נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין סיווג כספי פרישה מוקדמת לצורך איזון נכסים

1.         בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר) מיום 2.6.08 בתמ"ש 24160/01, לפיה כספי הפרישה המוקדמת של המבקשת הם נכס בר איזון, בדומה לפנסיה המתקבלת בגיל הפרישה. להשלמת התמונה יצוין, כי ההחלטה ניתנה נוכח בקשת הבהרה מטעם המומחה שמונה לצורך חישוב הנתונים הנדרשים לביצוע איזון משאבים בין המבקש למשיבה.

2.         במסגרת הבקשה שבפניי נטען ארוכות בשאלת אופן סיווג כספי הפרישה המוקדמת, שלשיטת המבקשת עולים כדי תחליף שכר ולא ככספי פנסיה, כפי שנקבע, והן בשאלה האם ככלל ראוי להכליל כספים אלו במסת הנכסים לאיזון בין בני הזוג, אף אם מעמדם הוא ככספי פנסיה.

3.         לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, וכן בהחלטה נשוא הבקשה, מצאתי כי הבקשה אינה מצריכה תשובה ודינה להידחות.

במסגרת תיקון מספר 52 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, תוקן סעיף 52 לחוק לנוסח לקמן:

"

המטרה העומדת בבסיס התיקון, כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק, היא  צמצום  האפשרות להגשת בקשות רשות לערער. זאת, בין היתר, מאחר שהגשת בקשה כזו במהלך הדיון גורמת "לפיצול הדיון, להשהייתו ולסיבוכו, ולעומת זאת המקרים שבהם יש בהחלטת ביניים כדי להכריע את תוצאות פסק הדין הם נדירים יחסית. לעתים קרובות, החלטה שנראית חשובה בעת נתינתה חדלה להיות אקטואלית במועד פסק הדין, ובכל אופן ניתן לערער עליה במסגרת הערעור על פסק הדין" (דברי הסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 46), התשס"ח-2007, ה"ח הממשלה 341, 214).

4.         יוער כי נטיית בתי המשפט עליה הם חוזרים ומתריעים היא כי אין מקום לבקשות רשות ערעור על החלטות ביניים, אלא אם מעלה הסוגיה הנטענת כי ייגרם נזק משמעותי למבקש אם לא תוכרע המחלוקת כבר בשלב זה. במקרים אחרים עומדת למבקש זכותו לתקוף את החלטות הביניים במסגרת הערעור על פסק הדין, מכוח תקנה 411 לתקנות סה"ד האזרחי, התשמ"ד-1984.

"כשמדובר בבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים, "איזון האינטרסים של הפרט והאינטרס של הכלל מחייב את המבקש להראות... שהדיון בעניינו בשלב זה הוא בעל חשיבות כה רבה עד שהוא מתגבר על שיקולים של אדמיניסטרציה שיפוטית, שלכאורה מצדיקים מניעת דיון כפול בשתי ערכאות בענין שלא קבע סופית את זכויות בעלי הדין" (ד"ר שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (תשנ"ט-1999) 177)".

5.         כאמור, בבקשה דנן עותרת המבקשת למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא בדבר סיווג כספי הפרישה המוקדמת שלה לצורך עריכת חישוב הנכסים בני האיזון.

אף כי מדובר בשאלה משפטית בעלת חשיבות, אין מדוברבמקרה בו אי מתן רשות לערער על ההחלטה יפגע באופן בלתי הפיך בזכויות המבקשת, שעה שניתן יהיה לערער על החלטת האיזון במסגרת הערעור על פסק הדין.

בנוסף, משהמומחה מונה לצורך חישוב כלל הנתונים הנדרשים לצורך ביצוע האיזון בין הצדדים, אין בהוספת כספי הפרישה המוקדמת למסת הנכסים משום ניהול הליך מיותר (בניגוד, לדוגמה, למקרה בו מינוי המומחה היה נעשה לצורך חישוב פריט זה בלבד).

6.         אשר על כן הבקשה נדחית.

7.         משלא התבקשה תגובת המשיב, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"א באלול תשס"ח (11 בספטמבר 2008), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקי ההחלטה לב"כ הצדדים.