נדחתה עתירת אסיר אשר נמנע במשך 6 שנים מריצוי עונשו

בפני עתירה המופנית כנגד החלטת נציב שב"ס שאימץ את המלצת הממונה על עבודות שירות והורה על הפסקת ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות באופן שבו יהיה על העותר לרצות את יתרת מאסרו, שלושה חודשי מאסר, כמאסר בפועל במתקן כליאה.

עתירה זו הינה בהמשך לעתירה קודמת אותה הגיש העותר ושנדונה בבית משפט זה בעע"א 166/06. באותה עתירה הורה בית המשפט על זימונו של העותר לשימוע נוסף במסגרתו יסביר לנציג הממונה על עבודות שירות כיצד זה נעדר ולא התייצב לריצוי עונשו במשך כשש (6!) שנים וכיצד זה לא קיבל לידיו את כל הזימונים שנשלחו אליו, הן כדי שיגיע לעבודה והן כדי שיתייצב לשיחות בירור, בשלב הראשון, ובהמשך לשימועים. העותר התייצב לשימוע ואולם לא סיפק כל הסבר סביר, להנחת דעתו של עורך השימוע. בהתאם המליץ עורך השימוע שוב על הפסקת ריצוי עונש המאסר בעבודות השירות  ונציב שב"ס אימץ את המלצתו.

סבור אני כי דין העתירה להידחות הן מטעמים שעניינם עילות לדחייה על הסף של עתירה הנבחנת באמות המידה של המשפט המנהלי, והן לגופם של דברים. אבהיר להלן.   

על העותר נגזר לרצות עונש מאסר של שלושה חודשים והוא היה אמור להתחיל בריצוי עונשו עוד ביום 1/8/00. העותר לא התייצב כלל לריצוי עונשו, לא יצר קשר עם הממונה על עבודות השירות ולא השיב לכל הפניות שנשלחו אליו לכתובת שהוא עצמו מסר לממונה על עבודות שירות ככתובתו. ביום 11/4/05 הוחלט על הפסקת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות (להלן: "ההחלטה הראשונה"). כ-11 חודשים מאוחר יותר הגיש העותר את עתירתו הראשונה בעע"א 166/06. כאמור, באותה עתירה הורה בית המשפט לזמנו לשימוע כדי לתת לו הזדמנות להסביר כיצד זה לא קיבל לידיו את הזימונים לאורך חמש שנים תמימות. אגב ההחלטה לזמנו לשימוע נוסף הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לומר כי ההחלטה הראשונה בדבר הפסקת עבודות השירות אינה סבירה. עם זאת ניתנה לעותר ההזדמנות לשכנע את עורך השימוע כי לא כתוצאה ממחדלו לא הגיעו לידיו הזימונים. כאמור - זומן העותר לשימוע, לא סיפק הסברים מניחים את הדעת לעניין הנתק בקשר עימו. כתוצאה מכך המליץ עורך השימוע על הפסקת ריצוי עונש המאסר בעבודות השירות.

בפני טוען ב"כ המלומד של העותר כי העותר רועה צאן החי עם עדריו בהרים ולא מקבל דואר לידיו. עוד טוען הוא כי העותר מצוי במצב כלכלי ומשפחתי קשה, ביתו נכה והוא המטפל בה. כליאתו תהיה מכה קשה. מטעם זה מבקש הוא לקבל את העתירה.

סבור אני כי מחדליו של העותר מהווים מחסום מפני קבלת עתירתו, הן בהיבט הדיוני והן בהיבט המעשי-מהותי.

עתירת אסיר הינה עתירה כנגד רשות מנהלית וחלים עליה כללי המשפט המנהלי. מכאן, עותר המבקש סעד צריך לבוא לבית המשפט כשידיו נקיות. אין זה המקרה שבפני.

העותר מסר לממונה על עבודות שירות כתובת לזימונו וליצירת קשר עימו בעת היותו עובד שירות. משמסר כתובת זו היה עליו לוודא אם מגיעים אליו דברי דואר בכתובת הנ"ל. לא ניתן למסור לרשות המנהלית כתובת ואח"כ לטעון כי הדואר בכתובת זו אינו מגיע לעותר בהיותו נווד, רועה או מכל טעם אחר. מסירת כתובת שאינה ברת שימוש מהווה חוסר ניקיון כפיים מצידו של העותר, ודי בכך כדי שעתירתו תידחה.

מעבר לאמור לעיל - העותר ידע כי עליו לרצות עונש של שלושה חודשי מאסר. במשך קרוב לשש שנים לא טרח ליצור קשר מיוזמתו עם הממונה על עבודות שירות כדי לברר מדוע אין מזמנים אותו (לטענתו) וכיצד עליו לרצות את עונשו. התנהגות זו, המצביעה על רצון להתחמק מריצוי העונש, היא לכשעצמה חוסר ניקיון כפיים המצדיק את דחיית העתירה על הסף.

טעמים אלו לדחייה על הסף של העתירה הם גם טעמים מהותיים לדחייתה, ולאישור העמדה בה נקט הממונה על עבודות השירות. עובד שירות המוסר לממונה כתובת ליצירת קשר עימו בידעו כי הכתובת אינה יעילה לוקה בהפרת הוראות הממונה על עבודות שירות ובהתחמקות ממילוי חובותיו. עובד שירות שנקבע לו מועד לריצוי עונשו והוא אינו מתייצב, ובהמשך מנתק את הקשר מהממונה ולא מנסה כלל לברר כיצד עליו למלא אחר חובותיו ולרצות את עונשו מעיד על עצמו כי כל כוונתו ומעשיו מכוונים כדי להתחמק מריצוי עונשו. התנהגות זו מצדיקה הפסקה של ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות.

אבהיר מיד - פרשה זו מצביעה על שורה של מחדלים בגורמים האמונים על המעקב אחר ביצוע גזרי הדין של בתי המשפט, מחדלים שבאים לידי ביטוי לא רק במקרה זה. לא ברור כיצד זה חולפות חמש שנים מהמועד בו היה על עותר להתייצב לעבודות שירות ועד שמתקבלת ההחלטה הראשונה על הפסקת ריצוי עונש המאסר בעבודות שירות. לא ברור כיצד זה לא ננקטות פעולות לאיתור עובד שירות שלא התייצב לריצוי עונשו מיד בסמוך למועד בו מפר הוא את החלטות בית המשפט. למעשה, משלא התייצב העותר לריצוי עונשו עוד ביום 1/8/00 היה על הרשויות לנקוט בצעדים כדי לעצרו ולהביא לכליאתו. לא קיבלתי כל הסבר סביר להשתהות בנקיטת פעולות לאיתורו של העותר, וכאמור, אין זה המקרה היחיד בו מתגלה תופעה דומה.

לא אחת מתגלגלים לפתחו של בית המשפט תיקים, בין אם במסגרת עתירות אסירים ובין אם במסגרת ערעורים פלילים על גזרי דין של בית משפט שלום, בהם מתברר כי על אף שלא התקבלה כל החלטה שיפוטית בעניין עיכוב ביצועו של גזר דין, לא מבוצע גזר הדין של ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. עובד השירות פשוט אינו מתייצב, ולא ננקטות כל פעולות לאתרו ולעצרו מידית.

לא אחת נפסק כי עונש מאסר בעבודות שירות כמוהו כעונש מאסר לכל דבר ועניין. מכאן, שכאשר לא מתייצב עובד שירות לעבודה, כפי שנקבע, יש לראותו כמי שמתחמק מריצוי מאסר, לכל דבר ועניין. על הרשויות לנקוט בפעולות לאתרו מידית כדי לנקוט בכל הצעדים המתבקשים במקרה של השתמטות מריצוי עונש או בריחה ממאסר. לא ניתן לקבל מצב, כמו במקרה זה, בו עובד שירות לא מתייצב לריצוי עונשו וחולפות להן חמש שנים עד שמתקבלת ההחלטה על הפסקת ריצוי עונשו, וגם בהמשך להחלטה זו לא ננקטות הפעולות המתבקשות כדי לעצרו מידית. ראוי שעניין זה יבחן הן בשב"ס והן במשטרה.   

אולם בכל אלו אין כדי להוות צידוק להתנהגותו של העותר, שכמו אחרים, מנצל את ליקויי מערך הפיקוח על עובדי השירות ופשוט נעלם. לו היה העותר נקי כפיים ובאמת ובתמים מעוניין לרצות את עונשו היה עליו לפנות לממונה על עבודות שירות כבר מזמן, ולא להמתין שש שנים עד שינקטו הפעולות לאיתורו.  משלא עשה כן העיד על עצמו כי רצונו האמיתי הוא להתחמק מריצוי עונשו.  התנהגותו זו מצדיקה את ההחלטה שהתקבלה בעניינו,  הפסקת ריצוי עונשו בעבודות שירות וריצוי עונש המאסר במתקן כליאה. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה הנ"ל, שהתקבלה בהתאם לסמכות נציב שב"ס, בהתבסס על טעמים עניינים וסבירים.

אשר על כן העתירה נדחית.

על העותר להתייצב לריצוי עונשו ביום 24/12/06 שעה 9:00.

התייצבות עובד השירות למאסר הינה בבית מעצר קישון, בין צומת יגור לצומת עמקים. קווי האוטובוס מתחנה אגד החדשה בחיפה, קווי אגד 75, 181, 301, 302, 322 (יורדים בתחנה שניה אחרי צומת יגור).

הפרקליטות ונציגת שב"ס המופיעה בפני ידאגו להעביר עותק החלטה זו לגורמים הרלוונטיים לאמור בה.

ניתנה היום ו' בכסלו, תשס"ז (27 בנובמבר 2006) במעמד העותר, ב"כ העותר וב"כ המשיב.