נדחתה בקשתו של חנן גולדבלט לעיון בחומר חקירה

1.         ביום 21.8.05 הוגש כנגד המבקש כתב-אישום המייחס לו שורה של עבירות אינוס, מעשים מגונים, מעשי סדום ועוד כהנה וכהנה עבירות מין, בין היתר כלפי קטינות שלמדו אצלו משחק בסטודיו שבבעלותו.

ביום 29.8.05 תוקן כתב-האישום.

2.         בכתב-האישום המתוקן נטען, כי המבקש ביצע כלפי אחת הקטינות, המתלוננת מ.ש., עבירה של אינוס ומעשה סדום.

3.         ביום 26.6.07 פורסם בגלי צה"ל, כי אחת המתלוננות כנגד המבקש הגישה במשטרת רחובות תלונה בגין אינוס כנגד אדם נוסף. המשטרה אישרה בפני ב"כ המבקש, כי המתלוננת בה מדובר הינה אותה מ.ש. והיא אכן הגישה תלונה בגין אינוס כנגד בן זוגה.

4.         בבקשה שבפני עותר המבקש להעביר לידיו את כל החקירה שנאסף בתלונתה הנוספת, זו מיוני 07, של מ.ש. לטענתו, מדובר בחומר חקירה הדרוש למרשו, אשר עשוי לסייע בידו, לקעקע את מהימנותה של מ.ש., בתיק שלהבנתו מבוסס על גרסה מול גרסה. בנסיבות אלה מסכם ואומר - אמיתות תלונתה הנוספת של מ.ש. נחוצה לשם בחינת מהימנות עדותה וייחוס משקל לטענותיה.

5.         בישיבת יום 20.1.07 התבקש ב"כ המבקש לנמק על מה ולמה מבקש הוא את חשיפת חומר החקירה האמור. בתשובתו (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 21-26; עמ' 5 שורה      1-3) הסביר, הגם שלא נקט במונח זה ממש, כי מבקש הוא לבחון דפוס התנהגות של אותה מ.ש. אשר הגישה בפרק זמן של שנתיים שתי תלונות דומות (האחת כנגד המבקש והשניה נשוא התיק הנוכחי) כנגד בן זוגה (לטענת ב"כ המבקש מרשו היה בן זוגה של מ.ש. בתקופת הקשר ביניהם). לטענתו: " המתכונת הזאת", כלשונו, צריכה בדיקה שכן לא ברור איזה חומר משמעותי יופק ממנה.

6.         ההלכות הנוגעות לזכותו של נאשם לקבל לידיו חומר חקירה (סעיף 74 לחסד"פ) לשם ניהול הגנתו והחשיבות היתרה שיש לזכותו זו, ידועות וברורות עד כי אינן צריכות ראיה. כך גם ההלכות בנוגע לפרשנות הרחבה שניתנה למונח זה בפסיקתו של בית-המשפט העליון, פרשנות המפילה ברישתה גם חומר חקירה שאינו קשור במישרין לאישום ולנאשם, והרלבנטיות שלו לאישום היא גבולית. בית-המשפט העליון אפיין חומר זה ב- בג"צ 253/87 אל הוזייל נ' משטרת ישראל לט (4), 124 כ- "ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום".

עם זאת, לגישה מרחיבה זו הוצבו גבולות, כאשר זו של הנאשם מתנגשת עם זכויות ו/או אינטרסים פרטיים או ציבוריים העלולים להיפגע מחשיפת החומר, בפרט שמדובר בחומר שאינו נוגע במישרין לאישום הנדון. ב- בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי נ' בית הדין הצבאי לערעורים דינים עליון, ס"ד 520 הציב בית-המשפט העליון את הנוסחה ביחס לחובה למסור חומר חקירה:

"בהתנגשות חזיתית, כאשר על כפות המאזניים מונחים זה מול זה זכותו של הנאשם למשפט הוגן אל מול ההגנה על פרטיותם של העדים, משקלה של זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף ודינם של השיקולים הנוגדים לסגת.

ואולם, כאשר זכותו של הנאשם להתגונן אינה נפגעת, או שהאפשרות שהיא תפגע היא רחוקה ובלתי משמעותית, יש לתת משקל הולם לזכויותיהם של עדים וקורבנות ולאינטרס הציבורי לקיום הליכי משפט, באכיפת החוק ובחשיפת עבירות."

ומה תוכן יש ליצוק לתוך נוסחת מסגרת זו?

מידת הרלבנטיות של החומר, שחשיפתו מתבקשת, להגנתו של הנאשם אל מול מידת הפגיעה באינטרסים הפרטיים/ציבוריים הנוגדים. ככל שזיקתו של החומר שחשיפתו מתבקשת היא שולית וחלשה להגנתו של הנאשם, תטה הכף לאי גילויו.

בעניין זה, שגורה בפי בתי המשפט האימרה, כי "אין חקר לתבונת סנגור" (השופט אולשן ב- ע"פ 35/50, מלכה נ' היועץ המשפטי פ"ד ד 429, 433 ), המכוונת להותיר את בחינת הרלבנטיות לפתחם של באי כוח הנאשם. ברם, תובנה זו, כדברי בית-המשפט ב- בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי (שם) : "נשענת בדרך כלל על נקודת אחיזה ממשית ואינה בגדר מעשה קסמים".

7.         נאמן להלכות אלה ולאור אופי האישומים בהם מאושם המבקש, בקשתי לקבל לידי את תיק החקירה בנוגע לתלונתה הנוספת של מ.ש. וכן את הודעותיה במשטרה בתיק הנוכחי, טרם מתן החלטה, וזאת על מנת לבחון את מידת הרלבנטיות של חומר החקירה שחשיפתו מתבקשת לאישום העומד כנגד המבקש ובהתייחס למטרה אותה הציב בא כוחו בישיבת יום 10.10.07 - 'דפוס התנהגות' שיש בו כדי לקעקע את מהימנותה של מ.ש..

8.         עיינתי בחומר שהונח בפני והשוויתי בינו לבין ההודעות של מ.ש. בתיק הנוכחי. לא ניתן ללמוד ממנו את מה שמבקש בא כוח המבקש ללמוד. התלונה הנוספת הינה תלונתה של מ.ש. כנגד בן זוגה (חבר), המבוגר ב-4 שנים, עמו התגוררה תחת קורת גג אחת לתקופה קצרה. בעניינו, תלונתה של מ.ש. הינה כנגד המבקש המבוגר ממנה בשנים רבות, כשמערכת היחסים שהתפתחה בין השניים שונה בתכלית, הן מבחינה מישכה והן מבחינת איפיוניה מזו שהיתה בינה לבין בן זוגה בתלונה הנוספת.

די בכך כדי לשלול טענה של 'דפוס התנהגות' מה שמכוון לכך שההאפשרות להגנתו של המבקש תפגע מאי גילוי החומר הינה רחוקה ובלתי משמעותית.

9.         אל מול החשש הרחוק והבלתי משמעותי לפגיעה בהגנתו של המבקש עומדת זכותה החוקתית של מ.ש. לכבוד ולפרטיות והאינטרס הציבורי למיגורם של עבירות מין במקומותינו. אינטרס ציבורי זה מגלם בחובו את עניינה של החברה לעודד נפגעי עבירות מין להתלונן על עבירות שנעברו כלפיהם. לא בכדי מגביל סעיף 2(א) לתיקון סדרי דין (חקירת עדים), תשי"ח-1957 , חקירתו של נפגע בעבירות מין על עברו, " אלא אם כן ראה"  בית-המשפט "מטעמים שירשמו, כי איסור החקירה עלול לגרום לנאשם עיוות דין".

ב- ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל נה (3) 873, 901 מבהיר בית-המשפט (בהתבסס על הצעת החוק בעניין זה) כי בד"כ אין לחקירה זו שייכות לעניינו של הנאשם, אך יש בה כדי להפוך את הנפגע ולתת בו תחושה שהפך ממאשים לנאשם. על אותו משקל יש לומר שחשיפת חומר הנוגע לעברו המיני של נפגע מעבירות מין ו/או חומר הנוגע לתלונות שלו בדבר פגיעות מיניות נוספות יהיה רק אם בית-המשפט ישתכנע שאי-חשיפתו עלול לגרום לנאשם עיוות דין. לא זה המקרה שלפנינו.

10.       אוסיף ואומר - גם העיתוי בו מוגשת הבקשה מטה את הכף לדחייתה. חוק סדר הדין הפלילי איננו קובע מועד להגשת בקשה לעיון בחומר חקירה. ב- בש"פ 3484/04 מרדכי חזן נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 589, עמ' 590 , קובע בית-המשפט העליון כי בהעדר נסיבות מיוחדות, יש להגיש את הבקשה: