געברי נ' בלוברוב ואח'

תביעה לביצוע שטר ודיון בהתנגדות לו. האם התובע, נפרע של שטר, חתם על המחאת זכותו בשטר? ככל שכך, האם ניתן להמחות זכות שטרית? מהי המשמעות המשפטית של המחאה זו? בין היתר בשאלות אלו עוסק המקרה שלפני.

התיק הועבר לבית משפט השלום לאחר שהתובע הגיש להוצאה לפועל שטר חוב, אשר החייבת בו היא הנתבעת 1 (בהמשך גם "ילנה"). ילנה התנגדה לביצוע השטר בטענה כי הזכות בשטר הומחתה לנתבעת 2 (בהמשך גם "לילך". לילך אינה למעשה נתבעת בתיק, אלא צד דרוש ותכונה נתבעת לשם הנוחות).

בשל העובדה שעלתה טענת חוסר סמכות, הועבר התיק לבית דין זה בהחלטת כב' הרשם הבכיר בן סימון מיום 10.2.16. לאור סכום התביעה הקטן, נפתח התיק בבית דין זה כהליך של דיון מהיר והועבר לדיון בפני. להשלמת התמונה בעניין זה אציין כי בבית משפט השלום בירושלים תלויים ועומדים עוד 7 תיקים דומים (ת"ט 11700-11-15 והתיקים הקשורים אליו). התובע הנו אותו תובע והשטרות העומדים בבסיס התביעה דומים לזה שלפנינו ונחתמו באותם נסיבות.

בתיק הוגש כתב הגנה ונטען בין היתר כי בית הדין נעדר סמכות מקומית לדון בתיק. טענת ההגנה העיקרית כפי שנעמוד עליה, נוגעת לחתימת התובע על המחאת זכותו בשטר.

ביום 16.11.16 התקיים לפני דיון הוכחות. בדיון התברר כי הנתבעת 2, אשר לא הייתה צד לתיק עד לאותו מועד הנה צד נדרש להליך לאור טענתה כי הזכות בשטר הומחתה לה. לפיכך הוריתי על צירופה כנתבעת. בדיון העידו הנתבעות וכן עד נוסף מטעמן. מטעם התובע העיד הוא בעצמו.

לאחר הדיון הוקפא ההליך לאור פסק דין מותנה אשר ניתן בהסכמת הצדדים במסגרת הדיון בבית משפט השלום. לאחר זמן התברר כי התנאי שבבסיס פסק הדין אינו מתקיים והוא בוטל (התנאי היה כרוך בהשגת הסכמה מצדו של גורם רביעי בתיק, ד"ר אדי זלוצ'ובר אשר עניינו יוצג להלן- אולם כפי הנראה לא ניתן היה לערב אותו בהליכים למרבה הצער)

ביני וביני, לאחר שהוריתי לצדדים להגיש טיעונים לעניין הסמכות לדון בתיק הוגשה בקשה מטעם התובע להעביר את התיק בחזרה לבית משפט השלום. בקשה זו נדחתה על ידי לאור הכלל הידוע לפיו "לא יעבירנו עוד".

לאור זאת, הצדדים הגישו סיכומים בכתב. סיכומי הנתבעות הוגשו ביום 3.5.17. ביום 14.5.17 הוגשו סיכומי תשובה מטעם התובע. לאחר שנתתי דעתי לסיכומי התשובה והתייחסות אליהם תובא להלן- מובאת הכרעה זו.