נדחה ערעור על חומרת העונש של קטין שהורשע בעבירות פגיעה בבטחון המדינה

השופט אל"ם א' נח :

המערער שבפנינו הורשע על סמך הודאתו במספר עבירות שעיקרן, ניסיון להנחת פצצה, הנחת פצצה, חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת וניסיון לגרימת מוות בכוונה.

סעיפי העבירות בהן הורשע המערער משקפים את פעילותו במשך כשנתיים וחצי לערך. את פעילותו המתוארת החל עת היה כבן חמש עשר ועד למעצרו, בהיותו בן שבע עשרה וחצי.

רצף העובדות המתואר בכתב האישום המתוקן, בו הודה המערער, מראה על הסלמה מכוונת ומודרגת בפעילותו - ככל שבגר.

בשנת 2001 היה שותף לניסיון להנחת פצצה. בשנת 2002 כבר היה שותף להנחת פצצה אשר התפוצצה ליד טנקים של צה"ל וסופו שנשא חגורת נפץ בכוונה להתאבד.

בית המשפט דלמטה, הרחיב בנימוקי גזר הדין בפירוט פעילות המערער, ולפיכך אינני רואה צורך לשוב ולחזור על כך, אלא ככל שאדרש בכדי לדון בשתי הטענות שהועלו על ידי הסנגור.

כאמור, המערער הודה בכתב האישום המתוקן והורשע בארבעת העבירות המתוארות לעיל. הערעור מופנה כנגד חומרת העונש, ומתבסס על שני נימוקים:

א.                    גילו של המערער- או שמא "קטינותו".

ב.           החרטה הנטענת, ואשר לפי הטיעון בפנינו היא שהביאה לכך שחגורת הנפץ לא פוצצה.

על המערער הוטלו בגין כל מעשיו האמורים העונשים הבאים:

א.                         14 שנות מאסר לריצוי בפועל מיום המעצר.

ב.                          24 חודשי מאסר על תנאי במידה ויעבור עבירה לפי תקנה 85 לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. בתנאים המפורטים בנימוקי גזר הדין.

ג.                           4 שנות מאסר על תנאי במידה ויעבור עבירה אחרת בה הורשע בתנאים המפורטים בנימוקי גז"ד.

ענישתו של קטין מעוררת קשיים רבים, הן במישור העיוני - עקרוני של נשיאה באחריות פלילית, והן במישור המעשי של קציבת העונש הראוי.

הקושי העיוני מתעורר משום ההנחה הקיימת, לפיה קטין הינו בעל יכולת מוגבלת להבין את משמעות מעשיו ולפיכך עד לגיל מסוים הינו חסר אחריות פלילית לחלוטין. מעבר לגיל זה- ולתקופה קצובה- קיימת אחריות מופחתת המוצאת ביטויה בהפחתת רמת הענישה. ראה, צו בדבר שיפוט עבריינים צעירים (מס' 132) תשכ"ז-1967.

הקושי האמור הביא הן בתי המשפט והן את המחוקק להתמודד עימו. במלוא חומרתו, עלה העניין בערעור איו"ש 128/02 קודסי נ' התוב"ץ (להלן פרשת קודסי). באותה פרשה הועמד לדין קטין כבן 15 לערך, אשר נשא חגורת נפץ וניסה לפוצצה, אך מחמת תקלה לא עלה הדבר בידו. בית המשפט שישב בדינו של קודסי הגיע למסקנה כי נוכח הוראת הדין שחלה באותו מועד, הרי משום היותו של קודסי קטין, העונש המקסימלי שניתן לגזור עליו בגין ניסיון לגרימת מוות בכוונה, הינו מחצית מהעונש המקסימלי, וזה הועמד לצורך כך על 10 שנים.

אלא שבית המשפט ראה חומרה מיוחדת בכך שקודסי הורשע גם בחברות בהתאחדות בלתי מותרת, מלבד הרשעתו בניסיון לגרימת מוות בכוונה. לפיכך, בחר בית המשפט להטיל עליו עונש מצרפי של 18 שנות מאסר לריצוי בפועל, אשר ייתן ביטוי לסך החומרה שבמעשיו.

לשם השלמת התמונה אציין כי בפרשת קודסי, הייתי אני בדעת מיעוט וסברתי כי העונש המצרפי באותה הפרשה היה צריך לעמוד על 15 שנות מאסר בפועל.

והנה, לו היה מהמקרה שלפנינו דומה לחלוטין לעניינו של קודסי, הרי דינו של הערעור היה להידחות. שהרי קודסי ביצע את העבירה, כשהוא צעיר מהמערער בשנתיים וחצי לערך, ובגיל זה יש לכך משמעות רבה ביותר. כמו כן, קודסי לא הורשע בעבירה של ניסיון להניח פצצה ובהנחת פצצה, וכאמור עונשו היה חמור מזה של המערער שפנינו. גם לפי דעת המיעוט שלי, שהייתה המקלה בפרשת קודסי, עונשו של המערער שלפנינו נמוך משל קודסי.