נדחתה תביעה למזונות מהעיזבון שהגישה אלמנת מנוח

1. בפני תביעה למזונות מהעיזבון שהגישה אלמנת המנוח ד. כ. ז"ל כנגד עזבונו.

2. יורשת המנוח,על פי צוואה מיום 26.05.03, אשר קויימה ביום 05.05.05, הינה בתו של המנוח מנישואין קודמים (להלן גם " הנתבעת").

3. המנוח והתובעת נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים ברומניה ביום 07.07.03, וזאת לאחר היכרות בת מספר חודשים בהם שימשה התובעת כמטפלת של המנוח. אין מחלוקת כי התובעת איננה אזרחית ישראלית והיא איננה יהודיה. השאלה האם שהותה של התובעת בישראל הינה כחוק  היתה מלכתחילה שנוייה במחלוקת. כיום מוסכם כי אשרת השהייה של התובעת בישראל לא הוארכה (מוצג נ/2).

4. ביום 23.06.03 חתמו התובעת והמנוח על הסכם יחסי ממון בפני נוטריון.

בהסכם נקבע כדלקמן:

שני בני הזוג ישארו הבעלים של הרכוש הרשום ע"ש כ"א מהם, ולא יהיה שיתוף בנכסים בינהם.

האשה תתגורר עם הבעל בדירתו, תנהל את משק הבית המשותף ותוציא את ההוצאות לניהולו של הבית באופן עצמאי ובהסכמה.

יפתח חשבון משותף בבנק ע"ש שני בני הזוג, בחשבון זה יפקיד כ"א מהם את הכנסותיו.   הבעל יפקיד בחשבון נפרד ע"ש התובעת סך 400$ לחודש. האשה תוכל למשוך את הכספים שיצטברו בחשבון רק לאחר פטירת הבעל. 

האשה תהיה רשאית להמשיך ולהתגורר בדירת הבעל במשך 3 חודשים לאחר פטירתו של הבעל.

5. המנוח  נפטר ביום 15.02.05.

6. טענות התובעת -

לטענת התובעת היא נישאה למנוח מתוך אהבה. הנישואין נערכו ברומניה ביום 07.07.03, כאשר לשני הצדדים היו אלה נישואים שניים. בני הזוג התגוררו בדירת המנוח ב... וניהלו משק בית משותף כשנתיים.

לתובעת אין ולא היו לה הכנסות מעבודה וכל הוצאות התובעת כוסו ע"י המנוח. המנוח הקפיד על רמת חיים נאותה ואסר על התובעת לצאת לעבודה מחוץ לבית. המנוח מימן לתובעת שיעורי נהיגה והפקיד בידה את תכולת הכספת שהותקנה בדירה.

המנוח התכוון לבטל את צוואתו אך לא הספיק לעשות זאת.

הכנסתו של המנוח עובר לפטירתו עמדה על סך כ-8,000 ש"ח לחודש, בכספת היו עוד כ-60,000 ש"ח. התובעת טוענת כי צרכיה מוערכים בסך 5,000 ש"ח לחודש, מהם יש לקזז כספי רנטה מגרמניה, להם היא זכאית בסך 1,530 ש"ח לחודש למשך שלוש שנים. קצבת השארים ששילם בעבורה המל"ל הופסקה לאחר שלתובעת אין כיום אשרת שהייה בארץ.

7. טענות הנתבעת -

התובעת הועסקה ע"י המנוח כמטפלת, בעת ששהתה בישראל שלא כחוק. עד מהרה פיתח המנוח תלות בתובעת, וכאשר התובעת עמדה בסכנת גירוש מהארץ, התנתה את המשך עבודתה אצל המנוח בכך שיינשא לה. בנסיבות אלה התגבשה בין המנוח והתובעת עיסקה לפיה התובעת תשמש כמטפלת למנוח תמורת 400$, מגורים וסיוע בהתאזרחות.

המנוח והתובעת נישאו ברומניה ביום 07.07.03. התובעת נוצרייה והמנוח יהודי. לאחר הנישואין מנעו שלטונות ישראל את כניסת התובעת לארץ, ונדרשו מאמצים מיוחדים כדי לשכנעם לתת לתובעת אשרת שהייה בישראל, לא לפני שהתובעת הצהירה כי איבדה את דרכונה. לפיכך, אין המדובר בנישואין מתוך אהבה.  

התובעת שהתה בפועל עם המנוח כ-10 חודשים בלבד, שכן חלק מתקופת הנישואין (שארכה כשנתיים בלבד) לא היתה בישראל, וחלק מהתקופה היה המנוח מאושפז בבתי חולים.