נדחתה תביעה בגין נזק ממון בעקבות עסקת אשראי דוקומנטרי

האם קיימת אי התאמה מהותית בדוקומנטים והאם חל חריג המרמה, ב"עסקת מסמכים". בשאלות אלו יעסוק פסק הדין, שעניינו עסקת אשראי דוקומנטרי, שלא יצאה אל הפועל כמתוכנן וכמצופה.

רקע עובדתי

התובעות, הן שותפות לעיסקת יבוא של בד דנים לייצור מכנסי ג'ינס. לשם מטרה זו התקשרו התובעות עם הנתבע 3 (להלן: "המוטב"), שעיסוקו באספקת מוצרי טקסטיל, והזמינו אצלו 3 גלילי בד מאיכות מעולה (סוג א'), בעלות כוללת של 79,250$.

להבטחת תשלום התמורה עבור הסחורה, פנו התובעות, באמצעות הצד השלישי (להלן : "אדגר"), אל הנתבע 1 (להלן : "בנק איגוד") וביקשו לפתוח מכתב אשראי דוקומנטרי בלתי הדיר, לטובת המוטב. עיקרו של מכתב זה הינו, כי הנתבע 2 (להלן : "צייס") ישמש כבנק מודיע, והתשלום למוטב יתבצע על ידי בנק איגוד, בחלוף 90 יום מתאריך הוצאת שטר המטען.

ביום 17 אפריל 1997 הוציא בנק איגוד מכתב אשראי דוקומנטרי על פי פרטי הבקשה לעיל (נספח ב' לתצהיר ע/ה מר קפלן).

בשל איחור במשלוח הסחורה על ידי המוטב, פנתה אדגר אל בנק איגוד וביקשה להאריך את המועדים במכתב האשראי. התוספת החשובה לענייננו בבקשת תיקון זו, היא בקשת אדגר להפוך את צייס מבנק מודיע לבנק מקיים.

ביום 7 מאי 1997 הוציא בנק איגוד תיקון למכתב האשראי על פי פרטי הבקשה לעיל (נספח ג' לתצהיר קפלן).

בשל איחור נוסף במשלוח הסחורה על ידי המוטב, שוב פנתה אדגר אל בנק איגוד וביקשה להאריך את המועדים במכתב האשראי. התוספת החשובה לענייננו בבקשת תיקון זו היא בקשתה לבצע את תשלום התמורה למוטב על ידי שטר שיקובל על ידי צייס.

ביום 5 יוני 1997 הוציא בנק איגוד תיקון למכתב האשראי על פי פרטי הבקשה  השנייה לעיל (נספח ו' לתצהיר קפלן).

שטר המטען הונפק ביום 27 יוני 1997 ולפיכך, על פי תנאי מכתב האשראי, התשלום למוטב עתיד היה להתבצע כעבור 90 יום, ביום 25 ספטמבר 1997.

ביום 30 יוני 1997, הציג המוטב לצייס את המסמכים הנדרשים על פי מכתב האשראי וביקש לקבל את סכום השטר. צייס בדק את המסמכים ומצאם מתאימים לדרישות מכתב האשראי. לפיכך, ביום 8 יולי 1997, הנפיק צייס שטר לפקודתו של המוטב. לבקשת המוטב הסב צייס את השטר על שמו, עשה בו ניכוי ושילם את תמורתו, בניכוי עמלות שונות, למוטב.

ביום 10 יולי 1997 קיבל בנק איגוד את המסמכים מצייס, בדקם ומצאם מתאימים לדרישות מכתב האשראי. לפיכך, ביום 13 יולי 1997, העביר בנק איגוד את המסמכים לאדגר בצרוף טופס, נספח ז' לכתב ההגנה, עליו חתמה אדגר.

הטובין הגיעו ארצה בסוף חודש יולי 1997 ואוחסנו במחסן הערובה של אדגר, עד לשחרורם מהמכס. אלא מאי, משנפתחה המכולה, התברר כי בניגוד למוסכם בין התובעות למוטב ובניגוד לקבוע במכתב האשראי, חלף גלילי בד מלאים באיכות מעולה (סוג א') שלח המוטב אסופה של פסולת, חלקי בד שונים, בגדלים ובצבעים שונים.

הליכים משפטיים קודמים

התובעות בצערן כי רב, הגישו ביום 7 אוגוסט 1997, לבית משפט זה, תביעה בדרך של המרצת פתיחה לצו מניעה קבוע, שיאסור על בנק איגוד וצייס לקיים ולבצע את עסקת האשראי הדוקומנטרי (ה"פ 176127/97). עילת התביעה נעוצה הייתה בטענת תרמית חמורה של המוטב כלפי התובעות.

במסגרת המרצת הפתיחה עתרו התובעות לצו מניעה זמני, שניתן בו ביום על ידי כב' השופט קידר (המ' 135209/97). צו המניעה הזמני נותר על כנו אף בהחלטת כב' השופט ארנסט מיום 2 יולי 1998.

בנק איגוד לא השלים עם קביעת כב' השופט ארנסט ועתר לבית המשפט המחוזי, לביטולו של הצו הזמני (בר"ע 20664/98). כב' השופט ארבל קיבל את ערעור בנק איגוד ובפסק דינו מיום 25 פברואר 1999 ביטל את צו המניעה הזמני.

התובעים לא השלימו עם קביעתו של כב' השופט ארבל ופנו לבית המשפט העליון (רע"א 1216/99). בהחלטה מיום 10 אוקטובר 2000, הותיר בית המשפט העליון את החלטת כב' השופט ארבל על מכונה, שלא ליתן צו מניעה זמני.

עם החלטתו של בית המשפט העליון והסרתו של צו המניעה הזמני, חייב צייס את בנק איגוד בדמי מכתב האשראי, ובמקביל חייב בנק איגוד את חשבונה של אדגר אצלו באותו סכום.

בין לבין, התברר לתובעות, כי קיימת גם אי התאמה בדוקומנטים נושא מכתב האשראי, ולפיכך הן פנו לבית המשפט, בבקשה לתקן את כתב התביעה (המ' 138624/97) ולהוסיף טענה זו ליתר טענותיהן. בקשת התובעות נענתה בחיוב.

טענות התובעות

התובעות מבססות את תביעתן על שני אדנים: