נדחתה תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מחקירה של אנשי בורסת היהלומים

מבוא:

1.      1.      בפני תביעת התובע, יליד 1960, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה באירוע מתאריך 2.1.03 לאחריו נחקר ע"י אנשי הנתבעת בחשד לכאורה למעורבותו בהעלמות חבילת יהלומים ממתחם הבורסה ליהלומים בר"ג (להלן:" הבורסה") בשווי של כ- 400,000 דולר.

2.      2.      לטענת התובע בעקבות חקירה זו נגרמו לו נזקים לבביים ונפשיים שהביאו לכך שנאלץ כ- 6 חודשים לאחר מכן להפסיק עבודתו כיהלומן לחלוטין.

3.      3.      הנתבעת מכחישה מכל וכל את נזקי התובע ואת הקשר הסיבתי שלהם לאותה חקירה, תוך השלכת נזקיו על מצבו הגופני והנפשי ערב אותו אירוע וכן השלכה על אירועים נוספים שאירעו לתובע לאחר מכן והיותם של אלה בגדר הטריגר למצבו הרפואי.

רקע וטענות הצדדים:

4.      4.      כאן המקום לציין, כי התובע ניהל הדיון המשפטי כולו בגפו ללא ייצוג משפטי, וזאת למרות הערותי החוזרות ונשנות כי יכול ויהא בכך כדי לפגום בטיעוניו וניהול תביעתו. התובע לא שת ליבו להערות אלה ובחר כאמור לנהל משפטו בעצמו, כאשר בהחלט יתכן כי התנהלות זו נובעת בין היתר בשל מצבו הנפשי כפי שיוצג בהמשך. נוהל זה בו בחר התובע הביאו להגשת בקשות מרובות חלקן חוזרות על עצמן תוך העלאה חוזרת של הטענות מכתבי טענותיו כלפי הנתבעת שלא לצורך ותוך סרבול מיותר של ההליך.

עוד אציין, כי התיק התנהל תחילה בפני כב' הש' מיכל שריר ובהמשך הועבר לטיפולי.

5.      5.      לפי העולה מכתב התביעה, שהפך גם לתצהיר עדותו הראשית של התובע ולחלק מראיותיו (ת/1) (כעולה מפרוטוקול הדיון מ- 3.2.09 עמ' 5), בתאריך 2.1.03 שעה 12:00 נכנס התובע, בעל רשיון של יצרן יהלומים, למשרדו של חבר הבורסה ליהלומים מר אלישע מסוארי במתחם הבורסה על מנת לבצע עסקת יהלומים. לאחר כ- 10 דקות יצא מהמשרד בלא שביצע כל עסקה. במהלך שהותו במשרד הציע התובע למר מסוארי יהלומים. באותו מעמד נכחו מעבר למר מסוארי, גם בנו ופקידה.

בעת היותו במשרד ראה התובע חבילת יהלומים שהיתה פרוסה על השולחן כאשר היהלומים נבדקים ע"י מר מסוארי ובנו. בדיעבד התברר לתובע כי את החבילה הציג למר מסוארי מתווך בשם עדי זמיר, והחבילה שייכת לחבר בורסה בשם יונה אליה. (סעיף 5 לכתב התביעה).

התובע עזב את הבורסה בסביבות השעה 16:00, והגיע לביתו. בשעה 17:30 לערך קיבל התובע שיחת טלפון ממר אילן סמואל, חבר הבורסה וחבר הנהלת הבורסה, שהודיע לו כי בזמן שהתובע שהה במשרדו של מר מסוארי, נגנבה ממנו חבילת יהלומים, כי התובע הנו היחיד שיכול היה לגנוב אותה וכי עליו להשיבה באופן דחוף. עוד טען התובע בתביעתו, כי מר סמואל איים עליו שבמידה ולא ישיב את החבילה הוא יפנה למשטרה.

התובע הודיע למר סמואל כי אינו יודע במה מדובר.

בשעה 20:00 באותו יום קיבל התובע שיחת טלפון נוספת ממר סמואל שהודיע לו כי הוא, ביחד עם קציני ביטחון, מר מסוארי ובעל החבילה נמצאים במשרדו של מר מסוארי ומחפשים אחר החבילה אך זו לא נמצאה. מר סמואל שב וציין באזני התובע כי הוא היחיד שיכול היה ליטול החבילה ושוב איים כי במידה וזו לא תושב, יפנה למשטרה.

שיחת טלפון שלישית התקבלה ממר סמואל בשעה 23:00 . בשיחה זו דרש הלה מהתובע להגיע למתחם הבורסה למחרת היום לחקירת פנים בשעה 09:00 בבוקר.

גם בשיחה זו איים מר סמואל, כך נטען, כי ככל שלא יתייצב התובע לחקירה הוא לא יוכל להכנס יותר למתחם הבורסה וכי מר סמואל ידאג למעצרו ע"י משטרת ישראל.

רצף שיחות זה הביא ללחץ בחזהו של התובע, כך טען, והוא אף החל סובל מחרדה ופחד שהקפיאו את דמו בשל האשמות המיוחסות לו על לא עוול בכפו. (כך לשון סעיף 15 לתביעה).

6.      6.      בתאריך 3.1.03, הגיע התובע לחקירה בבורסה שם קיבלו  מר סמואל שלקח אותו למשרדו של מר אבי פז, חבר הנהלת הבורסה ויו"ר ועדת הביטחון שלה. במשרדו של מר פז הואשם התובע בגניבה. הוא נכלא בחדר, הפחידו אותו, וגרמו לו לטראומה נפשית ולכאב לב.

מר פז, כך נטען, צרח עליו והורה לו להשיב את החבילה לפני שהבורסה תערב משטרה. ממשרדו של מר פז נלקח התובע לחדרו של קצין הביטחון מר מאור יחד עם מר סמואל ושם הופעל עליו לחץ נפשי בלתי סביר, כלשונו, תוך הטחת אישומים בוטה ומשפילה. באותו מעמד העלה התובע, כלשונו, אפשרות בדיקתו בפוליגרף ואמנם הוא זומן לבדיקת פוליגרף שאמורה היתה להיערך בתאריך 5.1.03.

      לאחר דברים אלה שב התובע לביתו כאשר הנו מוכה טראומה נפשית וכאבי לב

      עזים.