נדאף נ' מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254 ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה כספית כנגד המבטחת שלו (להלן: "מנורה") וכנגד הנתבע 2, המבצע שליחויות (להלן: "השליח").

התובע עותר לביהמ"ש לחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לו סך של 3,180 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

בכתב התביעה טוען התובע, כי מנורה הגישה כנגדו כתב תביעה שבו עתרה לחייבו בסך של 1,364 ₪. הסכום 1,364 ₪ הוא נגזרת של סכום השתתפות עצמית שנטען ע"י מנורה, כי על התובע היה לשלם לה שעה שרכבו של התובע פגע ברכב אחר ועל כך התובע לא מלין.

בכתב התביעה לסכום קצוב שהגישה מנורה בהוצל"פ כנגד התובע כאן, הנתבעת שם ציינה כתובתו כתושב טייבה בעוד הוא תושב ג'ת.

נוכח העובדה שהתובע לא קיבל את כתב התביעה שם, לא הגיש כתב התנגדות ולכן ניתן נגדו פס"ד שהועבר לביצוע בלשכת ההוצל"פ, שם הסכום תפח ל 2,234 ₪ ₪.

התובע טוען גם כי לא קיבל אזהרה מההוצל"פ לכן לא פרע שם את החוב הנטען נגדו. לתובע נודע מכל ההליך עקב ההודעה ששלח לו הבנקאי שלו על הגבלה חמורה בחשבונו. כך גם התובע התוודע לפקודת מאסר שהוצאה נגדו ששוערכה לסך של 3,180 ₪. התובע חשש ממאסר ושילם 3,180 ₪ במקום סכום מקורי של 1,364 ₪ .

התובע צילם את אישור המסירה שכביכול נמסר לו לטענתו על ידי השליח והוא טוען נמרצות כי מעולם לא כתב תביעה ולא אזהרה נמסרו לו וכי לא ידע על הליכי הוצל"פ הננקטים נגדו.

התובע סבור כי על הנתבעים כאן להשיב לו סך של 3,180 ₪ ששילם באילוץ.

הנתבעת מנורה הגישה כתב הגנה ובו היא טוענת כי שלחה לתובע התראות שעליו לשלם לה את סכום ההשתתפות העצמית עליו התחייב בהתאם לפוליסה.

לטענת מנורה התובע והשליח מכירים זה את זה בהיותם תושבי ג'ת וככל שיש לתובע טענות יתכבד ויפתור אותן מול השליח ולא נגדה.

מנורה טוענת בנוסף כי שלחה לתובע הודעה ואישור לתשלום לניזוק שהתובע הזיק לו, הודעה זו נשלחה לטייבה והתובע לא מכחיש שחתם עליה בטייבה.

כן טוענת הנתבעת מנורה, כי החלה בהליכי הוצל"פ רק לאחר שהשליח המציא לה אישור מסירה הנחזה להיות חתום ע"י התובע וככל שיש לתובע טענות יפנה אותן לשליח ולא אליה.

מסכמת מנורה וטוענת, כי היא פעלה כדין וככל שתמצא חייבת בתשלום כלשהו, יש לזכותה מכל סכום שיפסק נגדה את חובו של התובע כלפיה, קרי 1,340 ₪ בליוויית ריבית והפרשי הצמדה.

השליח לא הגיש כתב הגנה בכתב, אך הופיע באולמי לדיון ביום 31.5.12 וטען כי הגיע לבית התובע בג'ת ולאחר שהתובע סירב לחתום, השאיר את מסמכי ההוצל"פ אצלו והלך.

הוסיף השליח וטען כי ככל שיש לתובע טענות כלשהן, יפנה אותן לסוכן הביטוח שלו ולא אליו.

בדיון שהתקיים לפני ביום 31.5.12, הוסיף התובע טענה חדשה, לאחר שהשליח טען למסירה כדין (סירוב התובע לחתום על אישור המסירה) ואומר כי החתימה הנחזית להיות שלו אינה כזו אלא זויפה. טענה זו מהווה שינוי חזית לאמור בכתב התביעה, וכן לא הוכח ולו גם בראשית ראיה שהמדובר בחתימה מזויפת.

אני מקבל את עמדתה של מנורה הטוענת הן כטענה מקדמית והן לגופה של תביעה, שאין כל יריבות בינה לבין התובע בנושא התביעה, שכן הוא לא חולק על העובדה שהיה עליו לשלם לה את הסכום הבסיסי 1,340 ₪. כל פעולה נוספת היא נגזרת מפעולתו של השליח ולא שלה.

כיוון שכך, דין התביעה כנגד מנורה להידחות על אתר ללא צורך בהנמקה נוספת.

באשר לשליח, האחרון טען כי הגיע לבית התובע, ניסה להחתימו ומשהתובע סירב, השאיר אצלו את כתבי בי-דין ו/או הוצל"פ.