעות הדדי", שהפטירו את יתר בעלי מניות המיעוט מהדיון בבוררות, והתביעה הייתה תלויה ועומדת הלכה למעשה נגד החברה, סינסטי , שחר ובן שמואל בלבד.

עם היפתח הליך הבוררות טענו שחר ובן שמואל כי יש לסלק את תביעת פנדל נגדם על הסף בהיעדר סמכות שיפוט לבית הדין מחמת שני טעמים מרכזיים: האחד-  הם אינם חתומים על התוספת השלישית, הם לא היו מודעים לקיומה, אף לא הסכימו להוראותיה ולהמחאת הזכויות לפנדל, וכי לא הסמיכו את הנתבע להתחייב בשמם; השני- פנדל עצמה אינה צד לתנית הבוררות שכן זו מחייבת רק את המשקיעים המקוריים על פי זיכרון הדברים הראשון או השני, עת התוספת השלישית אינה מכילה סעיף בוררות.

מופתעת, לשיטתה, מטענת שחר ובן שמואל לפיה לא יוצגו ע"י הנתבע בכריתת התוספת השלישית, פנתה פנדל באמצעות עו"ד פורן לנתבע על מנת לברר אצלו את פשר הטענה, שאינה עולה בקנה אחד, להבנתה, עם המצגים שהציג ולפיהם הוא מייצג את כל בעלי המניות בקבוצת המיעוט, כולל שחר ובן שמואל. בשיחה טלפונית, אף בהתכתבות, השיב הנתבע כי אכן ייצג במהלך המשא ומתן ולצורך המשא ומתן את כל בעלי מניות המיעוט, לרבות שחר ובן שמואל, אך אין חולק כי לא הציג בפני עו"ד פורן את יפויי כוח החתומים על ידם שהיו ברשותו. ואלו צורפו על ידו רק לכתב ההגנה מטעמו.

ביום 20.7.10 הגישה פנדל נגד עו"ד לוי תלונה ללשכת עוה"ד בה ביקשה להעמידו לדין משמעתי. התלונה נגנזה.