נדחה הערעור על קולת העונש למורשע בעבירה של סחר בציוד מלחמתי

המשיב הורשע עפ"י הודאתו בעבירה של סחר בציוד מלחמתי, על כך שלפני למעלה משנה, בחודש נובמבר 2006, פנה אליו אחד בשם פואד קטוף, וביקש לרכוש ממנו רובה מסוג M-1. המשיב פנה לאדם אחר ורכש ממנו את הרובה האמור, וסמוך לאחר מכן העבירו ל פואד קטוף. המשיב הודה בהזדמנות הראשונה, בלא שקדם לכך הסדר כלשהו עם התביעה, ובימ"ש קמא נתן לעובדה זו משקל ממשי לקולא, ובסופו של דבר החליט לגזור על המשיב 24 חודשי מאסר, אשר שמונה מתוכם לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי למשך 5 שנים. כמו כן, הוטל על המשיב קנס בסך 1,000ש"ח. התביעה מערערת על קולת העונש, וטוענת כי מדובר במעשה חמור, שכן אין לדעת איזה שימוש ייעשה בנשק שהוצא מחזקתו של אדם, ובנסיבות הביטחוניות באזור, ראוי היה לגזור על המשיב עונש חמור במידה ניכרת מזה שגזר עליו בימ"ש קמא. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין להתערב בתוצאה העונשית שאליה הגיע בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ואף עיינתי בפסקי הדין שהצדדים הגישו לעיוני. בפתח הדברים אציין כי טענת התביעה בהודעתה כי אותו פואד קטוף הינו מחבל שהורשע בעבר בביצוע שלושה פיגועי ירי, לא בא זכרה בטיעוני התביעה בבימ"ש קמא. כידוע, ערכאת הערעור אין תפקידה להוות מקצה שיפורים של הצדדים, בכדי לתקן ליקויים שהיו בערכאה ראשונה. יפים לעניין זה דברים שנאמרו בע"פ 3338/99 דמיאן פקוביץ נ' מדינת ישראל (תק-על 2000(4), 676 ,עמ' 678):

"יש לזכור כי הליך הערעור מיועד מעיקרו לבחינת פסק-הדין של הערכאה הדיונית. במצב העניינים הרגיל, הליך הערעור איננו מיועד לפתיחת ההליך הדיוני מחדש, ולעריכת "מקצה שיפורים" לדיון שהתנהל בו. התשתית העובדתית הנדרשת לקבלת ההכרעה בתיק, נקבעת בערכאה הראשונה, שבידיה הכלים המתאימים לכך, ואילו ערכאת הערעור מעבירה תשתית זו - כמו גם כמובן את ההכרעה עצמה - תחת שבט ביקורתה..."

לא מצאתי סיבה מדוע לסטות מכלל זה במקרה שבפנינו, ובהיעדר תשתית ראייתית לטענה אודות עברו של פואד קטוף, לא ראיתי לתת לעניין זה משקל בפסק הדין. בכל מקרה, לא נטען כי המשיב היה מודע לעברו של קטוף.

טווח הענישה בעבירה שבה הורשע המשיב הינו רחב מאוד, וכל מקרה נשקל לפי נסיבותיו. יש בכוחן של נסיבות מתאימות להטות את הכף במידה משמעותית לכיוון זה או אחר. כך נהג בימ"ש קמא בנסיבות שלפנינו, תוך שהוא מציין כי המשיב עסק בתיווך מבלי שקיבל על כך תמורה, ותוך שהוא נותן משקל לעברו הנקי של המשיב, וכן לעובדה כי הודה כבר בתחילת משפטו, ובכך הוכיח כי הוא לוקח אחריות על מעשיו. שיקוליו של בימ"ש קמא ראויים, אף כי התוצאה העונשית שאליה הגיע מקלה יתר על המידה עם המשיב. עם זאת, אינני סבור כי העונש שגזר השופט הנכבד קמא חורג ממתחם הסבירות במידה שמחייבת את התערבותה של ערכאת הערעור, ולכן בסופו של דבר החלטתי לדחות את הערעור.

ניתן היום, 25 בדצמבר 2007, ט"ז בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: