נדחתה בקשה להכרזה קטינים כבני אימוץ

1.         עתירת המבקש:

בתובענה זו עתר ב"כ היועץ המשפטי לממשלה לכך שבית המשפט יכריז על שלושת ילדיו הקטינים של המשיב, אלמונית, אלמוני ופלמוני, כבני אימוץ בטענה לפיה התמלאו לגביהם התנאים הקבועים בסעיף 13 (א) (4), 13 (א) (5) ו- 13 (א) (7) לחוק.

במהלך הדיון בתיק זה טען המשיב כי אין הוא אביה של הקטינה פלונית. המשיב טען כי אחר, שבשמו הוא נקב,  הוא אביה של הקטינה. כיוון שכך, הופרד הדיון בעניינה של הקטינה אלמונית ובנוגע לה הוגשה תובענה נפרדת. באותה תובענה עותר ב"כ היועץ המשפטי לממשלה להכרזת הקטינה כבת אימוץ ביחס למשיב, ביחס לאדם האחר וביחס לאב בלתי ידוע.

התובענה שבתיק זה ופסק דין זה מתייחסים, איפוא, לקטינים אלמוני ופלמוני.

2.         הרקע העובדתי:

            המשיב נולד בצפת בשנת 1971 והוא בן רביעי במשפחה המונה זוג הורים וששה ילדים.

עם שיחרורו מצה"ל, לאחר שירות במסגרת "נערי רפול" הוא חזר לגור בבית הוריו ולאחר שהייה קצרה עמהם הוא עבר להתגורר באילת שם הוא עסק בעבודות מזדמנות.

בשנת 1992 נישא המשיב לאם הקטינים (להלן: "האם")  עת זו היתה בחודש התשיעי להריונה לקראת לידתה של הבת פלונית. בני הזוג התגוררו בבית שמש כשסכסוכים וחילוקי דיעות ביניהם אפיינו את קשריהם. מעת לעת עזבה האם את דירת המשפחה כשהיא שבה להתגורר עמו אף זאת מעת לעת.

הקטין אלמוני נולד ביום 27.07.01.

פלמוני נולד ביום 10.09.02 כשמום בליבו. בשל כך הוא היה באשפוז בבית החולים תקופה ארוכה כשהאם טיפלה בו ובאותה עת שהו הבת אלמונית והבן אלמוני בבית הוריה של האם.

בשל מצב בריאותו של פלמוני נערך לו טקס ברית המילה במלאות לו 8 חודשים. המשיב נכח בטקס זה ומיד לאחריו הוא לא פגש את הקטין עד היום. למעשה לא פגש המשיב את הפלמוני מזה למעלה משנתיים ואין השניים מכירים זה את זה. גם הקשר שבין המשיב ובין הבת אלמונית והבן אלמוני נותק והמשיב לא פגש בהם במשך שנתיים ימים.

גם קודם ללידתו של פלמוני לא התמיד האב בקשר עם אלמוניתואלמוני. אופיו של המשיב בצד עזיבת האם והקטינים את דירת המשפחה מעת לעת ובצד חיפושיו של המשיב אחר מקום עבודה הביאו לכך שהוא מיעט בקשר עם ילדיו, קשר זה הלך והתרופף עד  אשר נותק וזאת בעיקר לאחר שהאם עברה להתגורר בבית הוריה יחד עם הבת אלמונית והבן אלמוני כשהיא בחודש התשיעי להריונה לקראת לידת הקטין פלמוני.

משעלו קשיים רבים ביכולת התמודדות האם בטיפול ובגידולם של הקטינים, על אף עזרה באמצעות סטודנטית לעבודה סוציאלית שהוצמדה לה על ידי שירותי הרווחה, ביקשה האם להוציא את הקטינים למסגרת של משפחה אומנת.

ביום 27.07.03 הועברו הקטינים למשפחה אומנת על פי בקשת האם ובהעדר תגובת המשיב. הקטינים הוכרזו כקטינים נזקקים וזאת בהליך שהתקיים בפני בית המשפט לנוער באשדוד.

ביום 25.01.05 חתמה האם על הסכמה למסירת שלושת הקטינים לאימוץ.

3.         המנעות המשיב מלקיים קשר עם הקטינים ומלמלא חובותיו כלפיהם:

א.         לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה התמלאו, בעניין דנן,  התנאים שבסעיפים 13 (א) (4) ו- 13 (א) (5) לחוק.

סעיף 13 (א) (4) לחוק קובע כי בית המשפט רשאי להכריז על קטין כבר אימוץ

כאשר: