נדחו מרבית תביעות אלמן לזכויות בחשבון אשתו המנוחה

      פסק דין  

1.         התובע (הנתבע שכנגד 1) והמנוחה, גב' **** ז"ל (להלן - המנוחה), נישאו זל"ז כדמו"י בחודש יוני  1981. בני הזוג היו אלמנים, לתובע היו שני ילדים מנישואיו הראשונים והמנוחה הייתה חשוכת ילדים.

            הנתבעות (התובעות שכנגד) הינן אחיותיה של המנוחה והזוכות על פי צוואתה שנערכה ביום 23.5.78 ואשר קוימה ביום 20.1.02. (להלן: הצוואה)

            הנתבעת שכנגד 2 (להלן : הנתבעת שכנגד) הינה בתו של התובע מנישואיו הראשונים.

2.         ביום 21.6.81, קודם לנישואיהם, חתמו בני הזוג  על הסכם ממון בכתב אשר אושר ע"י בית הדין האזורי ברחובות (להלן - הסכם הממון).

בהסכם הממון הוסכם, בין השאר, כי עם פקיעת הנישואין, לרבות במקרה של מות אחד מבני הזוג, יהא כל אחד מהם זכאי למחצית שווי הנכסים שצברו  במהלך חיי הנישואין (סע' 2 להסכם הממון) כמו כן הוסכם כי נכסים שונים, אשר היו ערב הנישואין בבעלות מי מבני הזוג ופורטו בסע' 4 להסכם הממון, יישארו בבעלותו של  זה אשר הם רשומים על שמו.

3.         ביום 4.10.01 הלכה המנוחה לעולמה.

4.         ביום 4.6.02 הגיש התובע תביעה כספית ע"ס 770,000 ש"ח כנגד הנתבעות.  התובע טען בתביעתו כי על הנתבעות להשיב לו את הכספים אשר היו בחשבון הבנק ע"ש המנוחה (להלן: חשבון המנוחה) עובר לפטירתה ואשר נלקחו על ידן.

לטענת התובע הכספים בחשבון המנוחה שייכים לו ואינם חלק מעזבונה, שכן בהסכם בעל פה שנעשה בינו ובין המנוחה הוסכם כי שליש ממשכורתו יופקד בחשבון בנק  המשותף לצדדים (להלן: החשבון המשותף) ממנו יממנו הצדדים את ההוצאות השוטפות ואחזקת הבית, שליש יועבר לחשבון התובע ושליש יועבר לחשבון המנוחה . לגרסת התובע הסכימו בני הזוג כי השליש אשר הועבר לחשבון המנוחה נועד להבטיח את מחייתה השוטפת וכלכלתה של המנוחה באם ילך לעולמו לפניה, ואולם באם זו תלך לעולמה לפניו יוחזרו מלוא הכספים שהועברו על ידו לחשבון המנוחה - לידיו,  שכן הם אך ורק הושאלו למנוחה לצורך הבטחת מחייתה, כאמור.   (להלן: ההסכם בע"פ)

לחלופין טוען הנתבע, כי הוא זכאי למחצית הכספים שנצברו בחשבון המנוחה וזאת נוכח הוראת סע' 2 להסכם הממון שעיקרה חלוקה שווה של בני הזוג בנכסים שצברו במהלך נישואיהם.

5.         הנתבעות הכחישו בכתב הגנתן את טענות התובע. לטענתן בחשבון המנוחה  היו שותפות המנוחה והנתבעת 3 וזאת מתוך כוונת המנוחה להקנות לנתבעות, באמצעות הנתבעת  3, שותפות מלאה בכספים המופקדים בחשבון זה כבר בחיי המנוחה. לחלופין טוענות הנתבעות כי הכספים בחשבון המנוחה הינם חלק מעזבונה אשר הן הזוכות בו ע"פ הצוואה.

הנתבעות  אף מכחישות  בכתב הגנתן את קיומו של ההסכם בע"פ הנטען ע"י התובע, ולחלופין טוענות כי אין לו כל נפקות נוכח דרישת חוק יחסי ממון לפיה על הסכם רכושי בין בני הזוג להיערך בכתב ולקבל את אישורה של ערכאה שיפוטית כמו כן לטענתן ההסכם בע"פ, במתכונתו הנטענת והמוכחשת, מהווה מתנה לאחר מיתה וככזה הריהו בטל כיוון שלא נערך על דרך הצוואה כדרישת סע' 8 ב' לחוק הירושה התשכ"ה- 1965 (להלן : חוק הירושה). עוד טוענות הנתבעות כי הכספים בחשבון המנוחה מקורם בכספים שהיו בבעלות המנוחה קודם לנישואיה עם התובע ולפיכך, ע"פ הסכם הממון, אין לאזנם בפקיעת הנישואין  ואין לתובע חלק בהם .

6.         הנתבעות  הוסיפו והגישו כנגד התובע והנתבעת שכנגד תביעה שכנגד ע"ס 467,701 ש"ח, בתביעתן זו עתרו לקבלת מחצית מהכספים אשר העביר התובע, כך לטענתן, מהחשבון המשותף לחשבונו הפרטי במהלכם של חיי הנישואין עם המנוחה.

כמו כן עתרו להחזרת פמוטי כסף אשר נלקחו ע"י הנתבעת שכנגד ואשר לטענתן ניתנו למנוחה במתנה  ע"י הוריה. לטענת הנתבעות הפמוטים הינם חלק מעזבונה של המנוחה   וממילא הן היורשות שלהם ע"פ הצוואה. כמו כן עותרות הנתבעות לחייב את התובע והנתבעת שכנגד לפצותן בסך של 50,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה להן בגין אי החזרת הפמוטים.  

7.         דיון   

בני הזוג נישאו בשנת 1981 לפיכך חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון התשל"ג - 1973 ( להלן : חוק יחסי ממון) . 

ע"פ הוראות חוק יחסי ממון יחולו הוראותיו על בני זוג שנישאו לאחר 1.1.74, זולת אם התנו עליהם בהסכם שנערך ביניהם - הסכם זה צריך שיעשה בכתב ( סע' 1 לחוק) ויאושר על ידי בית המשפט לעניני משפחה או בית דין רבני ( סע' 2 לחוק) .

בנדון, כאמור, ערכו בני הזוג הסכם ממון אשר אושר כדין ע"י בית הדין הרבני. להלן נביא כלשונן את הוראות ההסכם הנדרשות  לבירור המחלוקת שבין הצדדים.