נדחתה תביעה לפיצוי בגין נזקי החלקה ונפילה מבמת ריקודים

ר ק ע

1.      1.      בבוקר ה-09/06/2000, יום ו' בשבוע, יום שני של חג השבועות, בילתה התובעת, אז עלמה כבת 28, במסיבת בוקר (מה שקרוי בלשון החוגגים After Party) רבת משתתפים במועדון האומן 17 בא.ת. תלפיות בירושלים; במועדון קיימת רחבת ריקודים רחבת ידיים ובמרכזה במה המשמשת אף היא לריקודים. במועד האירוע היתה על גבי הבמה הגבהה נוספת (הצדדם חלוקים בשאלה מה היה גובה הבמה עם ההגבהה, לטענת התובעת מעל 2 מ' ולטענת מנהל הנתבעת הרבה פחות). אל הבמה ניתן לעלות באחד מגרמי המדרגות המצויים משני צידיה. אין מחלוקת שלא גרמי המדרגות אף לא הבמה מגודרים. הן הרחבה התחתונה והן הבמה היו גדושים רוקדים.

התובעת רקדה ברחבת הריקודים התחתונה ובשלב מסויים עלתה על הבמה והמשיכה לרקוד אף שם. צפיפות הרוקדים על הבמה לא היתה לרוחה על כן החליטה לחזור אל הרחבה התחתונה. אלא, כששמה פעמיה לעבר המדרגות על מנת לרדת מהבמה נדחפה ע"י מי מהרוקדים סביבה, החליקה ונפלה מהבמה אל רצפת המועדון. כתוצאה מכך נפצעה בגבה.

2.      2.      לא היה זה ביקורה הראשון של התובעת במועדון. היא ביקרה בו עוד קודם ליום האירוע פעמיים כאורחת לשם בילוי וכ-3-4 פעמים בתקופה הסמוכה לפני האירוע, שאז עזרה לחברתה אשר עסקה בעיצוב המקום. (לטענת הנתבעות סייעה התובעת בעיצוב ולדברי התובעת סייעה לאותה חברה רק בקישוט המועדון. התובעת וחברתה שתיהן אמניות בוגרות ביה"ס לאומנויות "בצלאל").

בתביעה זו, אשר הוגשה כנגד בעלי המועדון והמבטחת מבקשת התובעת לפצותה בעבור נזקיה, תוצאות פציעתה באותה נפילה.

המחלוקת בין הצדדים נטושה בסוגיית החבות כמו גם בנושא הנזקים ושיעור הפיצויים.

ה ח ב ו ת

3.      3.      בכתב התביעה מונה התובעת שורה ארוכה של פרטי רשלנות אותם היא מייחסת לנתבעת: העדר תאורה מספקת, העדר מעקה בטיחות סביב הבמה, העדר אריחים מונעי החלקה, אי דאגה לנקיון הבמה, אי מניעת התקהלות על הבמה, אי סימון שולי הבמה בשלטי אזהרה, המנעות מאזהרת אורחי המועדון מפני הסכנה שבשימוש בבמה, העדר סדרנים "אשר ימנעו נפילת הנוכחים" מהבמה, הפעלת המועדון ללא היתר ובניית הבמה בלא היתר (סעיף 13 של כתב התביעה).

מכל אלו לא הוכח כדבעי דבר פרט לעובדה שסביב הבמה לא היה מעקה. התובעת הסתפקה בעדותה שלה בלבד (שיש, כמובן, לסייגה כמצוות הוראת סעיף 54 של פק' הראיות, כעדות יחיד של בעל דין). לא נשמעה עדות מומחה לענייני בטיחות. לא הובאו ראיות בדבר החומר ממנו עשויה רצפת הבמה וכלום תקנית היא אם לאו (עובדה היא שבאותו ערב עצמו, וככל הנראה ברבים אחרים, רקדו על גבי הבמה עשרות ומאות זוגות בלא שמי מהם החליק ונפגע), לא הובאה עדות בדוקה אודות תנאי התאורה במקום ואין כל עדות לכך שהמועדון הופעל בלא היתר.

4.      4.      כמקובל בכגון דא, יש לבחון היבטי חבות מושגית וקונקרטית. איני רואה צורך להרחיב הדיבור בעניין החובה המושגית במערכת היחסים אשר בין בעל מועדון ומוזמניו, אין בעיני ספק בדבר קיומה של חבות כזו.

הקושי מתעורר ביחס לחובה הקונקרטית במקרה המיוחד שבפני. אכן, גם חבות קונקרטית נבחנת במבחן הציפיות ואולם לא כל מה שניתן פיסית לצפות מקיים בהכרח חבות קונקרטית, נזק צפוי פיסית אינו בהכרח נזק שיש לצפותו נורמטיבית. חבות בגין נזק שיש לצפותו נורמטיבית חלה ביחס לסיכונים נסתרים או בלתי סבירים. היא אינה חלה ביחס לסיכונים "טבעיים ורגילים לפעילות האנוש המקובלת" [ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(1) 113 בעמ' 126]. הסיכונים הללו נבחנים אף בהקשר למקום ולפעילות.

כך ר' בע"א 119/93, ג'ייסון לורנס נ' מ"י, פ"ד מח(4) 1 (שם, אישום פלילי בגין פציעה עקב שימוש באקדח למשחק "רולטה רוסית" וכה נקבע בעמ' 23:

"בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיסית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמאטיבי) ...

חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם       אחריות ...

... השאלה אינה, אם הניזוק קיבל את הסיכון, אלא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון. גם אם יבוא הניזוק ויוכיח, כי לא הסכים ולא קיבל אותו סיכון - לא יישמע.

עניין לנו לא בקבלת סיכונים אלא בהטלת אחריות. אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות עשוי לעתים למעוד ולהחליק ... אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית-מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה ... והמתנדנד בנדנדה אינו יכול להתלונן על נזק, הנובע מסיכונים, שהם טבעיים לאותה נדנדה ... המשחק עם כלב עשוי להישרט ... והרוכב  על סוס עשוי ליפול ממנו. אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים. חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".

ובהמשך - בעמ' 24: -

"פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב, שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל -כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו לבין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה "סיכון סביר".

סבורני שהדברים יפים לענייננו, שגם הבילוי במועדון ריקודים הינו בעקרון בילוי חיובי, חלק מחיי החברה המתוקנים מקום שרבים מוצאים בו סיפוק והנאה ואינטרס הציבור לקיימו גם אם מעצם טיבו טומן הוא בחובו סכנה כזו או אחרת.