נדחתה עתירה לגילוי ראיה חסויה משיקולי בטחון

           לפני עתירה לגילוי ראיה חסויה לפי סעיף 44 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א - 1971 (להלן: פקודת הראיות).

1.        העותר - תושב חצי האי סיני - עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (תפ"ח 1015/06). בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד העותר מיוחסים לו - בין היתר - מעורבות בחטיפת תושב ישראל לסיני כדי לאלצו לשלם חוב בגין נשק שהועבר לו; הברחת סמים ממצרים לישראל, והברחת נשים ממצרים לישראל. בגין אלה הואשם העותר בקשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז - 1997 (להלן: חוק העונשין); עבירות נשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין; חטיפה, עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין; עבירות שונות לפי חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד - 1954, ובכלל זה עבירות של הסתננות, הסתננות מזוינת עם כלי יריה, ביצוע עבירת פשע על ידי מסתנן, ויציאה שלא כדין; כמו כן עבירות שונות לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, ובכלל זה, ייבוא סם מסוכן.

           ביום 7.3.07 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון, בתוקף סמכותו לפי סעיף 44(א) לפקודת הראיות. בהתאם לאמור בתעודה הוטל חיסיון על מסירת ראיות מטעמים של בטחון המדינה, בנושאים הבאים:

1. מקורות מידע של שירות הביטחון הכללי לרבות כל פרט ו/או תוכן המידע שיש בו כדי לחשפם;

2. א. שיטות ודרכי פעולה, פעילות מבצעית, נהלי עבודה, ודרכי השגת מידע של שירות הביטחון הכללי וקהיליית המודיעין, ככל שהם מתייחסים לאיסוף מידע מחוץ ובמסגרת חקירה, לרבות תוכן מידע העלול להביא לחשיפת שיטות ונהלים אלה.

ב. אמצעים טכניים של שירות הביטחון הכללי וקהיליית המודיעין להשגת חומר מודיעיני וחומר חקירה, לרבות החומר אשר נאסף באמצעים אלה;

3. תפקידים, שמות ומשימות של עובדי שירות הביטחון הכללי וקהיליית המודיעין, לרבות כל פרט אחר שיש בו כדי לגלות או לחשוף בדרך כלשהי את זהותם.

4. החיסיון אינו חל על נושאים המהווים טענות פסול המופנות כלפי חוקריו וחוקרי מפליליו".

           ביום 11.11.07 חתם שר הביטחון על תעודת חיסיון נוספת, אשר נוסחה זהה למצוטט לעיל (ועל ההבדלים בין השתיים אעמוד בהמשך).

2.        העותר טוען כי יחד עם תעודת החיסיון לא הוצגה כל פרפראזה של החומר החסוי, וכי היה על המשיבה לפרט את חומר החקירה החוסה תחת תעודת החיסיון. כן טוען העותר כי תעודת החיסיון מנוסחת באופן רחב מן הנדרש. העותר מציין כי אמנם צוין בתעודה כי היא ממעטת "נושאים המהווים טענות פסול המופנות כלפי חוקריו וחוקרי מפליליו", אך היא אינה ממעטת נושאים המהווים טענות פסול כלפי חוקרים שאינם אנשי מרות, וכי היה על שר הביטחון להוסיף לתעודה סעיף ממעט לנושאים המהווים טענות פסול בחקירת העותר. כן טוען העותר כי השתמשו נגדו ונגד עדים אחרים "באמצעי לחץ פסולים ו/או באיומים ו/או באלימות". העותר מוסיף וטוען כי הופעל נגדו אמצעי חקירה המכונה "תא-מדובבים", ובמהלכו הושמעו כלפיו איומים על מנת לחלץ ממנו הודאה. העותר מבקש את הסרת החיסיון בהתייחס לאמצעי חקירה זה, ומציין כי יבקש במשפטו לחקור את המדובבים עצמם (בדרך שתיקבע).

3.        ביום 11.11.07 נערך דיון בעתירה במעמד הצדדים. בשלב מאוחר יותר, קיימתי דיון במעמד צד אחד, במהלכו שמעתי את הסברי נציגי המשיבה (בלוויית נציגי שירות בטחון כללי), ונמסר לעיוני העתק חומר החקירה החסוי (להלן: החומר החסוי). במהלך הדיון הוגשה מטעם המדינה תעודת החיסיון השנייה. המדינה הסבירה כי תעודת החיסיון השנייה (הגם שנוסחה לא שונה) מתייחסת גם לחומר חקירה הנוגע לשניים מעדי התביעה, וכי חומר החקירה הגלוי הנוגע אליהם יועבר לבא-כוח העותר. בהתייחס לתעודת החיסיון, הסכימה המדינה להוסיף פירוט לפיו "החומר החוסה תחת החיסיון כולל, בין היתר, פעולות חקירה סמויות שבוצעו במסגרת החקירות שנערכו לעותר ולאחרים, וכן מידע מודיעיני הנוגע לעותר ולאחרים". כן הבהירה המדינה כי תעודת החיסיון אינה חלה על פעולות חקירה שפוגעות ברצון החופשי. ביום 25.11.07, לאחר שעיינתי בחומר החסוי, נערך דיון נוסף במעמד נציגי המדינה, לצורך קבלת הבהרות נוספות.

4.        שקלתי את טענת העותר כי היה מקום לפרט את החומר החסוי, עיינתי בחומר החסוי שהוצג לי, כאמור, במעמד צד אחד, ושמעתי הסברים נוספים מפי נציגי המשיבה ביחס למידת הפירוט של החומר. לאחר כל אלה, מצאתי, כי פירוט החומר כפי שהוצג בתעודת החיסיון, בתוספת ההערה המשלימה כמבואר לעיל, הגם כי הינו קצר ותמציתי, מתאר בצורה הולמת את החומר החסוי, ואינני סבור כי ניתן לתארו באופן מפורט יותר, מבלי לחרוג מן המסגרת המוגדרת בתעודת החיסיון (השוו: ע"פ 1152/91 סיקסיק נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5) 8, 22 (1992); בש"פ 6392/97 בלביסי נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 176, 183 (1997) - להלן: עניין בלביסי).

           אשר לטענת העותר הנוגעת להיקף התפרשותו של הסייג לחיסיון הנוגע לטענות פסול - המדינה הצהירה, כמבואר לעיל, כי תעודת החיסיון אינה חלה על פעולות חקירה שפוגעות ברצון החופשי. לשון אחר - תעודת החסיון אינה מונעת בירור טענותיו של העותר כי מדובבים איימו עליו או על עדים אחרים "בדרכים חמורות" והשתמשו כנגדם "באמצעי לחץ פסולים ו/או בעינויים ו/או באלימות". משכך, נושא זה אינו טעון עוד הכרעה לפני. אציין רק, כי בחומר החסוי עצמו אין כל מידע שיש בו לסייע לעותר בטענות הפסול אותן העלה, כפי שפורטו על ידי בא-כוחו. נוסף לכך, לאחר שעיינתי בחומר החסוי ושמעתי את הסברי המדינה, מקובל עלי כי מידע הנוגע לשיטות החקירה שהופעלו, ולזהות המעורבים בחקירות (להבדיל ממענה קונקרטי לטענות הפסול שמציג העותר) הינו חסוי, והצורך שלא לגלותו מטעמי ביטחון גובר על הצורך בגילויו לשם עשיית צדק (השוו: ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729 (1984) - להלן: עניין ליבני; עניין בלביסי; וראו בהקשר דומה: בש"פ 10879/05 אלעביד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.05, פסקה ג(4)). אציין, כי גם מטיעוני בא-כוח העותר לפני עולה, כי אינו עומד על חשיפת זהותם של המעורבים בחקירה, אלא אך מבקש להעידם לצרכי משפט הזוטא. ככל שיוחלט להזמין עדים כאמור, רשאית המשיבה לחסות את זהותם וכן להסוות את דמותם, באופן שלא ניתן יהיה לזהותם, בין על פי מראה פניהם ובין בדרך אחרת (השוו: בש"פ 3419/07 סלימאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.6.07); בש"פ 8180/07 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.10.07)).

5.        לאלה אוסיף, כי בחנתי את החומר החסוי במלואו, וקיבלתי הבהרות מנציג הפרקליטות וגורמי הבטחון. מצאתי כי החומר החסוי נופל, במלואו, במסגרת העניינים המנויים בתעודת החיסיון, וחשיפתו עלולה לפגוע באינטרסים בטחוניים חיוניים.

           מצאתי, כי יש להרחיב במקצת אחת מן הפרפראזות הגלויות שהועברו לעותר (זכרון דברים נושא תאריך 4.12.06, מחקירת עטיא עא-רבה טראבין). המדינה הסכימה לתיקון הפראפרזה כך שבסוף סעיף 3 למזכר יופיעו המילים "מבלי לנקוב בשמו של העותר", כך שנוסחו המלא של הסעיף יהיה "כן נשאל אודות מבריחי אנשים, אמל"ח וסמים. מסר רשימה מצומצמת של מבריחים המוכרים לו, מבלי לנקוב בשמו של העותר".

           ב"כ המשיבה יוודא, כפי שהודיע, כי בידי ב"כ העותר מצויות הפרפראזות הגלויות שפרסומן הותר, במלואן.

           בנפרד מכך, לא מצאתי כי יש בחומר החסוי דבר שיש בו לסייע להגנת העותר, ואשר הצורך לגלותו לשם עשיית צדק גובר על שיקולי הבטחון שהביאו להוצאת תעודת החיסיון. משכך, אין עילה להורות על גילויים של חלקים מן החומר החסוי (השוו: עניין ליבני; עניין בלביסי).

6.        סוף דבר - בכפוף להצהרות המדינה שפורטו, ולתיקון הפרפראזה כאמור לעיל, העתירה לגילוי ראיה חסויה נדחית.

           ניתנה היום, ט"ו בכסלו התשס"ח (25.11.07).