נדא נ' משרד הבריאות

החלטה

1.התיק שבפניי עניינו תביעת רשלנות רפואית אשר הגישה התובעת נגד הנתבעת האחראית, בין היתר, על שני בתי החולים בהם קיבלה התובעת טיפול רפואי אשר לטענתה היה רשלני. הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' היא קופת חולים לאומית אשר התובעת מבוטחת בה ומקבלת את הטיפולים אשר ניתנים במסגרת הקהילה.

במהלך דיון אשר התקיים ביום 13.10.13 נחקר המומחה בתחום הגניקולוגי מטעם בית המשפט, ד"ר מרואן חכים. בחקירתו, ביקש ב"כ הנתבעת לחקור את המומחה בשאלה הקשורה בטיפול רפואי אשר קיבלה התובעת במסגרת השירותים הניתנים בקופת החולים, ב"כ צד ג' התנגד לשאלה בטענה כי המדובר בהרחבת חזית אסורה.

על מנת שלא לעכב את חקירת המומחה, הותרה השאלה והמומחה השיב.

כעת, באה אני לדון בטענות הצדדים בשאלה האם יש בסוגיה משום הרחבת חזית, אם לאו.

2.ב"כ צד ג' טען כי כתבי הטענות הם שתוחמים את הזירה ותובע, ובענייננו משמדובר בהודעה לצד ג' עסקינן בנתבעת, המבקשת לטעון טענות שברפואה, נדרשת לצרף חוות דעת רפואיות לתמיכה בטענותיה. חוות הדעת נחשבת כחלק מכתבי הטענות והם אשר תוחמים את הטענות המשפטיות והעובדתיות בתובענה. לטענת ב"כ צד ג', משלא הועלתה טענה במסגרת חוות הדעת ובכתבי הטענות בדבר טיפול רשלני במסגרת קופת החולים, צד ג', ומשלא הועלתה הטענה זולת טענה בדבר מעקב רפואי רשלני, הרי שלא ניתן להעלותה, בפרט שלא במסגרת חקירה של מומחה בית המשפט אשר כלל לא נדרש לסוגיה.

3.ב"כ הנתבעת טען כי אין המדובר בהרחבת חזית זאת משום שהמומחה מטעם הנתבעת קבע כי לא היה כל אירוע רשלני של הותרת מחט בבטן התובעת במהלך הניתוחים אותם עברה בבתי החולים וכן, ציין כי במהלך תקופה רלוונטית של 4 שנים, התובעת טופלה במסגרת הקהילה אצל צד ג' ומכך, מסיק ב"כ הנתבעת, עולה הטענה האפשרית כי המחט נותרה בבטן התובעת כתוצאה ובמהלך הטיפולים בקופת החולים.

4.ב"כ צד ג' השיב כי המומחה מטעם הנתבעת לא התייחס בחוות דעתו לאפשרות של אירוע רשלני בקופת החולים, במסגרתו נותרה מחט בגוף התובעת והטענה היחידה אשר נטענה במסגרת ההודעה לצד ג' היא באשר למעקב רפואי רשלני ותו לא.

5.טוען ב"כ צד ג' כי בשאלות הנוגעות לטיפול שנעשה בקופת החולים, תוך כוונה להוכיח או להצביע על האפשרות כי בקופת החולים בוצע טיפול כלשהו אשר לאחריו, נותרה מחט בבטן התובעת, יש משום הרחבת החזית ביחס להודעה לצד ג'.

"האיסור "להרחיב חזית" עיקרו בכך, שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם בעל הדין שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא." (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, 89, מהדורה עשירית,2009).

6.האם בענייננו יש משום הרחבת חזית?

ענייננו בתיק רשלנות רפואית, לפיכך, הטוען טענה בעניין שברפואה, עליו להוכיחה באמצעות חוות דעת רפואית, כמצוות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן — חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

7.משהובאה חוות דעת רפואית על ידי צד, אזי לא רק שזו נחשבת כחלק מכתב הטענות, אלא שהיא זו התוחמת את גדר המחלוקת. לפיכך, אם לא התייחס המומחה אשר ערך את חוות הדעת עבור הנתבעת לטענה אפשרית לטיפול לקוי במסגרת קופת החולים, טיפול אשר לכאורה, במהלכו הושארה מחט בבטן התובעת, לא יוכל הוא לטעון טענה זו, להביא ראיות לגביה ואף לא לשאול מומחה זה או אחר שאלות בעניין. המדובר בהרחבת חזית אסורה.

בית המשפט נתן דעתו לא פעם לעניין זה, טענה להרחבת חזית גם בתיקי רשלנות רפואית.

כך למשל, דבריו היפים של כב' השופט זילברטל ברע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' שמחה משטה , עמ' 7, החלטה אשר ניתנה ביום 3.2.13. וכך, בין היתר, נכתב:

"כידוע, הכלל היסודי הוא "כי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות ... ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68 וייס נ' ג'ורג' פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). כלל זה מבטא את האיסור על "הרחבת חזית" (או "שינוי חזית") ...

כאשר מדובר בתביעה שבגדרה טוען התובע בעניין שברפואה, עליו לצרף לכתב תביעתו חוות דעת רפואית להוכחת אותו עניין. חוות הדעת נחשבת כחלק מכתב הטענות, וטענה שלא כלולה בה לא תוכל להיטען ואין התובע רשאי להביא לגביה ראיות, גם לא באמצעות הפניית שאלות למומחים במהלך חקירתם בבית המשפט.

8.במקרה דנא סברה המשיבה כי בחוות דעת המומחה הונחה תשתית ראייתית להוכחת טענתה בדבר התרשלות המבקשת בביצוע המעקב לאחר הניתוח להסרת השלפוחית. כאמור, איני סבור שבחוות דעת המומחה הונחה תשתית לטענה האמורה, ולפיכך ברי כי המשיבה הייתה חייבת לעגן טענה זו בכתבי טענותיה. כיוון שמדובר בעניין שברפואה, אין די בתיקון כתב התביעה וקיימת חובה לצרף לגבי אותו עניין חוות דעת רפואית מטעם המשיבה. דבר זה לא נעשה. טיעון המשיבה, שאין לקבלו, לפיו ככל שהמומחה יענה לשאלותיה בסוגיה האמורה, יתייתר הצורך בתיקון חוות הדעת מטעמה, מדגים דווקא את ההצדקה שבהתנגדות המבקשת להרחבת החזית. שהרי בדיוק תוצאה זו ביקשה המבקשת למנוע - באי התנגדות מצידה להצגת שאלות למומחה בסוגיה האמורה, היא הייתה נחשבת כמסכימה להרחבת החזית באופן שטענת הרשלנות האמורה תיחשב כאחת מהפלוגתאות שבין הצדדים.

9.כיוון שטענת ההתרשלות האמורה כלל לא נכללה כדין בכתבי הטענות של המשיבה (דהיינו - לא הוגשה לגביה חוות דעת מומחה רפואי), וגם לא בחוות דעתו של המומחה, לא היה מקום להתיר לבאת-כוח המשיבה להפנות למומחה שאלות בעניין, וצדק בית משפט השלום בהחלטתו לקבל את התנגדות המבקשת..."