1. 1. לפני ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת דלית גילה; תיק עיקרי עב 1716/06 בצרוף עב 2940/07) מיום 14.9.2008, שלא לפסול עצמו מלישב בדין בתביעתה של המערערת.
תמצית השתלשלות העניינים
2. 2. בבית הדין האזורי בחיפה מתנהלת תביעה שהגישה המערערת ביום 28.5.2006 לזכאות לפנסיית נכות מהמשיבה 1 או לפיצוי ממנה, או מהמשיבה 2 בגין העדר זכאות לקצבת נכות (עב 1716/06) (להלן גם:
"התביעה הראשונה").
ביום 21.8.2007 הגישה המערערת תביעה נוספת שעניינה: תשלום שכ"ט עו"ד ששילמה המערערת לעו"ד שייצגה בתביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי בקשר לדמי פגיעה עקב תאונת עבודה שעברה בשנת 2002 בעת היותה עובדת במשיבה 2; תשלום שכ"ט עו"ד שייצגה בהליך נזיקין המתברר בבית משפט השלום בחיפה; וכן ,תביעת דיבה (עב 2940/07) (להלן גם:
"התביעה השנייה").
ביום 25.6.2008 ביקשה המשיבה 2 לאחד את הדיון בתביעה הראשונה עם התביעה השנייה בפני אותו מותב. המערערת התנגדה לאיחוד הדיון מאחר שלטענתה, אין כל קשר בין שתי התביעות. בהחלטת הנשיא כהן מיום 30.6.2008 נקבע, כי
"יהיה מקום לבירור האם כל העילות שבתביעתה של התובעת בתיק עב 2940/07 נמצאות בסמכותו העניינית של בית הדין ורק לאחר שתינתן החלטה בעניין זה, יהא מקום לבחון את התביעות לגופן ... אשר על כן, יועבר תיק עב 2940/07 לדיון במותב בראשות השופטת דלית גילה אשר תקבע האם יאוחד הדיון בתיק זה עם תיק עב 1716/07 או שידון בנפרד...".
בהחלטה מיום 8.7.2008 קבעה השופטת גילה, כי רכיב אחד בלבד מתיק עב 2940/07 הנוגע להחזר שכ"ט עו"ד ששילמה המערערת לעו"ד בגין הגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי, יאוחד עם תיק 1716/07 ויתר רכיבי התביעה בתיק עב 2940/07 מאחר שאינם בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה - יימחקו. בכך נמחקה התביעה בתיק עב 2940/07.
בקשת הפסלות והחלטת בית הדין האזורי
3. 3. ביום 16.7.2008 הגישה המערערת בקשה לפסילת המותב היושב בעניינה בבית הדין האזורי. בית הדין דחה את בקשתה לפסילת המותב בהחלטה מיום 14.9.2008, מן הטעם כי לא מצא
"בטיעוני המבקשת דבר שיצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפיה, לבד מתחושותיה הסובייקטיביות, הנובעות, בין השאר - כך נראה - מחוסר התמצאות בהליכים משפטיים".
על החלטה זו הוגש הערעור שלפני.
טיעוני הצדדים בערעור הפסלות
4. 4. במסגרת הערעור, חזרה המערערת על עיקר טיעוניה בפני בית הדין האזורי והוסיפה, בין היתר, כי השופטת גילה "
משתמשת בכל כלי אפשרי העומד לרשותה באופן חוקי ולא חוקי לנגח בזכויותיי"; כי החלטותיה מבוססות על "טיעונים שקריים"(!) ומנוגדים; וכי בהחלטותיה קיים חוסר שוויון בין הצדדים להליך. בתוך כך טענה המערערת, כי החלטת השופטת גילה מיום 8.7.2008 סותרת את אשר קבעה בהחלטתה מיום 16.12.2007 ועומדת בניגוד להחלטת הנשיא כהן מיום 30.6.2008. עוד טענה המערערת, כי החלטת השופטת גילה מיום 26.12.2007 בה נדחתה בקשתה להגשת תצהיר משלים אינה עולה בקנה אחד עם החלטות שונות של השופטת בהן אפשרה למשיבה 2 להגיש תצהירים פעם אחר פעם. על כך הוסיפה המערערת, כי לטעמה מתקיים קשר בין המשיבה 2 לבין השופטת גילה.
המשיבה 2 בתשובתה לערעור טענה, כי יש לדחות את הערעור. לטענתה מדובר בטענות לא ענייניות, המהוות ספקולציות מופרכות של המערערת, וחסרות אחיזה במציאות. המשיבה 1 הודיעה, כי היא תומכת בכל האמור בתגובתה של המשיבה 2.
הכרעה
5. 5. לאחר שעיינתי בחומר שהונח בפני במסגרת הערעור, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות.
הלכה פסוקה היא, כי על מנת שתקום עילה לפסילת שופט, מוטלת על בעל הדין החובה להצביע על קיומן של נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט. לעניין זה, אין די בקיומו של חשש או חשד בלבד, ונימוקי הפסילה ייבחנו בשים לב להיותו של השופט, היושב בדין, שופט מקצועי ומיומן (ראו: מאיר שמגר, "
על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט 87, 106 (1987); יגאל מרזל
דיני פסלות שופט, 92-93 (2006)).
במקרה דנן שוכנעתי, כי לא נוצר חשש ממשי למשוא פנים בניהול התביעה על ידי השופטת גילה. המערערת מעלה טענות קשות כלפי השופטת גילה לפיהן קיימת זיקה אישית כלשהי בין השופטת גילה לבין המשיבה 2, אך לא מצאתי בסיס עובדתי אובייקטיבי לטענותיה.
כאמור, הטענות שהעלתה המערערת בתמיכה לבקשה לפסילת מותב בית הדין עניינן בחוסר שביעות רצונה מהחלטותיו השיפוטיות של בית הדין האזורי בעניינה. בית המשפט העליון ובית דין זה חזרו ופסקו, כי השגותיו של בעל דין על תוכנן של החלטות שיפוטיות מקומן בהליכי ערעור או בבקשת רשות ערעור, לפי העניין, ולא במסגרת הליכי פסלות (ראו:
ע"א 7186/98
מלול נ' ג'אן (לא פורסם, 3.12.1998);
ע"א 10619/02
בן עמי נ' קידר (לא פורסם, 30.12.2002)). גם אם מדובר ברצף החלטות שניתנו "
לרעת" בעל דין, אין בכך כדי להקים עילת פסלות (ראו: ע"א 6822/00
משלי נ' משלי (לא פורסם, 18.3.2001); מרזל, בעמ' 178).
יתר על כן, ההחלטה מיום 8.7.2008 בדבר איחוד הדיון והמחיקה כבר נדונה בבית דין זה במסגרת ערעור שהגישה המערערת וערעורה נדחה (עע 413/08).
זאת ועוד, על מנת להקים עילת פסילה, אין די בטענות בעלמא ותחושתו הסובייקטיבית של בעל הדין, צריך שתלווה בנתונים אובייקטיבים (ראו:
ע"א 4752/07
נציגות הבית המשותף של מגדל א' בניין לב הגליל נ' עו"ד שמעון לביא (לא פורסם, 31.7.2007);
ע"פ 2/95
מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט (1) 39;
ע"א 6275/03
שגיא נ' סלע (לא פורסם, 28.7.2003). במקרה דנן לא מצאתי, כי יש ממש בטענותיה של המערערת כי ההליך שבינה לבין המשיבות מתנהל על ידי בית הדין האזורי בחוסר שוויון. שוכנעתי, כי תחושותיה הסובייקטיביות של המערערת, בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך בעניינה על ידי המותב בראשות השופטת גילה, נובעות בשל העובדה כי המערערת אינה מתמצאת בהליכים משפטיים.