נדחתה בקשת נאשם לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום

בפני מונחת בקשת הנאשם מס' 1 מיום 06.02.07 לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום.

והעובדות הן  כדלקמן:

1.       ביום 16.06.05 הוגש כתב האישום כנגד הנאשם מס' 1, המבקש, וארבעת הנאשמים הנוספים בתיק.

ביום 06.03.06 כפרו הנאשם מס' 1 ויתר הנאשמים בעובדות כתב האישום ונקבעו מועדים להוכחות.

2.       בדיון מיום 12.07.06 הודיע ב"כ הנאשמים 1-4, מר זאכי כמאל, כי בכוונתו לפנות ליועמ"ש בבקשה לעיכוב הליכים בשל התנהגות פסולה מצג הגורמים שהביאו להגשת כתב האישום. הבקשה בפני היועמ"ש נדחתה.

3.       ביום 27.11.06 התקיימה ישיבת הוכחות ארוכה שנמשכה שעות ארוכות. ביום 29.11.06 נערך סיור בשטח נשוא כתב האישום, על-מנת לייעל ולקצר ההליכים ולייתר הצורך בהבאת עדים. בשני המועדים הללו נכח הנאשם מס' 1.

4.       בדיון מיום 20.12.06, שנתקיים כחודש לאחר הסיור בשטח, ביקשו הנאשמים 1-4 לחזור בהם מכפירתם ולהודות בעובדות כתב האישום. עו"ד זיתוני ממשרדו של זאכי כמאל ביקש לדחות הטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם מס' 1 על-מנת להפנותו לקצין מבחן אשר יגיש תסקיר מבחן שיתמקד בשאלת אי-הרשעת הנאשם מס' 1. ביהמ"ש דחה הבקשה בקובעו, בין השאר, כי אין לראות בהרשעה על עבירת תכנון ובניה הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, ולכן אינה מהווה מחסום לקבלת תפקידים ציבוריים, אם במסגרת דירקטוריונים או מועצות מקומיות או תפקיד במישור הלאומי או העירוני. ולפיכך אין מקום לפנות לקבל תסקיר הודגש כי דווקא מאיש ציבור ביהמ"ש מצפה כי יהווה דוגמה ומופת לאחרים, ולכן כאמור הבקשה לאי הרשעה ולקבל תסקיר קודם נדחתה.

בדיון זה הורשע הנאשם מס' 1 ונשמעו הטיעונים לעונש. לגבי הנאשם מס' 1 ביקש עו"ד זיתוני לבטל ההרשעה ולחילופין להסתפק בהתחייבות שלא לחזור על עבירה דומה בעתיד ולחילופי חילופין להסתפק בהטלת קנס נמוך.

5.       וכאמור, מונחת בפני היום בקשת הנאשם מס' 1 לחזור בו מהודאתו בעובדות כתב האישום.

חזרה מהודאה

1.       סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע כדלקמן:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו" (ההדגשה הוספה - ז.ב.).

בתיהמ"ש נזקקו רבות לשאלה מהם אותם נימוקים מיוחדים המצדיקים מתן היתר לחזרה מהודאה?

הפוסקים השונים מרבים להדגיש את נדירות המקרים בהם תותר חזרת נאשם מהודאתו, וזאת במטרה למנוע ניסיונות מצד נאשמים לחזור בהם מהודאותיהם, כל אימת שלא יהיו מרוצים מן ההכרעה או מהענישה בעניינם. כך למשל, נקבע בפסק-דינו של כב' השופט בך בע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579-580:

"מתן היתר לנאשם לחזור בו מהודאתו בנסיבות כגון אלה במקרה דנן, עשוי לפתוח פתח לתופעה מאד בלתי רצויה: נאשם, שהודה באשמה, לאחר שהוסבר לו על ידי סניגורו, כי כך יזכה לעונש קל יותר, או לאחר שהסכים לעיסקת טיעון עם התביעה, יקבע את עמדתו בהתאם לגזר הדין שיושת עליו. אם העונש הינו קל, אזי ישלים עמו, אך אם הוא נראה כבד בעיניו, יבקש לבטל הודאתו מהטעם, שהיא לא נמסרה "מרצון טוב וחפשי", ויתבע ברור משפטו לגופו של ענין. "אפשרות תמרון" זו אינה משרתת את טובת הציבור ואת דרישות הצדק".

ראה גם ע"פ (תל-אביב-יפו) 1230/96 חברת האחים בדיר נ' מדינת ישראל, תק-מח 97(2) 1399, 1400:

"אין ספק שמתן היתר לחזור מהודאה, ראוי לו שיינתן במשורה, ביד קמוצה ובמקרים יוצאי דופן והכלל הוא שאין להרשות לנאשם לחזור בו מהודאתו (ע"פ 358/76 ירדני נ' מד"י פ"ד לא(412 ,411 (1; ע"פ (ת"א) 272/89 בן נון נ' מד"י - לא פורסם; קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ב', 168). אמנם אין רשימה סגורה של מקרים שבהם יינתן היתר שכזה ויש לבחון כל מקרה עפ"י נסיבותיו".

להלן מס' דוגמאות של "נימוקים מיוחדים" אשר התפתחו והתקבלו בפסיקה ואשר יש בהם כדי להתיר לנאשם לחזור בו מהודאתו:

א.     כאשר ביהמ"ש התרשם כי קיים חשש ממשי שהנאשם הודה באשמה בניגוד לרצונו האמיתי או בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו, אלה יהיו מקרים נדירים וחריגים - ראה ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579-580:

"עם זאת אין לקבוע בנושא זה כללים מאד נוקשים. חרף האמור לעיל עשוי להתעורר מקרה, בו מתרשם בית המשפט לערעורים, על סמך כל הנסיבות המובאות בפניו, שאכן קיים באמת חשש ממשי, שהנאשם הודה באשמה בנגוד לרצונו האמיתי, ואולי אף בנגוד לאמונתו הכנה בחפותו, ואז ייטה בית המשפט להעתר לבקשת הנאשם לחזור בו מהודאתו ולהעניק לו את ההזדמנות לברר את העובדות כולן לגופן. אך אלה יהיו מקרים נדירים וחריגים".

ראה גם  י. קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים, כרך שני (תשס"ג) בעמ' 996-1002:

"נראה, איפה, כי בעיקרון בית המשפט יעתר לבקשה מחזרה מהודאה - כאשר זו אינה מבוססת על טעות או שגגה - אך ורק כאשר קיים חשש ממשי שההודאה ניתנה "בניגוד לרצונו האמיתי" של הנאשם או "בניגוד לאמונתו הכנה בחפותו". מקרים אלו יהיו "נדירים וחריגים"...".