נדחתה בקשה להתערב בשיקול דעת הממונה לגבי עונשו של מורשע בעבירות תעבורה

           כנגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן בבית-המשפט לתעבורה בחיפה (פ.ל 1038/04) בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה, עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה); נהיגה ללא ביטוח, עבירה על סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל-1970; התחזות כאחר, לפי סעיף 62(4) לפקודה וכן בנהיגה במהירות מעל המהירות המרבית המותרת בחוק, לפי תקנה 54(א) ובקשר עם תקנה 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

           לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 14.6.2003, נעצר המבקש בחיפה כשהוא נוהג ברכב מעל המהירות המותרת ומסיע נוסעים, זאת כאשר מעולם לא היה מורשה נהיגה וללא ביטוח תקף. המבקש נעצר אך הזדהה כאחיו. להשלמת התמונה יצוין, כי המבקש נפסל בעבר מלנהוג למשך חמש שנים בבית-המשפט לתעבורה בתל-אביב-יפו (פ.ל 1037/99) בגין עבירה של התחזות כאדם אחר ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

           בתאריך 24.3.2004 הרשיע בית-משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד השופט א' סלאמה) את המבקש על-פי הודאתו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.  גזר דינו של המבקש ניתן רק בחלוף שנה, ביום 2.6.2005, בשל עיכובים רבים מצד המבקש, כגון בקשות דחייה ואי-התייצבות לדיונים. לבסוף, בהתאם להסדר טיעון שנחתם בין הצדדים, גזר בית-המשפט על המבקש בגין העבירות בהן הורשע מאסר בפועל לתקופה של שישה חודשים, אשר ירוצה בעבודות שירות בהתאם לבחינת הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה); מאסר על תנאי לתקופה של 24 חודשים במשך שלוש שנים, בתנאי שלא יעבור אחת מהעבירות בהן הורשע; פסילה בפועל מקבלה או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של 40 שנה במצטבר לכל תקופת פסילה אחרת שהוטלה עליו. בגזר-דינו הדגיש בית-המשפט, כי הוא אינו רווה נחת מהסדר הטיעון וזאת נוכח חומרת העבירות שעבר המבקש, עברו התעבורתי והפלילי הכבד והזלזול שביטא כלפי החלטות בתי-משפט בעבר. בנסיבות אלו, ציין בית-המשפט, היה ראוי לדונו לתקופת מאסר ארוכה לריצוי בפועל. חרף זאת החליט בית-המשפט שלא לסטות מהסכמת הצדדים, בין היתר בשל נסיבותיו האישיות של המבקש וניסיונותיו לשיקום ולפתיחת דרך חדשה.

           המבקש נבחן על-ידי הממונה, אך הלה קבע בחוות דעתו מיום 13.11.2005, כי הוא אינו מתאים לריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות. קביעה זו נומקה בכך שהמבקש הינו רצדיביסט שזהו מאסרו התשיעי, ובעל התנהגות שלילית במהלך מאסריו. כן צוינה התמכרותו לסמים, על-אף שלטענת המבקש הוא אינו משתמש בסמים מזה כשנה. בנוסף נקבע, כי סרב להשתבץ לעבודה בכלא, או לצאת לוועדת שחרורים ואף כאשר שוחרר בשחרור מוקדם, חזר לסורו שוב ושוב. לבסוף צוין, כי בחודש יולי 2004 נתפס בעודו מנסה להחדיר לבית-הכלא חומר החשוד כסם.

           ביום 20.12.2005 עתר בא-כוח המבקש לקבלת חוות דעת נוספת מאת הממונה. בית-המשפט נעתר לבקשתו לפנים משורת הדין. חוות דעת נוספת זו ניתנה לבסוף ביום 30.4.2006, לאחר עיכובים נוספים אשר רובם ככולם בגינו של המבקש. בחוות דעת זו, אשר נערכה לאחר פגישה עם המבקש ובא-כוחו, נקבע, כי לא הועלתה סיבה שתגרום לממונה לשנות את דעתו בדבר אי-התאמת המבקש לריצוי המאסר בעבודות שירות. כן צוין, כי מדובר באדם שריצה תשעה מאסרים בגין עבירות שונות ומגוונות, וכי מתנהלים כנגדו שני תיקים נוספים. נוכח חוות-דעת אלו מצד הממונה, החליט בית-המשפט ביום 8.5.2006, כי אין מנוס מקביעה, כי תקופת המאסר שנגזרה על המבקש תרוצה מאחורי סורג ובריח. בתגובה לבקשת בא-כוח המבקש, החליט בית-המשפט שלא להזמין את הממונה לחקירה על חוות-דעתו, זאת בשל העובדה, כי המבקש זכה לעיון נוסף בעניינו, ואף בנוכחות בא-כוחו. כן ציין בית-המשפט, כי על-אף סמכותו לעשות כן, אין מקום לכפות על הממונה כי יקבל את המבקש לעבודות שירות, כאשר הממונה קובע בפירוש, כי אין הוא מתאים לכך.

           על החלטה זו של בית-המשפט לתעבורה ערער המבקש לבית-המשפט המחוזי בחיפה. בערעורו טען בא-כוח המבקש, כי יש להורות, כי המבקש ירצה את עונשו בעבודות שירות חרף התנגדות הממונה ולחלופין, כי הממונה יידרש להסביר מדוע לא שינה את חוות דעתו. את עיקר טענתו ביסס בא-כוח המבקש על חוות דעת אחרת של הממונה בגדרו של הליך אחר, אז נקבע, כי המבקש מתאים לביצוע עבודות שירות והוא אף הוזמן לבצען בהודעת הממונה מיום 15.4.2004. כן ערער בא-כוח המבקש על הנימוקים שניתנו בחוות דעת הממונה. בנוסף, טען בא-כוח המבקש, כי במהלך הפגישה שערך עם הממונה, נטען בפניו, כי חוות הדעת מאפריל 2004 הינה מוטעית וכי מאז השתנו הנהלים אצל הממונה ולפיכך שונתה חוות הדעת בעניין המבקש.

           בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' פינקלשטיין) דחה ביום 13.6.2006 את ערעורו של המבקש. בפסק-דינו קבע, כי בדין לא קיבל בית-משפט השלום את בקשת המבקש לחקור את הממונה על חוות הדעת. לגוף העניין קבע, כי הממונה העלה שורה של נימוקים רלוונטיים וכבדי משקל לאי-התאמתו של המבקש ומתוכן חוות הדעת ברור, כי אין המדובר בשינוי נהלים כלשהו. בית-המשפט אף אבחן את החלטתו זו מהחלטה שנתן הוא בתיק אחר, ע"פ (חיפה) 577/06 אברהם בן שלוש נ' מדינת ישראל, בה הורה לזמן את הממונה לחקירה על חוות דעתו, בשל חוסר בהירות ותהיות שעלו בה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר במסגרתה טוען בא-כוח המבקש, כי שגה בית-המשפט המחוזי כאשר לא שעה לטענותיו בעניין התנהלות הממונה. לדבריו, נאמר לו מפורשות, כי הטעם לחוות הדעת השליליות בעניין המבקש נעוץ בשינוי נהלים אצל הממונה. לטענתו, הממונה כלל לא ציין זאת בחוות דעתו ועל-אף כן, לא האמין בית-המשפט לטענת בא-כוח המבקש. במישור העקרוני טוען הוא, כי אם אכן היה שינוי במדיניות הממונה, הרי שעיקרון השוויון מחייב, כי שינוי זה יובא לידיעת הציבור ויפורסם, או שיינתן לו תוקף חוקי כלשהו בטרם יפעלו על פיו. לטענתו, בעניין זה של שינוי המדיניות, ישנה פסיקה סותרת בין ההחלטה בעניין המבקש ובין ע"פ (חיפה) 577/06 הנ"ל, וסתירה זו מצדיקה מתן רשות ערעור ודיון בערכאה שלישית. כן טוען בא-כוח המבקש, כי לבית-המשפט נתונה הסמכות הסופית להחליט בעניין אופן ביצוע עונש המאסר, על-אף דעתו של הממונה. בנסיבות העניין, וכדי למנוע עיוות דין ותוצאה בלתי צודקת, ראוי לטענתו לזמן את הממונה לבחינת נימוקיו ובהתחשב בנסיבותיו האישיות, להורות על ביצוע המאסר בעבודות שירות.

           מנגד, טוענת באת-כוח המשיבה, כי הבקשה אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה דיון בפני ערכאה שלישית, לפי הלכת ר"ע 103/83 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (להלן: חניון חיפה), שכן למעשה מדובר בערעור על חומרת העונש ותו-לא. כן טוענת היא, כי התנהלותו של המבקש בניהול ההליך הביאה לדחיות חוזרות ונשנות של ההליך, הן טרם מתן גזר-הדין בעניינו והן לאחר מכן. בנוסף טוענת באת-כוח המשיבה, כי בית-משפט השלום לתעבורה נהג לפנים משורת הדין עם המבקש בדחיית הדיון שוב ושוב, בגזירת עונשו בהתאם להסדר הטיעון ובהיענותו לבחינה נוספת אצל הממונה. באשר לטענת בא-כוח המבקש בדבר שינוי מדיניות הממונה, טוענת באת-כוח המשיבה, כי טענה זו נדחתה זה מכבר על-ידי הערכאות הקודמות באופן ענייני ומנומק וכך גם טענתו בדבר החלטות סותרות שניתנו בעניין זה. לגוף העניין טוענת היא, כי נוכח עברו של המבקש נוטה עונשו במובהק לקולא ובנסיבות העניין, אין עוד מקום להתערבות בית-משפט זה.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, בקשת רשות הערעור איננה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו והמבקש לא הצביע על עילה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, בהתאם להלכת חניון חיפה.

           למעשה, הסוגיה המשפטית אותה מעלה בא-כוח המבקש מבוססת כולה על טענה עובדתית מצידו, והיא הטענה כי השינוי בחוות הדעת של הממונה מקורו בשינוי נהלים פנימי ולא בנסיבות הנוגעות למבקש עצמו. לטענתו זו לא הביא בא-כוח המבקש כל ראייה נוספת. טענה זו נבחנה על-ידי הערכאות הקודמות ונדחתה. למעשה, אין בטענה זו ממש, שכן מחוות דעת הממונה עולים נימוקים עניינים ומבוססים לקביעותיו. עניין זה שונה הוא בתכלית מהעניין שנדון בע"פ (חיפה) 577/06 הנ"ל, שכן באותה פרשה ניכר היה מתוך חוות הדעת, כי התנהלות הממונה ומסקנותיו לא היו תקינים. כך למשל, באותה פרשה נתן המערער במשך תקופה ארוכה מספר דגימות שתן שנמצאו נקיות משרידי סם, אך בכל זאת תואר כמכור לסמים. בעניין הנוכחי, השיקול המרכזי בחוות דעת הממונה הינו עברו של המבקש והתנהגותו בעבר ועל-כן, אף אם היה שינוי כלשהו בנהלים על-ידי הממונה, עניין אשר ממילא הינו שנוי במחלוקת, אין לעובדה זו השלכה על עניינו של המבקש. משכך, אין אני מוצא מקום לדון בטענתו העובדתית של המבקש בערכאה שלישית, וממילא, אינני חושב כי השאלה המשפטית אותה מעורר המבקש אכן מתעוררת בעניין שבפניי. 

            לא זו אף זו: הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני בית-משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97 עזרא רפאלי נ' מדינת ישראל, (לא פורסם); רע"פ 7201/97 דב בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה, (לא פורסם)).

           בענייננו, העונש שהוטל על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע ונסיבות המקרה אינן מצדיקות התערבות בית-משפט זה. אף לגוף העניין, עברו של המבקש כולל הרשעות רבות בתחום התעבורתי, לרבות בעבירות שבהן הורשע, וכן בתחום הפלילי בעבירות אלימות ורכוש. המבקש לא הוציא רישיון נהיגה מעולם, אך המשיך לנהוג ולבצע עבירות שוב ושוב. כפי שציינו הערכאות הקודמות, העונש שהוטל על המבקש איננו מן החמורים בנסיבות העניין, ובית-המשפט התחשב במבקש וקיבל את הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים על-אף שלא היה שבע רצון ממנו, בעיקר בשל האסון האישי שנפל על המבקש וניסיונותיו לשיקום. בהתחשב בכל זאת נחה דעתי, כי אין מקום להתערב בפסק-דינן של הערכאות שקדמו לי.

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           החלטתי מיום 26.6.2006 בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר מתבטלת בזאת. המבקש יתייצב במזכירות בית-המשפט לתעבורה בחיפה ביום 1.2.2007 לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, י' בטבת תשס"ז (31.12.2006).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    את