נדחתה תביעה בגין פרסום לשון הרע- הפרסומים חוסים תחת הגנת סעיף 13 (5) לחוק

1.         התביעה הוגשה על ידי התובע בחודש מרץ 2008 ומשהגישה ב"כ הנתבעים בקשה לסילוק התביעה על הסף (בש"א 163580/08), נקבעה ישיבת קדם משפט להיום.

החלטה בעניין זה נמסרה למשרד ב"כ התובע.

2.         התובע הגיב לבקשה לסילוק על הסף והוגשה תשובה לתגובה.

בהתאם להחלטה מיום 20/7/08, הוצע לצדדים לסיים את הסכסוך בדרך של גישור ונקבע, כי ב"כ הצדדים יודיעו עד ליום 1/9/08, אם הם מסכימים לגישור.

3.         ב"כ הנתבעים הודיע כי היא מסכימה לנהל הליך גישור והתובע לא מצא לנכון לשלוח תגובתו למרות שגם החלטה זו נמסרה למשרדו כעולה ממחשב בית המשפט.

4.         התובע ו/או באי כוחו לא התייצבו לישיבת קדם המשפט שהיתה קבועה להיום.

ניתן היה להורות על מחיקת התובענה או דחייתה לאור הוראות תקנה 157 (3) לתקסד"א אולם, ב"כ הנתבעים ביקשה שתינתן החלטה בבש"א 163580/08.

5.         הבקשה מטעם הנתבעים (להלן: "המבקשים") היא לסילוק על הסף של חלקי התביעה העוסקים בעילת לשון הרע מחמת היעדר עילת תביעה, בהיות הפרסומים חוסים תחת הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

6.         עפ"י כתב התביעה, עסקינן בתובענה שעילותיה שני אירועים המהווים לשון הרע וכן גרם    הפרת חוזה.

            במסגרת האירוע הראשון, נכללות התבטאויות מכפישות, שנאמרו ע"י נתבע 3 במולדובה     במסגרת שיחות  עם עובדים זרים המיוצגים ע"י התובע (להלן: "המשיב").

            האירוע השני, עניינו תגובה מטעם נתבעות 1 ו- 2 שהוגשה ע"י נתבעת 4, לבית דין לעבודה    ביום 27.1.08 שכוללת בחובה ביטויים מבישים ופוגעניים כנגד המשיב וצורפו אליה       כנספחים תמלילי שיחות של נתבע 3 עם לקוחות המשיב.     

7.         תמצית טענות המבקשים:

א)         הפרסומים נשוא עילת תביעה בלשון הרע חוסים תחת חסינות המוענקת לפרסום שנעשה     בין כתלי ביהמ"ש בקשר ואגב הליך המתנהל בו:

תמליל שהוכן ע"י נתבע 3, לצורך הגשתו כראייה במסגרת ההליך בבד"ע (שם יוצג ע"י נתבעת 4), והוגש במסגרת הליך זה.

כתב תגובה שהוגש ע"י נתבעת 4 בשם נתבעות 1 ו- 2, במסגרת ההליך המשפטי בבד"ע. התגובה הוגשה בקשר עם בקשת התובע שם למחיקת תביעה שהגיש.

בסעיף 28 לכתב התביעה נטען כי במסגרת ההליך בבד"ע הוחלפו באולם ביהמ"ש דברים בין נציגת התובע שם לבין נתבעת 4 כמייצגת של נתבעות 1 ו- 2.

ב)         ראיות, בקשות ותצהירים התומכים בהם וכן דברים שהוחלפו בין עורכי דין, הוכרו פסיקת בתי המשפט כזוכים לחסיון. זאת, על פי מהותם כמסמכים שהוחלפו במסגרת ההליכים ובקשר אליהם.

ג)          גם תוכן הביטויים שנעשה בו שימוש, בנסיבות ההליך זה, אינו שונה או חמור מאלה שזכו לחיסיון על פי שתי הגישות (המוחלטת והיחסית). נהפוך הוא, הביטויים חמורים הרבה           פחות ושגורים הרבה יותר.

ד)         נסיבות המקרה דנן, חוסות תחת החסינות המוחלטת הניתנת למסמכים המועברים ודברים הנאמרים עם ובקשר להליך המשפטי גם על פי גישת החיסיון המוחלט וגם על פי הגישה היחסית.