נדחתה בקשה דחופה לצו מניעה זמני במעמד אחד שהגישה אשה כנגד בעלה לשעבר

ההליך

1.         בפני בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, שהגישה אישה כנגד בעלה לשעבר.

2.         הבקשה הוגשה ב- 10/5/07 והתגובה לה הוגשה ביום 4/6/07.

3.         משכך, ניתנת איפוא החלטתי.

הרקע וטענות הצדדים

4.         המבקשת עותרת לצו זמני במעמד צד אחד "המורה למשיב שלא לפגוע במצב הקיים ולאפשר למבקשת להמשיך להתגורר בביתם המשותף של הצדדים". כן עותרת המבקשת לסעד זמני, "האוסר על המשיב לעשות כל פעולה שעניינה פינוי המבקשת מביתם, בו מתגוררת שנים ארוכות".

5.         בבקשתה, מתארת המבקשת כי הצדדים התגרשו ב- 21/1/07 בבית הדין השרעי ב......., לטענתה " ביזמת המשיב".

6.         לטענתה, עת נישאו הצדדים, היתנו ביניהם כי חוק יחסי ממון לא יחול עליהם, ומשכך לטענתה, חלה על יחסיהם חזקת השיתוף ותוצאה ישירה בכך לטענת המבקשת. היא זכאית לחלוקת הרכוש המשותף.

7.         מנגד, טוען המשיב כי פנייתה של המבקשת אל בית המשפט נעשתה בתום לב, ומחמת העובדה שבית הדין השרעי דן בעניינם של בני הזוג, מן הראוי היה שבית הדין הוא שידון בעניינם.

8.         לעצם העניין טוען המשיב כי אין למבקשת זכות לקבלת הצו המבוקש על ידה, וזאת מן הטעמים הבאים:

8.1        הוסכם בין הצצדים כי יחול על נישואיהם הוראות דינם האישי - דין השריעה בלבד. על פי הדין האישי החל על הצדדים, שולם לה פיצוי בעת הגירושין וסכום זה הוא הסכום לו היא זכאית בלבד.

8.2        לא התקיימו בין הצדדים חיי שיתוף וחייהם המשותפים של הצדדים ידעו ריב ומדון בלבד.

8.3        אין לצדדים כל רכוש משותף.

9.         המשיב מוסיף וטוען בתגובתו, כי מאזן הנוחות מחייב לסרב לבקשה, כיוון שגם אם תוכח תביעתה של המבקשת, ניתן יהיה לפצותה בכסף.

10.        המשיב מוסיף וטוען כי סיכויי הצלחת התביעה העיקרית "קלושים אם לא אפסיים", שכן הבית עליו נשוא הבקשה נבנה על ידי אחיו של המבקש, על קרקע השייכת לאביו, ולפיכך ולאור הלכת אבו רומי (רע"א 8672/00) דין הבקשה להידחות.

דיון

כללו של דין

11.        בקשה למתן צו מניעה זמני, הינה בקשת "סעד זמני". תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 הגדירו את הסעד הזמני:

                " סעד שניתן להבטחת קיומו התקין של ההליך או ביצועו היעיל של פסק הדין, לרבות צו עשה, צו לא-תעשה, עיקול, עיכוב יציאה מהארץ, הגבלת שימוש בנכס, תפיסת נכסים, כינוס נכסים זמני, וכל סעד אחר שבית המשפט יתן בנסיבות העניין לפי פרק כ"ח". 

12.        התנאים למתן סעד זמני הוגדרו בתקנה 362(א) לתקסד"א, התשמ"ד-1984, כדלקמן:

" הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת תובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש".

13.        התנאים האחרים הכלולים בפרק כ"ח של תקנות סדר הדין האזרחי, הם (כעולה מתקנה 362(ב) (1) לתקסד"א התשמ"ד-1984): "שקילת הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למבקש אם יינתן הסעד הזמני", וכן בחינת שיקולי יושר ובהם: