נדחתה תביעה בלשון הרע נגד ידיעות חיפה ועורך העיתון

מבוא

1. ביום 4.6.99 התפרסמה כתבה בעיתון ידיעות חיפה (להלן-"העיתון"). מאחר והתובעים סבורים כי פרסום אותה כתבה מהווה פרסום לשון הרע עד כדי פגיעה בשמם הטוב ובמוניטין שלהם, הם הגישו תביעה כספית כנגד העיתון וכנגד עורכו (הנתבע מס' 2).

2. הפרסום על פי כותרתו היה בנושא "ליקויים במספר בריכות שחייה באיזור", התובעים היו לטענתם במועד פרסום הכתבה בעלי הזיכיון להפעלת בריכת השחייה בעיר טירת הכרמל, בריכה שאף היא הוזכרה בכתבה כבריכה בה "נמצאה עכירות גבוהה של המים ודרגת חומציות גבוהה מהנדרש". התובעים קבלו חיזוק או עידוד להגשת תביעתם בהודעת הבהרה שפורסמה בעיתון שבוע לאחר מכן, ביום 11.6.99 ובה נכתב בין השאר כי בכתבה "התפרסמו נתונים שגויים לגבי בריכת השחייה בטירת הכרמל".

3. בחלוף יותר משנתיים לאחר פרסום הכתבה והודעת ההבהרה הגישו התובעים את תביעתם בה העריכו את נזקיהם בסכום של 382,500 ש"ח, אך "לצורכי אגרה"-כך לטענתם הם בחרו לתבוע פיצוי בשיעור של 100,000 ש"ח.

4. העיתון לא התכחש לפרסום הכתבה אלא שלדבריו כל העובדות בכתבה הן אמת והיה עניין ציבורי רב בפרסומם. העיתון הוסיף והדגיש כי הכתבה כולה היא דיווח של מידע שנמסר לעיתון ע"י מר מנחם טל מהנדס המחוז בלשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות. ביחד עם הגנתו שלח העיתון הודעת צד ג' כנגד מדינת ישראל ומר מנחם טל, (הודעה שנזנחה על ידי העיתון בשלב הסיכומים, לאחר שמיעת הראיות).

5. חשוב להדגיש כי לעיתון בין יתר הטענות גם שתי טענות ספציפיות חשובות: לטענתו פרסום הודעת ההבהרה נעשה לבקשת עירית טירת הכרמל, הבעלים של הבריכה וכחלק מהסכם פשרה לפיו "פרסום ההבהרה יביא לסיום הפרשה" וטענתו השנייה היא כי אין כל יריבות בין התובעים לבין הנתבעים.

6. לצדדים טענות רבות נוספות ובמידת הצורך אתייחס אליהן בהמשך, אך קיימת טענה נוספת פורמאלית לכאורה שממנה בחרו התובעים להתעלם, לטענת הנתבעים כמתואר בסעיף 9 לכתב הגנתם, הנתבע מס' 1 "ידיעות חיפה" אינו אישיות משפטית הכשירה לתבוע או להיתבע, שאלה זו נותרה ללא מענה גם כיום.

7. בשלב הצגת הראיות העידו מטעם התובעים, שני התובעים ורואה החשבון מר נתן שטרנפלד. מטעם הנתבעים העידו עורך העיתון הנתבע מס' 2 מר יעקב שחם, מר אייל לרמן הכתב שפרסם הכתבה ורואה החשבון דר' נפתלי פריד. מטעם צדדי ג' העיד צד ג' מס' 2 מר מנחם טל מהנדס המחוז בלשכת הבריאות המחוזית, לאחר מכן סיכם כל אחד מהצדדים טיעוניו בכתב, כפי שצוין לעיל בסיכומי העיתון לא אוזכרו טענות כלשהן כנגד צדדי ג'.

השאלות העיקריות הטעונות הכרעה

8. האם קיימת יריבות בין התובעים לבין הנתבעים, שאלה זו ניתן למקד בצורה ספציפית בהצגת השאלה לפיה גם אם לכאורה יש בכתבה דברים העלולים לפגוע, האם יש ניתן לייחס הדברים הפוגעים לתובעים.
9. האם פרסום הודעת ההבהרה נעשה כחלק מהסכם פשרה המחייב את התובעים.
10. האם העובדות בכתבה הינן עובדות אמת (למעט פרטי לוואי) או במילים אחרות האם עומדת לנתבעים הגנת אמת הפרסום, (סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע- תשכ"ה-1965 שיכונה להלן-"החוק"). בנושא זה יש לבחון בין השאר מהות המידע שקבל הכתב מלשכת הבריאות המחוזית והאם עשה את המוטל עליו על פי דין בטרם פורסמה הכתבה.
11. האם זכאים הנתבעים להגנת פרסום מותר מכח סעיף 13 לחוק.
12. האם זכאים הנתבעים להגנת תום הלב על סעיפיה השונים.
13. במידה וייקבע כי נגרם לתובעים נזק יש לברר גובהו של הפיצוי לו זכאים התובעים.

דיון

שאלת היריבות בין הצדדים והאם קיים קשר בין תוכן הכתבה לבין התובעים.

14. לאחר ניתוח טענות הצדדים הנני סבור כי שאלת המפתח הינה קיומה של יריבות בין הצדדים ובעיקר האם קיים קשר במובנו של חוק איסור לשון הרע בין תוכן הכתבה לבין התובעים.

15. באשר לדרך ניתוח תוכנו של פרסום אפנה לפסק דינו של כב' הש' מלץ בע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני פ"ד מג(2), 333 בעמ' 337-338 בו נקבע כי "השאלה העיקרית והמרכזית בערעור זה היא מהי המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה היתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים, מאידך. המבחן הקובע הוא מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למלים".