נדחתה עתירת אסיר לשלבו במסגרת טיפולית לעברייני מין

העותר הינו אסיר פלילי, המרצה עונש מאסר של 18 שנים ו-8 חודשים, בגין עבירות אינוס, כליאת שווא והפרת תנאי שחרור. בעבר הורשע העותר ארבע פעמים בעבירות מין שונות, והוא ידוע כבעל רקע של התמכרות לסמים, מוגדר כטעון הגנה ומסווג כאסיר אלימות במשפחה (אלמ"ב).

העתירה עוסקת בדרישתו של העותר, כי בית המשפט יורה על שילובו במסגרת טיפולית לעברייני מין, ואף יורה למשיבים למצוא לו תכנית שיקום, שתלווה אותו לאחר שחרורו ממאסר.

א. שילוב העותר במסגרת טיפולית לעברייני מין - העתירה נגד מב"ן

טיעוני העותר

העותר פנה לשב"ס כבר בשנת 1996, בדרישה כי שימצא לו טיפול נפשי מתאים, ואף הגיש עתירת אסיר בנידון (עתירה 5252/96). בית המשפט הורה אז, בהסכמת שב"ס, כי העותר יקבל טיפול במרכז לבריאות הנפש (מב"ן), בכלא רמלה, ובית המשפט יעודכן אחת לשלושה חודשים על התקדמות הטיפול (נספח ב' לעתירה).

בין השנים 2000 עד 2002, עת הוחזק העותר בכלא אוהלי קידר, הוענק לו טיפול פסיכולוגי פרטני, אחת לשבוע, ע"י פסיכולוגית קלינית של שב"ס. הטיפול נקבע על רקע התנהגותו האלימה של העותר כלפי עצמו וכלפי אחרים, וכלל גם התייחסות לעבירות המין שביצע.  לאחר שהפסיכולוגית עזבה את עבודתה, הופסק הטיפול ומאז לא חודש.

ביום 28.8.2002, נדון עניינו של העותר בפני ועדת שחרורים, אשר ביקשה להכין לעותר תוכנית שיקום. לדברי ב"כ העותר, תוכנית השיקום מתעכבת עקב אי שילובו של העותר במסגרת טיפולית כלשהי. חוות דעת מב"ן, שהונחה על שולחן ועדת השחרורים במעמד הדיון, לא המליצה על שחרורו של העותר בניכוי שליש, לאור מסוכנותו המינית הגבוהה והעדר תוכנית שיקום לגביו.

בשנת 2006 לאור פניית ב"כ העותר, הופנה שוב העותר למב"ן, לצורך בחינת שילובו בקבוצה טיפולית. מב"ן הודיע, כי לא ניתן לשלבו במסגרת טיפולית, מאחר שאינו יודע קרוא וכתוב, והדבר מהווה תנאי הכרחי לשילובו בקבוצה. ב"כ סבורה, כי מדובר באסיר שנפל בין הכיסאות, שכן הוא משווע לטיפול נפשי, אך מאחר שאינו יודע קרוא וכתוב, לא הצליח שב"ס לשלבו במסגרת מתאימה לטיפול בעברייני מין.

ב"כ העותר סבורה, כי מתפקידו של בית המשפט להתערב ולשנות את המגמה המסתמנת היום, לפיה טיפול נפשי ניתן רק למספר מצומצם של עברייני מין, וזאת לאור הסכנה הגדולה הצפויה לציבור משחרורם של עברייני מין, ללא טיפול. המטרה הציבורית הראשונה במעלה היא, שעבריין מין לא ישוב לבצע עבירות עם שחרורו, ולכן אם העותר לא ישולב בטיפול, "החברה הפסידה ובגדול", כאמור בהחלטתה של כב' השופטת נגה אהד (עע"א 2174/06, שהוגש לתיק בית המשפט).

לדברי ב"כ העותר, מבדיקת נתונים שנערכה על ידה עולה, כי כיום שוהים 1,181 עברייני מין בכלא, כאשר מתוכם מטופלים רק 30 איש. השוואת נתונים שהוצגו בעלונים של שירות המבחן, לגבי טיפול בעברייני מין (ע/1 ע/2, ע/3) מלמדת, כי שירות המבחן למבוגרים ולנוער מקיים היום 11 קבוצות טיפול בעברייני מין, וב"כ העותר טוענת, כי על שב"ס לקיים מסגרות טיפול בהיקף דומה.

טיעוני המשיב

לאורך תקופת מאסרו של העותר, נעשו נסיונות לשלבו במסגרת טיפולית, אך התרשמות הגורמים המטפלים בכלא היתה, כי העותר אמביוולנטי לגבי הצורך בטיפול, כאשר מחד גיסא הוא מביע רצון מילולי לטיפול, ומאידך גיסא מסרב לקבל את התוכניות המוצעות לו ואינו מוכן לקבל על עצמו את כללי המסגרת. העותר מוכר היטב למב"ן ואף אושפז לצורך טיפול, מתאריך 21.5.96 ועד 5.8.96, במהלכו אובחן כבעל אישיות אנטי סוציאלית ובעל הפרעה פסיכו-סקסיאלית לא ספציפית.

העותר נמצא בלתי מתאים למסגרת טיפולית, הקיימת בכלא מעשיהו, שכן הוא מוגדר טעון הגנה ובכלא מעשיהו אין אגף לאסירים טעוני הגנה. בחודש דצמבר 2006, לאור פניית ב"כ העותר, הופנה העותר שוב למב"ן, לצורך בחינת שילובו בקבוצה טיפולית, אך נמצא כי לא ניתן לקלוט את העותר, מאחר שאינו עומד בקריטריון ידיעת קריאה וכתיבה בעברית. חוות דעתו של הקרימינולוג הקליני, ד"ר דויד כהן - מב"ן, הייתה, כי כניסת מטופל שאינו יודע קרוא וכתוב,  לא זו בלבד שאינה מועילה לו, אלא אף פוגמת בתהליך הקבוצתי, ועלולה לפגוע ביתר חברי הקבוצה.

במענה לשאלות הבהרה שהפנתה ב"כ העותר לקרימינולוג דויד כהן, השיב זה האחרון, ביום 22.11.2007, כי במהלך השנים התקבלו מהעותר עתירות רבות בכתב יד, ולכן בשנת 1996 יצא המשיב מתוך הנחה שהעותר יודע קרוא וכתוב. אולם, בהמשך טען העותר, כי הוא סובל מליקוי המקשה עליו את הקריאה והכתיבה. מר דויד כהן מציין, כי אדם שאינו יודע קרוא וכתוב אינו יכול להשתלב בקבוצה הטיפולית, מכיון שחלק מהטיפול נעשה בכתב. גם אם יוצמד לעותר מטופל אחר, שישמש לו כמזכירה וכמתורגמן סימולטני, לא תצמח מכך כל תועלת טיפולית.

ביום 7.1.2007 הועבר העותר לכלא ניצן, לצורך שילובו בתוכנית דו-שלבית, הכוללת לימוד קרוא וכתוב וכן גמילה מסמים. המשיב סבר, כי שילובו בתוכנית זו, יאפשר בשלב מאוחר יותר את העברתו לכלא אשמורת, לצורך קליטה במסגרת לימודית וטיפול על ידי מב"ן.

הניסיון לשלב את העותר בתוכניות האמורות בכלא ניצן לא צלח, עקב סירובו של העותר להיקלט בפרויקט זה, ולכן המשיב חדל מניסיונותיו. כראיה לחוסר נכונותו של העותר לשנות מדרכיו, טענה ב"כ המשיב, כי בחודש מאי 2007 התבטא העותר בפני עובדת סוציאלית, כי ביום שחרורו הוא מתכוון ללכת ולהרוג את האישה שהכניסה אותו לבית הסוהר, מכיוון שאין לו אף אחד בחוץ ואין לו מה להפסיד, כאשר ממילא מרבית חייו הוא שהה בכלא.

בטרם אבחן טענות הצדדים לגופן אציין, כי בדיון האחרון שהתקיים בתאריך 1.5.08 הסכימה ב"כ שב"ס לשקול אפשרות שילובו של העותר בקבוצת טיפולית בכלא אשל, אך ב"כ העותר התנגדה לכך וטענה, כי מדובר בקבוצה פסיכו-חינוכית, שאינה מיועדת לעברייני מין, שאינה הולמת את צרכיו של העותר ואינה מורכבת מאסירים טעוני הגנה, כדוגמת העותר. לאור מועד שחרורו הקרוב של העותר, ביקשה באת-כוחו כי בית המשפט יורה לאלתר על שילובו בקבוצה טיפולית במב"ן.

הטיפול בעברייני מין

תופעת עבריינות המין נמצאת לצערנו במגמה של הסלמה בשנים האחרונות. ענישה לצד שיקום וטיפול, נמצאו אפקטיביים להפסקה וצמצום התופעה של עבריינות מין ונטיה לרצידיביזם. הניסיון למנוע חזרתם של עברייני מין לדפוס התנהגות שלילי, עם שחרורם מהכלא, הוא אינטרס ציבורי ראשון במעלה, ועל בית המשפט לעשות כל מאמץ על מנת לקדמו.