נדב נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה ביום 15.6.12, לאחר שלנהגת הרכב נרשם דוח המייחס לה נהיגה בזמן שכרות.

המבקשות הינן הבעלים והמחזיקה של הרכב, כאשר המחזיקה הינה אימו של חברה של הנהגת.

המבקשות עותרות לביטול ההחלטה מאחר ולטענתן לא בוצע להם שימוע בטרם ניתנה. עוד טענה המבקשת מס' 1 כי עשתה הכל למניעת העבירה וכי איסור השימוש מביא לפגיעה שאינה מידתית בכושר פרנסתה.

ב"כ המבקשות טענה כי נערך שימוע לנהגת בלבד, שלוש שעות לאחר העבירה ולאחר הדיון ביקשה לתקן את הרישום בפרוטוקול כאילו השימוע נערך לאחר 24 שעות.

הפקודה והתקנות קובעות את החובה למסירת הודעת השימוש לבעלים של הרכב, אולם אינן קובעות כי הבעלים יוזמן לשימוע בטרם יינתן צו איסור השימוש. סעיף 57א(ד)(1) אף קובע כי: "העתק מהודעת איסור השימוש יישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת השימוש". דהיינו אין כל מניעה ממתן החלטה בדבר איסור שימוש מבלי לשמוע את הבעלים של הרכב.

גם אם רצוי כי ייערך שימוע לבעלים, אין הדבר בגדר חובה, ואינני יכול לקבוע כי עריכת השימוע לנהגת דווקא מצדיקה ביטול ההחלטה, ובוודאי שלא ניתן לקבל כי מדובר בהחלטה "בטלה מעיקרה כנטען". הטענה כי הרכב שייך לאם חברה של הנהגת הועלתה בפני הקצין והנהגת אף פירטה את היזקקותה של האדם לרכב.

לגופו של עניין קובע סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה זה. הרכב נמסר בידי המבקשת לבנה אשר העביר אותו לחברתו, וכבר נקבע לא אחת כי יש לראות בשימוש זה משום שימוש במסגרת הסכמה מכללא. אף אזהרת הבן כי לא ינהג תחת השפעת אלכוהול אינה יכולה להיחשב כ"עשיית כל שביכולת הבעלים" למניעת העבירה.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן.

הנהגת הצהירה במשטרה כי היא עומדת להינשא לחברה, אשר כאמור לעיל אימו היא המחזיקה ברכב. הנהגת אף הייתה מודעת היטב למידת היזקקותה של האם לרכב לצרכי פרנסתה. למרות ידיעתה זו לא ראתה הנהגת לנכון להתחשב במבקשת ולכאורה ביצעה עבירה חמורה של נהיגה בשכרות כאשר כמות האלכוהול שנמדדה אצלה גבוהה בהרבה מהמותר בחוק.

בנסיבות אלה, אין מקום לביטול ההחלטה, ולכל היותר ניתן להביא בחשבון את הזיקה המרוחקת יחסית שבין הנהגת למבקשת כדי להצדיק קיצור תקופת איסור השימוש.

בנסיבות, בהתחשב בכלל טענות ב"כ המבקשות מחד גיסא ובחומרת העבירה מאידך גיסא, מצאתי לנכון לקצר את תקופת איסור השימוש ולהעמידה על 21 יום בלבד.

אשר על כן, יש להחזיר למבקשות את הרכב בחלוף 21 יום מיום מסירתו למגרש האחסון.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ב, 24 יוני 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: