נדחתה בקשה לדחיית מועד הגשת חומר ראייתי עד לחקירת עדי הצד כשנגד

1.         לפניי בקשה לדחיית מועד הגשת חומר ראייתי עד לשלב החקירה של עדי המשיב.

בידי המבקשים קלטות ותמלילים שיש בהם, לטענתם, כדי לסתור "חזיתית" את העדויות אשר הוגשו לביהמ"ש ע"י המשיב. לטענתם, דחיית חשיפת חומר ראייתי זה עד לשלב חקירת עדי המשיב, תביא לחשיפת האמת ולעשיית הצדק, ואילו חשיפה "מוקדמת" לחומר הנ"ל, תגרום בהכרח להכנת גרסה מותאמת לחומר שייחשף - דבר העלול לסכל את מטרתה המרכזית של החקירה הנגדית.

מנגד טען המשיב כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, על המבקשים לשחק "בקלפים פתוחים" ואם אכן יש בחומר זה כדי "לסתור באופן חזיתי" את גרסת המשיב, עליהם לבסס טענתם זו ולא להסתפק רק בהעלאתה.

2.         ביום 13.6.06 התקיים דיון בפני לגבי בקשה זו ובאותו מעמד הוריתי על הפקדת הקלטות והתמלילים בידי ביהמ"ש.

3.         אומנם העיון והגילוי של המסמכים בהליך משפטי, נועד לאפשר גילוי מרבי שתכליתו היא חשיפת האמת (רע"א 4999/95 Alberici International נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1) 39), אך כמובן יש לאזן בין חקר האמת, עקרונות יסוד של דיון הוגן, כלשונה של תקנה 120 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, לבין האינטרס של המבקשים בניסיונם למוטט את גרסת המשיב.

            בתי המשפט התחבטו הרבה בשאלת האיזון הראוי בין שני האינטרסים הנ"ל, כשמצד אחד קיימת המגמה לנהל את המשפט בקלפים פתוחים, ומצד שני התפתחה גם הפרקטיקה להכיר בחיסיון של מסמכים שהוכנו לקראת המשפט.

            כפתרון ביניים להתנגשות זו, התפתחה מגמה שלישית, לפיה ניתן לדחות את מועד חשיפת המסמכים עד לשלב חקירת העדים. פס"ד המנחה בעניין זה הינו רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת היישוב - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (להלן: " פסק דין סוויסה"). באותו פסק דין נקבע ששיקול דעתו של ביהמ"ש לדחות מעוד העיון בראיה, הוא בלתי מוגבל ותלוי בנסיבות. עוד נקבע כי:

" א. חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף - כמו בתביעות אחרות - שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

            ב. רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

ג. בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור יתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות הענין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בענין זה אין לקבוע מסמרות;

ד .במקרה מתאים רשאי בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי תקנה 119, לעיין בעצמו במסמך ולעמוד על הפער הקיים בין העובדות, כפי שפורטו בכתב התביעה, לבין תיאור העובדות כפי שהוא מופיע בראיה שבמחלוקת;

ה. החלטת בית המשפט של ערכאה ראשונה בשאלה אם לדחות את העיון במסמך למועד אחר אם לאו נתונה לשיקול דעתו ובית המשפט לערעורים לא ייטה להתערב בה, אלא במקרים נדירים".

4.         מפסק דין סוויסה אנו למדים כי הלכה זו אינה חלה רק על תביעת נזקי גוף, כפי שנטען ע"י המשיב, אלא שניתן להחילה אף על התביעה שבפנינו, שהינה במהותה תביעה כספית. יחד עם זאת ניתן לראות כי רוב המקרים בהם נעתר בית המשפט לבקשות מעין אלו, הם מקרים של תביעות לנזקי גוף המוגשות נגד חברות בטוח, בהן עותרות חברות הביטוח לדחיית מועד הגשת הדו"חות של החוקרים מטעמה, שכן בתביעות אלו, מדובר לרוב בעדות אחת ויחידה של התובע, והאפשרות היחידה לערער על מהימנותה היא אך ורק דרך הגשת הדו"חות. בענייננו השאלה שעומדת בפניי, אינה רק שאלת מהימנותו של המשיב, ולא מדובר רק בגרסה אחת ויחידה העומדת למבחן.

5.         לאחר עיון בחומר ראייתי שהופקד בתיק, לא התרשמתי כי קיים פער משמעותי בין העובדות שנטענו בתצהירי התובע, לבין הדברים העולים מאותו חומר ראייתי, וכן לא השתכנעתי כי יש באותו חומר כדי לסתור
"חזיתית" את גרסת התובע, כפי שטען ב"כ הנתבעת, אם כי קיימות מספר סתירות בחומר. על כן, אני קובעת כי אין בחשיפתו טרם חקירת העדים, כדי לגרום לעיוות האמת ולשיבוש הראיות.

דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי התצהירים מטעם המשיב כבר הוגשו, על כן האפשרות שהמשיב ינסה "לתפור חליפה חדשה" לגרסתו העובדתית, הינה אפשרות רחוקה למדיי. לפיכך אני קובעת כי אין בחשיפת הקלטות והתמלילים כבר בשלב זה כדי להביא לשינוי מהותי בגרסת המשיב ולאפשר לו לתמרן מראש בין גרסאות שונות תוך סיכול הגנת המבקשים.

6.         עליי לציין כי ספק אם הנתבעת נהגה כדין עת לא ציינה בתצהיר גילוי המסמכים מטעמה כי בידה נמצאים תמלילים וקלטת שהיא מבקשת לשמור על חסיונם, והסתפקה בציון "חומר הכנה לקראת המשפט". מאותו משפט לא ניתן להבין כי המדובר ב"ראיות חסויות" שבכוונתה של הנתבעת להשתמש בהם בבוא העת, והיה מן הראוי כי תציין מפורשות את מהות המסמכים וסוגם כדי שהצד שכנגד יוכל לצפות שיוגשו במהלך הדיון ראיות חסויות. במקרה דנן אילו המבקשת לא פנתה בבקשה הנדונה, לא היה התובע מעלה על דעתו כי ברשותה של הנתבעת קלטת ותמלילים שבכוונתה לעשות בהם שימוש תוך כדי הדיון, וספק אם הייתי מתירה לנתבעת במצב כזה את הגשת המסמכים, וזו כנראה הסיבה לכך שהמבקשת הגישה את הבקשה הנדונה.

7.         לסיכום - הבקשה נדחית, ועניין ההוצאות יוכרע בסוף ההליך.

8.         אני מאשרת לנתבעת הארכת מועד להגשת תצהירים לתקופה של 30 ימים, כשימי הפגרה באים במניין הימים.