נדחתה עתירה להתערבות בקביעת בית הדין השרעי בעניין משמורת קטינה

  השופט ס' ג'ובראן:

           האם יש מקום להתערב בקביעות בית-הדין השרעי ובית-הדין השרעי לערעורים, לפיהן טובת הקטינה תהיה במשמרת אמה ובהסדרי הראיה שנקבעו לאב? זוהי השאלה המרכזית העומדת לדיון בעתירה שלפנינו.

1.        העתירה שלפנינו עניינה בבקשת העותר לבטל את פסק-הדין של בית-הדין השרעי בחיפה מיום 26.3.02 (תיק מס' 5/2001) ואת פסק-הדין של בית-הדין השרעי לערעורים מיום 11.12.02 (ערעור מס' 111/2002), אשר ניתנו בעניינם של הצדדים,  ולהחזיר את התיק לבית-הדין השרעי להמשך שמיעת ההוכחות; לחייב את משרד העבודה והרווחה לשאת בעלות שכרו של פסיכולוג קליני וכן ליתן הנחיות לבית-הדין בעניין עריכת חוות-דעת מומחה לצורך בדיקת המסוגלות ההורית של העותר והמשיבה מס' 1.

העובדות הצריכות לעניין

2.        העותר והמשיבה מס' 1 (להלן: המשיבה או האם) נישאו ביום 17.4.1998 ומנישואיהם נולדה, ביום 11.4.1999, בתם הקטינה סירין (להלן: הקטינה).

3.        לטענת העותר, ביום 26.12.2000 תקפה המשיבה אותו ואת בתם הקטינה, כלאה אותם כליאת שווא ואף איימה לרצוח אותם בסכין שאחזה בידה ולכן נאלץ העותר לצאת עם הקטינה מן הבית. בשל מעשים אלה, ביום 27.12.00, הגיש העותר, כנגד המשיבה תלונה במשטרת ישראל בגין תקיפת הקטינה ותקיפתו ואיומיה של המשיבה לרצוח אותם.

           לטענת המשיבה, ביום 26.12.2000, חטף העותר את הקטינה מביתם ולכן המשיבה הודיעה על כך למשטרה. כמו-כן, המשיבה הגישה כנגד העותר תלונה במשטרה, בה טענה, כי העותר תקף אותה וגרם לה חבלות שבעקבותיהן נזקקה לטיפול רפואי.

4.        ביום 1.1.2001 הגישה המשיבה לבית-המשפט לענייני משפחה בחיפה בקשה למתן צו הגנה במעמד צד אחד (תמ"ש 1041/01) וכן בקשה למתן צו עשה במעמד צד אחד להורות על החזרת קטין חטוף.

5.        ביום 10.1.2001 הגישה המשיבה לבית-המשפט לענייני משפחה בקשה דחופה למשמורת קטין.

6.        ביום 11.1.01 דחה בית-המשפט לענייני משפחה (כבוד השופט א' גלובינסקי) את הבקשה להורות על החזרת קטין חטוף בשל חוסר סמכות עניינית והורה על העברת הבקשות לבית-הדין השרעי בחיפה.

7.        המשיבה הגישה לבית-הדין השרעי בחיפה תביעת משמורת וביקשה מתן החלטה, לפיה היא הזכאית למשמרת והחזקת הקטינה בהיותה בגיל ההשגחה והטיפול (תיק מס' 5/2001). מנגד, הגיש העותר תביעה, לפיה ביקש לקבל לחזקתו את הקטינה בטענה, כי המשיבה חמת מזג, גסת רוח ומהווה סכנה לבריאות הקטינה וחייה ובנוסף היא רשלנית בטיפול בה (תיק מס' 9/2001).  

8.        בית-הדין השרעי איחד, ביום 26.3.2002, את הדיון בשתי התביעות והחליט - על סמך התסקיר מיום 15.5.01 של המחלקה לשירותים חברתיים בעיריית סח'נין ובהסתמך על התסקיר מיום 27.6.01 של הלשכה לשירותים חברתיים במועצה המקומית בפרדיס - למסור את הקטינה, שהייתה אצל משפחה אומנת, לחזקתה של המשיבה עם מתן זכות ראיה לעותר. עוד קבע בית-הדין, בהסתמכו על חוות-דעת הפסיכולוג, כי אין כל מניעה נפשית או שכלית או רגשית בהשארת הקטינה בחזקת אמה ובמיוחד לאור גילה.  

9.        על החלטת בית-הדין השרעי ערער העותר לבית-הדין השרעי לערעורים. העותר טען, בין היתר, כי בית-הדין השרעי לא נתן לו את ההזדמנות להציג את ראיותיו ולהשמיע את כל עדיו ולא נתן משקל לדברי העדים, אשר שמע ובמיוחד לפסיכולוג שעדותו לא נסתרה על-ידי המשיבה. עוד טען העותר, כי בית-הדין הסתמך בהחלטתו על דו"חות ישנים וכי לא אפשר לעותר לחקור את עדיו.

10.      בית-הדין השרעי לערעורים דחה, ביום 11.12.2002, את הערעור בקובעו, כי הנהוג הוא, שעד שהקטינה מגיעה לגיל 9, המשמרת היא לאם הטבעית, באם היא כשירה לכך ואם האב טוען אחרת, עליו נטל הראיה. ברם, במקרה דנן, נקבע, כי העותר לא הביא ראיות המוכיחות את הנזק המוחשי שהוא טוען שנגרם לקטינה. עוד נקבע, כי העותר לא הביא כל ראיה שיש בה כדי להוכיח את אי כשרות האם. נהפוך הוא. כל התסקירים של הלשכות לשירותים חברתיים בדלית אל כרמל ובפרדיס וכן דו"ח הפסיכולוג המליצו, כי טובת הקטינה להיות במשמרת אמה.

           מכאן העתירה שלפנינו.

           יש לציין, כי בהתאם להחלטת בית-משפט זה (השופט א' ריבלין) מיום 20.4.03, בה נתבקשה עמדת פקידת הסעד של משרד הרווחה בסכנין לעניין הבקשה למתן צו ביניים בנוגע למשמורת, הגיש היועץ המשפטי לממשלה את תגובתו לעתירה.

טענות העותר

11.      לטענת באת-כוח העותר, בית-הדין השרעי בחיפה חרג מסמכותו בכך שביסס את פסק-דינו על נימוקים מוטעים, תוך קביעת עובדות מוטעות והסקת מסקנות מוטעות. לטענתו, לא ניתנה לו ההזדמנות לחקור את עדיו שזומנו על-ידו וטרם העידו ואף פסק-הדין מבוסס על תסקירים ישנים ולא עדכניים.

           לטענת באת-כוח העותר, לא ניתן משקל לטובת הקטינה. שכן, הקטינה שוהה כל היום בביתה, מוזנחת נפשית, חינוכית ורגשית וללא השגחה, שעה שהמשיבה עסוקה בעבודתה. בשל כך, העברת הקטינה לחזקת המשיבה עשויה, לטעמו, לגרום לקטינה נזקים כבדים, הן פיזית והן נפשית.