נדחתה בקשת תושב עזה להיכנס לישראל לקבלת טיפול רפואי, מטעמים ביטחוניים.

1.        1.        הרקע לעתירה סירובה של המשיבה לאשר כניסתו של העותר, תושב רצועת עזה, לישראל לקבלת טיפול רפואי בבית חולים סנט ג'וז'ף במזרח ירושלים.

העותר כבן 27 סובל משיתוק שנגרם מפציעה עצבית לאחר שנפגע מירי בארוע בו השתתף. הבקשה סומכת על חוו"ד של ד"ר יצחק זיו נר לפיה העותר "צריך להיבדק במרכז רפואי מיומןלבחון אפשרות של ניתוח עצבי, או התאמת סד קרסול שירים את הרגל בהליכה". העותר טופל בעבר בבית חולים רמב"ם וכעת מוזמן למעקב והמשך טיפול לבית חולים סנט גוז'ף.

עמדת העותר כי התנהגות המשיבה בסירובה לאפשר כניסתו של העותר אינה עולה בקנה אחד עם זכויות יסוד בסיסיות, מנוגדת למשפט הבינלאומי, הינה בלתי סבירה ושרירותית. היא גם מנוגדת לחובה ההומניטרית של מדינת ישראל כלפי תושבי הרצועה "לאור שליטתה במעברי הגבול ותלותה של רצועת עזה בישראל לאור כ 40 שנות כיבוש". חובות המדינה נקבעו בבג"ץ 9132/07 אלבסיוני נ. ראש הממשלה ובבג"ץ 201/09 רופאים לזכויות אדם ואח' נ. ראש ממשלת ישראל ואח'.

עמדת המשיבה כי לא קמה לעותר זכות מוקנית להיכנס לתחומי מדינת ישראל וזכותה של המדינה להחליט מי יבוא בשעריה, הגם שבענינו של העותר קיימת מניעה בטחונית בגינה  סורבה כניסתו לארץ.

2.        2.        דין העתירה להידחות. זכות הכניסה לישראל של תושבי רצועת עזה אינה זכות שבדין ונתונה לסמכותו של שר הפנים. פניותיו של העותר נשקלו ונבדקו לגופו של ענין. בעבר היו מקרים שפניותיו להיכנס לקבלת טיפול רפואי סורבו, אך משבאה פניה חדשה ונבדקה שוב וכשלא היתה קיימת מניעה בטחונית הותרה כניסתו לקבלת טיפול רפואי. הטיפול שעליו לקבל אינו טיפול מציל חיים ובניגוד לנטען ע"י ב"כ העותר לא ניתן ללמוד מהמסמך הרפואי שצורף, שאינו בגדר חוו"ד רפואית, שאכן יהיה בטיפול המבוקש כדי לשפר את איכות חייו של העותר.  

3.        3.        בבג"ץ 1912/08 עמותת רופאים לזכויות אדם ואח' נ. מפקד כוחות צה"ל בעזה ואח' נקבעע"י כב' השופטת פרוקצ'יה: " מתן טיפול רפואי לנזקק, במיוחד כאשר המדובר בהצלת חיים, הוא ערך הומניטרי שראוי, ככל האפשר, לחתור להגשמתו, גם כאשר מדובר במי שאינו ישראלי וגם אם הוא מתגורר בארץ אויב. השמירה על הערכים ההומניטריים היא אבן יסוד בשיטת המשפט הישראלית, והם ישימים לגבי כל אדם באשר הוא אדם .. גם ביחס לזרים נזקקים המתדפקים על שעריה. היא מגלה רגישות לערכים אלה גם כאשר הנזקק הוא זר המתגורר במדינת אויב.

...

מתן סעד מטעמים הומניטריים, עם כל חשיבותו, איננו ערך מוחלט הגובר בכל מצב ובכל תנאי על הערכים המתמודדים. כאשר, בצד הטעם ההומניטרי, ניצב ערך נוגד חשוב - בין אינטרס נוגד של הפרט ובין אינטרס נוגד של הציבור, נדרשת הרשות המוסמכת לשקלל בין מכלול הערכים, ולקבוע את נקודת האיזון המידתית הראויה ביניהם. על האינטרסים הנוגדים בעלי החשיבות הרבה ביותר נמנים שיקולי ההגנה על בטחון הפרט והציבור. בטחון החיים של תושבי ישראל הוא ערך רב מעלה, ומשקלו רב באיזון שבינו לבין הערך ההומניטרי שבמתן סעד לנזקק. במקום שבו מתן סעד לנזקק עלול לסכן באופן ממשי את בטחון חייהם של תושבי המדינה, עשוי שיקול ההגנה על הביטחון לגבור". (ס' 7 לפסה"ד).

4.        4.        המניעה לכניסתו של העותר היא מניעה בטחונית. הוצג בפני החומר החסוי ממנו ניתן ללמוד, כמפורט בתגובת המשיבה, שלעותר קשר לגורמי פח"ע. לאחר שעיינתי בחומר החסוי הרי באיזון שבין זכות הפרט לבין ההגנה על כלל הציבור נוטה הכף להגנה על שלום הציבור במיוחד לאור העובדה שהטיפול הנדרש אינו טיפול מציל חיים. עיון בחומר שהוצג בפני מלמד שפניותיו של העותר נשקלות ענינית ונבדקות כל פעם מחדש, על כן לא ראיתי פגם שנפל בשיקול דעת המשיבה, המצריך התערבותו של בית משפט זה.

סוף דבר העתירה נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתן היום ו' בכסלו, תש"ע (23 בנובמבר 2009) בהיעדר הצדדים.

דברת שרה, שופטת

ס. נשיא