נדחתה בקשה לחיוב המדינה והמתלוננים בהוצאות הגנה בעקבות זיכוי

1. בפניי בקשה לחיוב המשיבים בהוצאות הגנת המבקשים, זאת בעקבות זיכויים של האחרונים מהעבירות שיוחסו להם בתיק פלילי 2130/92 בבית משפט השלום בחיפה.

2. בהתאם לעובדות כתב האישום בת.פ. 2130/92, שני המבקשים הואשמו בעבירה של הדחה בחקירה ושבוש הליכי משפט, עבירות על סעיפים 244 ו- 245 (א)+(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בכך שפנו למשיבים 2-4  בדרישה לחזור בהם מההודעות שמסרו במשטרת ישראל בנוגע לחקירה שהתנהלה ע"י היחידה הארצית לחקירות הונאה נגד ראש המועצה המקומית בכפר שעב ואחרים, בחשדות של ביצוע עבירות פליליות של קבלה ומתן שוחד ועבירות נוספות.

3. המשיבה 1 היא המאשימה,  והמשיבים  2 - 4  הם המתלוננים בתיק הפלילי הנ"ל.

4. ביום 7/11/95 ניתנה הכרעת הדין בבית משפט השלום, לפיה זוכו המבקשים מכל העבירות שיוחסו להם כלפי המשיבים 3 ו-4, ובנוגע למשיב 2 - זוכו מהעבירות כלפיו לפי סעיפים   244  ו- 245(ב) לחוק העונשין, והורשעו בעבירה על סעיף 245(א) לאותו חוק.

5. המבקשים והמשיבה 1 הגישו ערעורים לבית המשפט המחוזי בחיפה  (ע"פ 642/95 + 648/95), כנגד הכרעת הדין מיום 7/11/95, וגם כנגד גזר הדין שניתן, וביום  21/11/96 הוחלט על דחיית ערעור המדינה לגבי זיכוי המבקשים מהעבירות כלפי המשיבים 3 ו-4, וקבלת הערעורים בנוגע לעבירות כלפי המשיב 2, כך שהכרעת הדין וגזר הדין בעניינו בלבד בוטלו, והתיק הוחזר לבית משפט השלום לשלב שמיעת הראיות .

6. ביום 24/9/97 ניתנה הכרעת דינו השניה של בית משפט השלום, בה שב והרשיע את המבקשים בעבירה על סעיף 245(א) לחוק העונשין, כשם שעשה בהכרעת הדין הראשונה מיום 7/11/95 .

7. כנגד הכרעת הדין האחרונה, וגזר הדין שניתן בעטיה, הוגשו ערעורים לבית המשפט המחוזי בחיפה, הן מצד המבקשים והן מצד המדינה (ע"פ 723/97, 867/97), וביום  15/7/99 הוחלט, ברוב דעות, לדחות את ערעור המדינה, לקבל את ערעור המבקשים ולזכותם מהעבירה בה הורשעו. בית המשפט המחוזי כתב בפסק דינו, שלאור הזהירות הרבה שיש לנקוט בהתייחס לעדותו של המשיב 2, היה על בית משפט השלום להגיע לתוצאה שונה " ולהביא לזיכויים מהעבירה שיוחסה להם ולו רק מחמת הספק המקנן בלב ...".

8. בעקבות החלטות הזיכוי הנ"ל, הגישו המבקשים ביום 11/4/2006 בקשה לתשלום הוצאות נאשמים, היא הבקשה נשוא החלטתי זו.

טענות ובקשות הצדדים

9. בקשת המבקשים נחלקת לשניים:

(א)     בקשה לתשלום הוצאות ההגנה מאוצר המדינה, בהתאם לסעיף 80 לחוק העונשין, ובכך לחייב את המשיבה 1 בתשלום סך של 25,202 ש"ח לכל אחד מהמבקשים, זאת בהתאם לחישוב פיצוי עבור 6 ימי מאסר לכל מבקש (סך של 1,772 ש"ח), הוצאות הגנה לפי התוספת לחוק (סך של 15,620 ש"ח), ותוספת של 50 אחוזים לסכום הנ"ל, בהתאם לסמכות הנתונה בתקנה 9(ב) לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב-1982.

(ב)    בקשה לתשלום הוצאות ההגנה מהמתלוננים, בהתאם לסעיף 81 לחוק העונשין ,  ובכך לחייב את המשיבים 2 עד 4 בתשלום סך השווה ל 100,000 $  (מאה אלף דולר ארה"ב) לכל אחד מהמבקשים, וזאת " עבור הוצאות ההגנה וזאת בהתאם למשך ההליך ולשעות העבודה ששולמו לסנגור וכן פיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה בשמם הטוב. סכום זה ממצא את טענותיהם הנזיקיות של המבקשים כנגד המשיבים, לרבות פיצוי בגין עוולות לשון הרע, עוולת הנגישה וכליאת שווא" כלשון הבקשה.

10.  המבקשים התנגדו לבקשה, הן מהטעם של התיישנות העבירות, הן מהטעם שהזיכויים ניתנו לאור הספק שנוצר ולא זיכויים מוחלטים, וכן מטעמים אחרים.

11. כל צד צידד עמדתו בפסיקה מתאימה.

דיון

12. חוק העונשין מכיר באפשרות פיצוי נאשמים שזוכו. הליך הפיצוי הן לפי סעיף 80 והן לפי סעיף 81 לחוק העונשין, הוא הליך מקביל להליך הפלילי, במובן זה שהוא מתנהל באותו תיק ובפני אותו מותב שופטים, בין היתר בכדי ליצור דרך מהירה וקצרה לפיצוי עבור ימי מעצר, ושיפוי עבור הוצאות הגנה, לנאשמים שזוכו. אין המדובר בהליך פלילי בגומלין, בו המאשימה הופכת לנאשמת, והנאשמים הופכים למאשימים, אלא בהליך נספח וטפל להליך העונשין, הנושא אופי אזרחי, ועיקר מטרתו פסיקת פיצוי כספי מהיר מקום שמוצדק לעשות כן, זאת להבדיל מההליך האזרחי הרגיל והממושך.

13. תשלום הוצאות הגנה הוא הליך אזרחי המתנהל בתוך התיק הפלילי, לאחר שזה מסתיים בזיכוי, ובתור שכזה - כפוף הוא לכללי ההתיישנות החלים על תביעות אזרחיות, דהיינו - 7 שנים מיום התהוות עילת התביעה.

14. אינני מקבל את הטענה לפיה אין התיישנות על בקשות מסוג זה, שהרי לא ייתכן שאדם שזוכה וקמה לו עילת פיצוי לפי הסעיפים הנ"ל, ימשיך להחזיק בחרב הגשת בקשתו לזמן בלתי מוגבל.

15. המשיבים 3 ו-4 הם המתלוננים, שבגין תלונתם זוכו שני המשיבים עוד ביום 7/11/95 בבית משפט השלום בחיפה, וביום 21/11/96 נדחה ערעור המדינה כנגד הזיכוי הנ"ל. עילת התביעה קמה ביום 7/11/95, דהיינו כעשר וחצי שנים לפני הגשת בקשת הפיצוי נשוא החלטה זו, ובכך תביעת המבקשים התיישנה ככל שהיא נוגעת למשיבים 3 ו4. גם אם יטענו המבקשים שתקופת ההתישנות תחל ביום מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הרי שמאז יום 21/11/96 ועד להגשת הבקשה חלפו להם כתשע וחצי שנים, הרבה מעבר לתקפות ההתישנות המקסימלית, היא שבע שנים.

16. אינני נכנס בעניינם של המשיבים 3 ו- 4 לכל השאלות המשפטיות הדרושות לשם דיון בשאלה אם התנאים הקבועים בסעיפים 80 ו- 81 לחוק העונשין התקיימו בעניינם, זאת לאור קבלת הטענה בדבר התיישנות תביעתם.

17. סוף דבר, אני מקבל את הטענה בדבר התיישנות עילת התביעה בנוגע למשיבים 3 ו- 4, ובהתאם לכך אני דוחה את בקשת המבקשים לפצותם בגין זיכויים מהעבירות כלפי משיבים אלה. עילת ההתיישנות חלה גם על דרישת המבקשים להורות למשיבה 1 לפצותם בגין זיכויים מהעבירות כלפי משיבים 3 ו- 4, והבקשה נדחית גם ככל שהיא נוגעת לפיצוי מהמדינה.