נדחתה עתירת אסיר לקיצור ריצוי תקופת העונש

ב"כ העותר:

חוזר על האמור בעתירה. אני ער להחלטות בית המשפט, שבית המשפט הפנה אותי אליהן ואני מבקש לאבחן כדלקמן. אין צורך להרחיב בדיבור על התקופה ששררה בזמן מלחמת לבנון השניה באזור הצפון, ברור לבית המשפט מה היה באותה תקופה מבחינת הבטחון האישי שלא בתנאים מוגנים, ברור לבית המשפט שהתחבורה הציבורית לא פעלה כסדרה, אוטובוסים הגיעו פעם בכמה שעות, לחכות לאוטובוס כמה שעות ברחוב היתה משימה בלתי אפשרית. מטעם זה, ברור שהעדרות מעבודות השרות באותה תקופה, הינה מוצדקת. כך שטוב עשה הממונה שראה בימי העדרות אלה משום העדרות מאושרת. אנו סבורים שהיה מן הראוי ללכת צעד קדימה, ולראות בימים אלה שלא יכל להגיע לעבודה, כימים מופחתים מהמנין. ברור לי שלא נמצא פתרון לסוגיה זו, ברור שהחוק לא צפה מצב שלא היה במדינת ישראל מאז יום הקמתה, שאזרחים לא יכולים ללכת ברחוב. לכן, הפרשנות או הפתרון אמור להיות פרשני תכליתי. שבא להגשים למעשה את המטרה הראויה, והיא לראות במי שהיה זמין ורצה לבוא לעבודות השרות אבל לא יכל מבחינת בטחונו האישי, לראות בו כמי שריצה את העבודות באותם הימים.

למעשה אנו מציעים שתי אפשרויות להחיל פרשנות זו, האחת לראות בימים אלה כימי מנוחה או שבתון שבאים במנין הימים. אני ער לכך שהימים הללו לא נחשבים כימי מנוחה, כהגדרתם בפקודת הפשרנות, אך כאשר הממשלה החילה הסדר על כלל העובדים שאפשר להם לא להגיע לעבודה, ויחד עם זאת שזכויותיהם לא תפגענה, הרי מבחינה מהותית מדובר ביום מנוחה, יום שבו לא מחייבים עובד להתייצב לעבודה והוא מזוכה בזכויותיו. אני לא רואה סיבה שלא להחיל זאת גם על עובד שרות. האפשרות השניה, לפי השסתום בסעיף 51ז'(א) בחוק העונשין, מסעיף זה אנו רואים שהמחוקק רואה ערך בזמנו של עובד השירות, המחוקק קובע שאם עבודה מקום עבודה מסוים אינה אפשרית עוד, ויש הכרח להעביר את עובד השרות למקום אחר, אזי על הממונה לעשות זאת ללא שיהוי. ישנו שסתום בהוראות החוק שמאפשר לבית המשפט לראות גם ימים שלא רוצו בפועל כימים שרוצו, וזאת, כך אני מבין את הסעיף, כאשר האשמה לא רובצת לפתחו של העובד. מה היינו עושים אם המלחמה היתה חצי שנה, העובד היה יושב בבית מחכה ליום שבו יוכל להתחיל לעבוד, לא יכול ללכת לעיר אחרת על מנת להגן על חייו ועל שלוות רוחו. במקרה שלנו, למזלנו המלחמה היתה רק חודש כך ש"ההפסד" של העותר אינו רב, אך גם חודש ימים זו תקופה ארוכה.

אני ער להחלטת בית המשפט בענין עע"א 516/06, ממנה אני מבין שבית המשפט ראה עצמו כלא מוסמך, לאור הוראות החוק, להביא במנין את ימי המלחמה, אנו מציעים כאן פתרון פרשני שאני סבור שפותר את בעית הסמכות, לכן אני סבור שניתן בהחלט לקבל את העתירה.

אני גם ער להחלטת בית המשפט העליון ברע"ב 409/06, אני ער לרציונל העולה ממנה לפיה הימים הם ימי עבודה בפועל, זולת ימי מנוחה ושבתון. ברור שאם בית המשפט יקבע שמדובר ביום מנוחה, על פי הפרשות התכליתית, החלטתו של בית המשפט תקיים את הרציונל של רע"ב 409/06.

החשוב יותר הוא שגם פסק דין של בית המשפט העליון לא התיימר להתמודד עם סיטואציה כל כך נדירה וקיצונית כמו מלחמה באזור מגורים וחוסר יכולת אובייקטיבית לקיים את העבודות.

לעובד שרות שנפצע במהלך השרות והימים שהוא שוהה בבית לא מובאים בענין, יש את הסעד בדמות פיצויים מהמל"ל על ימי העדרות. לעובד שרות שישב בביתו והמתין שהמלחה תסתיים אין את הסעד הזה, ובמיוחד לקטין.

בסיכומו של דבר, אני מבקש להפחית את ימי המלחמה בהם לא יכל העותר לעבוד, מסך הכל הימים.

שאלתי את נציגת שב"ס אם היא יודעת בכמה ימים מדובר, השאלה עולה מאחר ויש ימים שהעותר אמר לי שהעותר חיכה לאוטובוס 4 שעות, והגיע לעבודה בסוף יום העבודה, השאלה אם מכירים לו זאת כיום עבודה או באיחור ניכר.

ב"כ שב"ס:

חברי מבסס חלק מטיעוניו על השוואת העותר לעובד רגיל, אשר המדינה התחשבה בו בצורה זו או אחרת לענין ימי המלחמה. בל נשכח שהעותר הוא לא עובד, הוא אסיר שקיבל עונש של מאסר בפועל וניתנה לו הזדמנות ע"י בית המשפט לרצות את המאסר בעבודות שרות. הרי אם היה העותר כלוא מאחורי סורג ובריח, כלל לא היינו נמצאים פה היום.

כמו כן אני חוזרת על דברי בית משפט זה, בתיקים קודמים, על הקביעה כי אכן כפי שטוענת המשיבה, החוק הוא ברור, ימי המלחמה אינם נמצאים ברשימה המאפשרת להורדתם מימי עבודות השרות. המשיבה תטען שאין בכלל ענין של פרשנות, החוק ברור ולא ניתן לסטות ממנו. יכול חברי לפנות לשינוי החוק.

לא צודק חברי, גם עובד שרות שנפגע בצורה זו או אחרת מאחר ולא יכול היה להתייצב לריצוי עבודות השרות, עומדת בפניו הדרך לתבוע את המדינה, תביעה אזרחית או תביעת נזיקין, על כל בעיה או כל נזק שנגרם לו בגין זה.

אבקש לדחות את העתירה.

החלטה

זוהי עתירת אסיר שעניינה, בפועל, הכרה בימים בהם נבצר מעובד שרות לעבוד עקב המלחמה של הקיץ האחרון, כימי עבודה בפועל.

דין העתירה להדחות.

ראשית, יצוין כי בהתאם להוראות החוק, עובד שרות אינו נחשב לעובד כמשמעו בדיני העבודה, ואין הוא צובר זכויות שונות במקום העבודה.

בכל הנוגע למנין ימי עבודות השרות, הוראות החוק קובעות כי מנין הימים ימנה לפי ימי עבודה בפועל (נטו) ולא יובאו בחשבון ימים בהם נעדר העובד מעבודתו, גם אם עצם ההעדרות מוצדקת ואינה מהווה עילה להפסקת עבודות השרות. ראה לענין זה, על דרך ההיקש:

רע"ב 4009/06, אבידני נ. הממונה על עבודות השרות, תק-על 2006 (4), 3204.