נדחה ערעור נגד החלטת ועדת ערר לעניין ארנונה בעיריית אשדוד

1.         הערעור המנהלי מופנה נגד החלטת ועדת ערר לעניין ארנונה בעיריית אשדוד, לפיה חויבה בתשלום ארנונה בגין בניינים שונים.

            החלטת הוועדה היא שתעבור את הביקורת המנהלית של בית משפט זה, על כן יש לבחון את החלטתה על פי הטענות שנטענו שם. הכלל המופיע בסיפא מובן, אך הדבר מודגש בכדי לקדם את מלאכת ההכרעה בתיק זה.

2.         הוועדה פתחה את הדיון בערר בציינה כי אין מחלוקת שתחילת מועד חיוב בניין בתשלום ארנונה הינו כאשר הוא עומד בהגדרה של: "בניין שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש". הוועדה ציטטה מדברי באת-כוח המערערת: "מדובר בדירות בהקמה, אין כלים סניטריים ואין ארונות מטבח, אין חשמל, הדירות עדיין לא מכורות". את החלטתה לדחות את הבקשה נימקה הוועדה: "לנו ברור שקבלן אשר גמר את בניית הדירה מבחינת תשתיות חשמל מים וביוב והדירה מרוצפת ורק לא הרכיב מערכות כלים סניטריים וארונות מטבח בגלל מרכיבים אלו השייכים לטעמו של הלקוח, או מטעם של תכנון מס ארנונה, אינו נכנס לקטגוריה של אינו ראוי לשימוש".

3.         לא מצאתי כל פגם בהחלטת הוועדה. תקנה 12 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג - 1993, מתייחסת לחיוב בתשלום ארנונה בהתאם לתנאי התקנה: "מיום שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש". המבחן השולט בכיפה להגדרת המונח האמור, הוא "מבחן האכלוס". מבחן זה אינו תלוי באכלוס בפועל אלא בהתאמת המבנה לאכלוס על פי ייעודו. אין מחלוקת שביחס לבניינים הרלוונטיים קיבלה המערערת מפקחי העירייה טופס 4, אשר מצביע על קיומן של תשתיות חיבור לרשת החשמל והמים. ודאי יש משקל לעובדה זו, אם כי היקף המשקל עשוי להשתנות ממקרה למקרה. החסר לו נטען בפני הוועדה אינו מלמד על אי התאמת הדירה לאכלוס, אלא רק על העדר אכלוס בפועל. הדברים החסרים בדירות יושלמו עם כניסת הדייר לדירתו, אך ההתאמה לאכלוס כבר קיימת. תוצאה אחרת ממסקנת הוועדה עלולה לאפשר לקבלן הבניין להמנע מתשלום ארנונה באופן מלאכותי. מצב כזה יטה את מבחן האכלוס ממיקוד במצב הבניין, למיקוד בקיומם, או אי קיומם, של פרטים שוליים. צודקת הוועדה שקנה המידה, לפי לשון התקנה, לא מגדיר במדויק באיזה מצב המבנה יהפוך "ראוי לשימוש", אבל אינני סבור שעסקינן במקרה גבולי. בניגוד לוועדה אני מוצא שיש יתרון במבחן גמיש, ולו מהטעם שישנם מבנים עם ייעודים שונים, וקיימת קשת של אפשרויות בדבר מצבו של בניין או דירה. עוד יודגש שהואיל והוועדה קבעה את אשר קבעה על סמך דברי באת-כוח המערערת, שאלת נטל ההוכחה לא מתעוררת כאן. בהליך זה הדגישה המערערת שמפקח עשוי להעניק טופס 4 גם במצב בו יש בדירה חסרים רבים. אולם לא זו הסוגיה. טופס 4 מעיד על ה"יש"- תשתיות ביוב מים וחשמל, ולא על ה"אין". המערערת בחרה להציג את מצב הבניינים בהליך קמא, כפי שהציגה, ובפירוט שהציגה. תשתית זו, ולא סוגיות עיוניות או תרחישים היפותטיים, היא המגדירה את מתחם ההכרעה. די לומר שגם על סמך עמדת המערערת יש לחייבה בתשלום הארנונה.

4.         הערעור נדחה.

            המערערת תישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח להיום.

ניתנה היום כ"ב באלול, תשס"ה (26 בספטמבר 2005) בהעדר הצדדים.

קלדנית: נגה