נדחה ערעור כנגד הגדלת סכום מזונות זמניים

א.    בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ח' ריש-רוטשילד) מיום 30.5.2004, אשר נעתר לבקשת המשיבים והגדיל את סכום המזונות הזמניים בהם חוייב המבקש, לסכום של 3,500 ש"ח לחודש, בנוסף להוצאות החזקת הבית השוטפות.

ב.     אני מחליטה לתת רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

ג.      עיקרי העובדות הצריכות לעניין

המערער ומשיבה מס' 1 ( להלן: "המשיבה") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 16.1.1979.

מנישואי המערער והמשיבה ( להלן: "הצדדים") נולדו ארבעה ילדים ( להלן: "הילדים"), שניים מהילדים היו עדיין קטינים, במועד מתן החלטתו של בית משפט קמא.

בין הצדדים נתגלע סכסוך, והם מנהלים הליכים מזה שנים, אך איש מהצדדים לא הגיש, נכון למועד מתן החלטת בית המשפט קמא, תביעת גירושין לבית הדין הרבני.

המערער מתגורר ביחידת מגורים נפרדת, הסמוכה למגורי המשיבים.

ביום 4.1.2001 חתמו הצדדים על הסכם לתשלום מזונות ( להלן: "ההסכם"), על פיו התחייב המערער לשלם למזונות המשיבים, סך של 2800 ש"ח, עד מלאות למשיבים 18, וכל עוד הילדים מצויים במשמורתה של המשיבה.

יצויין, כי לא נקבע מנגנון הצמדה לסכום המזונות.

ביום 10.2.2004 הגישה המשיבה תביעה להגדלת מזונות, בה עתרה להגדלת סכום המזונות הזמניים המשולמים על ידי המערער, לסכום חודשי של

8,000 ש"ח לחודש, בשל שינוי נסיבות מהותי.

המשיבה טענה בכתב תביעתה, כי חיובו של המערער במזונות מכח ההסכם, עמד על סכום של 2,800 ש"ח, מאחר שבמועד חתימת ההסכם, השתכר המערער סכום של 3,500 ש"ח בלבד, כפנסיה מוקדמת.

המשיבה טענה, כי מאז חתימת ההסכם עלה היקף ההכנסה של המערער, לאחר שהוכר כנכה צה"ל, בשל הלם הקרב בו לקה בשנת  1967, והוא החל לקבל קצבה חודשית בסך של 5,000 ש"ח, בנוסף לסכום של כ-4,000 ש"ח שזכאי לו המערער מקרן הפנסיה "מבטחים".

לפיכך, טענה המשיבה בפני בית משפט קמא, כי יש להורות על הגדלת חיובו של המערער בתשלום מזונות זמניים, בהתאם ליכולותיו הכלכליות העדכניות.

המערער הגיש כתב הגנה לבית משפט קמא.

בכתב ההגנה טען המערער כי סכומי קצבת הנכות שהוא זכאי להם והמשולמים לו על ידי משרד הבטחון, נועדו למימון הוצאות הנסיעה שלו לטיפולים הרבים והקשים, שהוא נזקק להם בשל מצב בריאותו ההולך ומתדרדר. קצבת הנכות נועדה גם למימון הוצאותיו הרפואיות השונות, תשלומי כלכלה וביגוד, וכן נועדה הקצבה למימון הוצאות חובותיו של המערער, שנפרשו על מנת שיוכל לפרעם. לפיכך, טען המערער, כי אין להוסיף את סכום קצבת הנכות לסכום הכנסתו, על מנת לגזור משני סכומים אלה, את סכום המזונות.

יצויין, כי בסמוך לפני הדיון בבית המשפט לענייני משפחה, אושפז המערער בגין ניסיון למעשה אובדני, ולא דאג, בשל כך, לייצוג על ידי עורך דין, בדיון שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה.

(עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.2004, נספח "א" לבר"ע).

בית משפט קמא קבע כי מן הראוי להגדיל את סכום המזונות הזמניים, מאחר "שברור שאין בסכום המזונות שנקבע כדי לכסות את צרכיהם המינימאליים של התובעים, שהרי הלכה פסוקה היא כי אין צורך בהוכחות מיוחדות כדי להוכיח צרכים מינימאליים הכרחיים של קטינים בסך של כ-1,150 ש" ח לחודש".

(עמ' 4-5 להחלטה מיום 30.5.2004, נספח "א" לבר"ע).