נדחתה עתירת אסיר לפטור מאגרה במספר עתירות שהגיש לבית המשפט

העותר, אסיר המרצה את מאסרו כעת בכלא כרמל, הגיש לבית המשפט 21 עתירות אסיר. חלקם הוגשו עוד לבית המשפט המחוזי בתל אביב בעת ששהה העותר בכלא איילון. בהמשך הועבר העותר לכלא כרמל וגם בכלא זה הגיש מספר עתירות. ביחד עם העתירות הוגשה גם בקשה לפטור מאגרה בכל העתירות הנ"ל.

ביום 8.1.07 ניתנה החלטה על ידי בית משפט זה. במסגרת ההחלטה נמחקו ארבע עתירות לאחר שהתברר כי העתירות כפולות שהוגשו באותו ענין ונדחו על הסף שלוש עתירות בהיותן עתירות בענינים שאינם בסמכותו של שב"ס וממילא בענינים שלא ניתן לדון בהם במסגרת עתירת אסיר.

בית המשפט קבע את כל יתר העתירות לדיון בבקשתו של העותר לפטור מאגרה. בין לבין גם הוגשו עתירות נוספות ובסופו של דבר התקיים דיון בבקשה לפטור מאגרה ב-18 עתירות שמספריהם מפורטים בראש הדף.

במהלך הדיון טען העותר כי הוא חסר אמצעים, הכל כמפורט בפרוטוקול, ובהמשך, לצורך בחינת סיכויי כל עתירה, הבהיר את עתירתו בכל עתירה בנפרד. מהדברים שעלו בדיון התברר כי ניתן למחוק את העתירות הבאות:

עע"א 594/06, עע"א 588/06, עע"א 587/06, עע"א 593/06. יצויין כי כל העתירות הנ"ל הן למעשה עתירות כפולות שעניינם אחד.

מעיון ביתר העתירות עולה כי גם בהן חוזר העותר על טענות דומות. יצויין עוד כי חלק מעתירותיו של העותר הוגשו למעשה בעת שהיה בכלא איילון וכעת אין להן כל עוד רלוונטיות. יתכן כי אם יחזור בעתיד לכלא איילון כי אז, ואם הדבר יידרש, יהא מקום לדון בטרוניותיו כנגד הכלא ואולם לעת הזו אין העתירות רלוונטיות עוד.

בכל מקרה עמד העותר גם על דיון בעתירות הנ"ל, תוך תקווה שיחזור לכלא איילון.

כאמור, לא דנתי בעתירות לגופן, אלא בבקשות לפטור מאגרה. העותר טוען כי הוא חסר אמצעים וביקש לפטור אותו מאגרה בכל העתירות הנ"ל (וכן באלו שנמחקו כבר בהליך קודם).

תקנה 13 לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 קובעת כדלקמן:

" 13. פטור מתשלומה של אגרה [תיקון: תשנ"ב(2)]

(א) בעל דין שבעת שמוטל עליו לשלם אגרה, טוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לכתב העיקרי בקשה לפטור מתשלום האגרה, ותצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו אם המבקש סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה.

(ב) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכלתו של המבקש לשלם האגרה - ותעודה של לשכת סיוע משפטי תשמש ראיה לכאורה על כך - ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט -

(1) לפטור מתשלום האגרה או חלקה;

(2) לפטור מתשלום האגרה עבור סעד מסויים בלבד.

.........".

אף לא אחת מבקשותיו של העותר נתמכת באישור של המל"ל או של לשכה לסיוע משפטי כי הוא עומד בתנאי הזכאות לפטור מאגרה. יצויין לענין זה, כי לעיתים קרובות לא נדרשים מאסירים האישורים הנ"ל ואולם הבקשות נתמכות בראיות אחרות בכל הנוגע למצבם הכלכלי. מעבר לכך, במסגרת הסבריו בנוגע לכל אחת מהעתירות, התייחס העותר לעתירה שעניינה צילום חומר משפטי עבורו. בדבריו בפניי הבהיר העותר כי יש לו מחשב נייד ומחשב קבוע. דברים אלה צויינו ככל שהדבר מתייחס לבקשתו לאפשר לו כליאה בתנאים בהם יוכל להכין בעצמו מסמכים שונים עבור משפטים אותם הוא מנהל.

ניתן אם כן ללמוד מדברי העותר עצמו, כי אין מדובר בעותר שאין לו אמצעים כלל. כאמור, מדבריו עולה כי יש לו ציוד מחשוב מגוון ומכאן שיש לו אמצעים, לפחות ברמה המאפשרת תשלום אגרה עבור עתירת אסיר. יצויין לענין זה כי עלות אגרה לעתירה אסיר הינה 63 ש"ח. ער אני לעובדה כי אין לאסיר מקורות הכנסה מגוונים. עם זאת, סכום העתירה אינו גבוה. פטור מאגרה הוא סעד שניתן לאסירים אשר על פניו אין להם גם את היכולת לממן סכום זעום זה.

ההלכה היא דבר מתן פטור מאגרה פורטה בהרחבה ברע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ - בפירוק נ' עיריית תל אביב - יפו, תק-על 2007(1), 1156,1158:

"אין חולק בדבר חשיבותה של זכות הגישה לערכאות בשיטתנו המשפטית (ראו למשל ע"א 733/95 ארפל אלומיניום נ' קליל תעשיות, פ"ד נא(3) 577, 629 (השופט - כתארו אז - חשין; ד"ר ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט) 26 - 27; ד"ר י' רבין "זכות הגישה לערכאות - מזכות רגילה לזכות חוקתית" המשפט ה (תשס"א) 217). יחד עם זאת, הסמיך המחוקק את שר המשפטים "להסדיר בתקנות ...  (3) אגרות שיש לשלם בבתי משפט ובמשרדי ההוצאה לפועל והפטור מהן" (סעיף 83(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בהתאם, תוקנו תקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן התקנות). תקנה 2(א) לתקנות קובעת, כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה בעד הסעד המבוקש בו האגרה הקבועה בתוספת הראשונה". התכלית העומדת בבסיס תשלום האגרה היא מימון ההתדיינויות בבית המשפט, והחובה לשלמה נועדה לשרת את כלל המתדיינים, בפועל או בכוח (בג"ץ 6490/04 צביח נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פ"ד נט(3) 742, 749 (הרשם מרזל)). תכלית נוספת היא מניעת הגשתן של תביעות בסכומים מופרזים (רע"א 2623/02 סיס עיצוב ריהוט ציבורי נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, פ"ד נז(1) 717, 720 (המשנה לנשיא לוין); ע"א 10537/03 מדינת ישראל (הנהלת בתי המשפט - המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות) נ' יש-גד תעשיות לתשתית (1993), פ"ד נט(1) 642, 648 (השופט גרוניס)). חרף האמור, אין שערי בית המשפט ננעלים בפני בעל דין, שאין בידו לעמוד בתשלום האגרה. בעל דין כזה יכול שיזכה בפטור מתשלום האגרה - כולה או למצער חלקה - על פי המנגנון הקבוע בתקנה 13(ב) לתקנות, בו ידובר להלן. מנגנון זה נועד להשגת האיזון בין האינטרסים הציבוריים הנזכרים לבין זכותו של הפרט לפנות לערכאות (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721, 723 - 724 (הרשם השופט מרזל); תורת הפרוצדורה האזרחית, בעמ' 34 - 35), ואף יובטח כי הפגיעה בזכות הפנייה לערכאות תהא לפי האמור בפסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קרי שתהא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש (ד"ר ש' לוין פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט (תשס"ג) 4).