נדחתה עתירה בעניין היתר לבניית דיר צאן בקרקע חקלאית

1.         זו עתירה מנהלית מיום 21/8/2006 שבה  הלינו העותרים על כך, כי משיבה 1, - ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הצפון, (להלן - ועדת הערר) - לא מצאה לנכון לשנות מהחלטתה הקודמת מיום 31/1/2006, בעניין בקשת העותרים ליתן להם היתר לבנית דיר צאן בקרקע חקלאית בגוש 17471 חלקה 9 מגרש 4/1 אדמות כפר משהד, (להלן - המקרקעין).

2.         בעתירה נתבקשו הסעדים הבאים :

א.         לקבל את העתירה ולקבוע כי החלטתה המשלימה של ועדת הערר מיום 18/7/2006 (להלן - ההחלטה המשלימה) בטלה וכי יש מקום ליתן את ההיתר המבוקש.

ב.         לחילופין בלבד, ליתן כל סעד אחר שיראה הולם בנסיבות העניין, לרבות מינוי מומחה נופי שיכריע בסוגיית התאמתו של הדיר מבחינה נופית לסביבה בה הוא אמור להיבנות.

3.         רקע עובדתי :

א.         העותרים, - תושבי כפר כנא - עוסקים בחקלאות ומגדלים כבשים למחייתם.

ב.         ביום 16/2/2006 הגישו העותרים את עתירתם הראשונה (עת"מ 1019/06) (להלן - העתירה הראשונה) נגד ועדת הערר שדחתה את עררם על סירובה של משיבה 2, -הועדה המקומית לתכנון ולבניה מבוא העמקים - ליתן להם היתר לבנית דיר צאן במקרקעין.

ג.          בפסק הדין שנתתי בעתירה הראשונה סברתי כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, בהן הוגשה חוות דעת של מומחה נוף מטעם העותרים ונטענה טענת אפליה שועדת הערר לא התייחסה אליה, כי יש להחזיר את התיק לועדת הערר. התיק הוחזר לועדת הערר עם הנחיות וכך קבעתי בפסק הדין בעתירה הראשונה.

"לאור כל האמור לעיל אני מקבל את העתירה ומצווה שהתיק יוחזר לועדת הערר שתוך 30 יום מהיום ולא יאוחר מיום 22/6/2006 תקבל חוות דעתו של מומחה נוף ביחס לשאלה האם בנית דיר צאן כמבוקש, במקרקעין, מהווה מטרד נופי. לאחר קבלת חוות דעת המומחה, כאמור לעיל, תתייחס ועדת הערר  הן לחוות הדעת של המומחה והן לטענת העותרים כי באותו גוש וחלקה אישרה ועדת הערר עצמה בשנת 1999 בניית דיר לצאן ותכריע אם יש בחוות הדעת הנ"ל שתוגש, כדי לשנות מהחלטתה הקודמת. ועדת הערר תיתן החלטתה תוך 30 יום ולא יאוחר מיום 22/7/2006 ותשלח העתקים ממנה לב"כ הצדדים".

ד.         בהתאם להנחיות בפסק הדין בעתירה הראשונה, קיבלה ועדת הערר חוות דעת שערכה המומחית מילכה כרמל (להלן - המומחית). מסקנתה של גב' כרמל בחוות דעתה הייתה כי הקמת דיר צאן בהיקף מינימאלי של 1,000 מטר רבוע גגות, בגובה ממוצע של 5 מטר, בשולי הישובים, יהווה מפגע נופי ויוריד מערך השטח הפתוח. תוספת דיר צאן יהווה מוקד פיתוח שאינו משתלב בסביבתו.

ה.         לאחר שבחנה ועדת הערר את חוות הדעת הנ"ל והתייחסה לטענות העותרים בדבר טענת האפליה, החליטה ביום 18/7/2006 כי היא אינה חוזרת בה מהחלטתה מיום 31/1/2006, לפיה אין להתיר בנית דיר לצאן מכיוון שבנייתו תהווה מטרד נופי באזור.

מכאן העתירה הנוכחית של העותרים.

4.         אלה בתמצית נימוקי העתירה :

א.         עורכת חוות הדעת, גב' מילכה כרמל, אינה עונה על תנאי החוק לעניין דרישות מומחה נוף, שכן מומחה לנוף יכול להיות אדריכל נוף, או הנדסאי נוף מורשים וזאת בהתאם לחוק מהנדסים ואדריכלים, התשי"ח - 1958, (להלן - חוק מהנדסים ואדריכלים). גב' כרמל נעדרת כל השכלה בתחום ואין בידיה כל תעודה כמצוות המחוקק שמקנה לה ידע ומקצועיות בתחום הנוף.

ב.         היות וגב' כרמל היא עובדת מדינה ומשמשת כיועצת סביבתית של ועדת הערר ושל ועדות תכנון ובניה למיניהן, אין היא יכולה לשמור על אובייקטיביות וניטרליות. כל חוות דעת שהיא עורכת תהיה נגועה בניגוד אינטרסים מובהק מהטעם של העדר יכולת לתת חוות דעת כנגד הגוף לו היא משמשת כיועצת ועובדת בכפיפה אחת איתו.

ג.          החלטתה המשלימה של ועדת הערר, שהתבססה על חוות דעתה של גב' כרמל, לוקה בחוסר סבירות, היא אינה מקיימת אחר הוראות פסק הדין שניתן בעתירה הראשונה והנימוקים שניתנו ע"י ועדת הערר, בהחלטתה המשלימה בנוגע לשאלת האפליה, הם נימוקים שאינם נכונים ואינם מבוססים.

5.         המשיבות מתנגדות לעתירה ומבקשות לדחותה מהנימוקים הבאים:

א.         הכשרתה של המומחית עומדת בתנאי חוק מהנדסים ואדריכלים. יתרה מכך, ניסיונה של המומחית הוא רב ומשמעותי בתחום תכנון סביבתי וזאת לאור עבודתה רבת השנים במשרד לאיכות הסביבה. כמו כן, חוות דעתה של המומחית היא אובייקטיבית, לא נובעת משיקולים זרים ולא מתקיים בעניין זה כל ניגוד אינטרסים.

ב.         החלטתה המשלימה של ועדת הערר היא נכונה, מנומקת ומבוססת היטב. ועדת הערר התייחסה בין היתר, בהחלטתה המשלימה באריכות רבה לטענת האפליה שהעלו העותרים. ועדת הערר הסתמכה על פסקי דין רבים בעניין טענת האפליה, מהם עולה כי רשויות התכנון אינן כפופות להחלטותיהן ולעיתים שינוי מגמות מחייב שינוי החלטות באותו אזור ממש, כמו בעניינינו.