נדאף נ' מועצה מקומית ג'ת -המשולש

פסק דין

1.לפניי תביעה שעניינה נזקים חקלאיים שנגרמו לתובע בעטיה של הצפת מי שופכין (ביוב) בחלקה אותה עיבד. התובע הגיש תביעתו כנגד הנתבעת – מועצה מקומית.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע בכתב התביעה, שכר הוא קרקע הידועה כחלקה 45 בגוש 8811 מאדמות כפר ג'ת (להלן: החלקה) בשטח כולל של 10 דונמים, למשך חמש שנים, לצורך עיבודים חקלאיים, והוא עיבד את החלקה וזרע בה סלק אדום וכרישה – בשטח של כחמישה דונם לכל אחד מן הגידולים. לטענתו, ביום 12.06.11 דלפו מי שופכין משלושה בורות של קו מאסף הביוב - הסמוך לשטח החלקה, והציפוה, ובכך נגרמו נזקים קשים לגידולי הירקות (להלן: ההצפה). התובע טען כי האירוע נגרם עקב סתימות בקטע המערבי של קו מאסף הביוב של העיר באקה אל גרבייה - ג'ת העובר בקרבת החלקה (סעיף 5 לכתב התביעה).

3.התובע טען כי בעקבות ההצפה הודיע לו מפקח מטעם משרד הבריאות כי עליו להשמיד את כל היבול בשל הסכנה שבשיווק התוצרת המזוהמת, וכן קיבל הוא ביום 15.06.12 צו להשמדת הירקות עליו חתום רופא המחוז (נספח א' לכתב התביעה). התובע טוען כי בעקבות הצו נאלץ הוא להשמיד את כלל היבול, והוא ביצע את ההשמדה ביום 20.06.11 והודיע על כך בכתב למשרד הבריאות ולמועצה (סעיף 11 לכתב התביעה). התובע טען בכתב התביעה כי הירקות היו בשלבי שיווק מתקדמים, וכי הוא נשא בהוצאות רבות לשם גידול ושיווק הירקות, אשר אמורות היו להשתלם מכספי תמורת מכירת הירקות, ועל כן עקב ההשמדה, קרס התובע מבחינה כלכלית. התובע טען כי בעקבות ההצפה חזרו שיקים רבים אותם העביר לספקים, ובהמשך הוטלה על חשבונו הגבלה בנסיבות מחמירות על ידי בנק ישראל ביום 30.06.11.

4.התובע טען, כי הנתבעת היא האחראית לנזק שנגרם לו, כאשר לטענתו נסיבות קרות הנזק אינן ידועות לו, אולם בנסיבות העניין חל כלל "הדבר מדבר בעדו". עוד טען התובע כי הנתבעת עיוולה כלפיו עוולת רשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה במעשיה ומחדליה, בהיותה אחראית לתחזוק מערכת הביוב שבשטחה.

5.התובע העריך את נזקיו, באמצעות חוות דעת שמאית מטעמו, כאשר לטענתו הנזק שנגרם לו עקב ההצפה עומד על סך 118,000 ₪. בנוסף, טען התובע לנזקים כלליים, אותם הותיר לאמדן בית המשפט, והם: אבדן דמי שכירות עקב אי יכולתו של התובע להשתמש בחלקה לשם גידולים חקלאיים; אבדן מוניטין עקב חזרת השיקים וביטול עסקאות האיסוף והשיווק; עגמת נפש שנגרמו לתובע ובני משפחתו, בשל ניסיונותיהם לגיוס כספים, בשל המצב אליו נקלעו. יחד עם זאת, סכום תביעתו של התובע הועמד על סכום הנזקים הישירים - 118,000 ₪ עפ"י חוות הדעת (ראו כותרת כתב התביעה המציין את הסכום בגינו שולמה אגרה).

6.הנתבעת כפרה בכתב הגנתה בטענות התובע בכתב התביעה; הנתבעת טענה שלוש טענות הגנה: ראשית טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח כל זיקה לקרקע, הוא לא הוכיח בעלות בקרקע ולא הוכיח זכות אחרת בה ועל כן אין בידי התובע עילת תביעה כלשהיא (סעיפים 6-8 לכתב ההגנה); שנית הנתבעת טוענת כי לא התרשלה כלפי התובע ולא הפרה חובת הזהירות המוטלת עליה, מאחר וההצפה נגרמה שלא בגין רשלנות הנתבעת, זאת מאחר ש"בעת תיקון השוחה הסתומה נתגלה כי מכסה השוחה היה שבור ונפל אל תוך השוחה והשוחה נטמנה בעפר ופסולת שגרמו לסתימה ולהצפה בעקבותיה, הסתימה נגרמה עקב עבודות עפר אשר בוצעו בשטח על ידי הזולת" כאשר לא ידוע מי הוא אותו צד שלישי שביצע עבודות אלה (סעיף 10 לכתב ההגנה); ושלישית - לתובע לא נגרם כל נזק, ונזקיו העקיפים הנטענים בכתב התביעה, ובכללם הגבלת חשבון הבנק שלו, אינם כתוצאה מאותה הצפה נטענת.

המחלוקת:

7.עיון בכתבי הטענות, מעלה כי אלה הן השאלות שבמחלוקת:

א.מהי זכותו של התובע בחלקה והאם בידי התובע זכויות המקימות עילה לתבוע אובדן היבול.

ב.האם עיוולה הנתבעת עוולת הרשלנות כלפי התובע: האם הוכיח התובע כי הנתבעת התרשלה, האם הוכח קיומו של נזק והאם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק.

ג.מהו שיעור הנזק שנגרם לתובע.

הראיות

8.מטעם התובע הוגש תצהירו ותצהירו של העד ותד מרזוק ושניהם נחקרו על תצהיריהם. כמו-כן העיד המומחה- שמאי מטעם התובע - מר עדנאן עסבה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי העדים הבאים: מר זוהיר מקאלדה – מהנדס הרשות המקומית באקה אלגרבייה; מר סמיר ותד – פקח מחלקת התברואה ברשות המקומית; מר אלון קציר – חוקר פרטי.

9.בנוסף, הוגשו המוצגים הבאים: נ/1 – צילומים שביצע פקח העירייה בשטח ההצפה; נ/2, נ/3 – מסמך מטעם מועצת הצמחים בעניין מחירם של הירקות; ת/1 – מסקנות החוקר הפרטי מטעם הנתבעת לעניין סתימת שוחת הביוב.

דיון והכרעה:

זיקתו של התובע לחלקה:

10.הנתבעת טענה לכל אורך ניהול התביעה, כולל בסיכומיה (סעיף 23 לסיכומים), כי אין לשלול את ההנחה שהתובע הינו מסיג גבול, שכן לא הוכיח כל זיקה לחלקה ועל כן אין כל עילת תביעה בידו.

11.נראה, כי הנתבעת נתפסה לטענה זו נוכח העדר הסכם בכתב בין הבעלים הרשום של המקרקעין לבין התובע, כאשר לדידה של הנתבעת, בהעדר הוכחת זכות להחזיק במקרקעין, אין בידי התובע עילת תביעה.