נגרית מקסים נ' אזולאי ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד אשר עילתן בהסכם לשיפוץ נכס אשר היה שייך לנתבעים.

2.התובעת והנתבעים התקשרו בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ בבית אשר רכשו הנתבעים [להלן: "הבית"].

3.לטענת התובעת, היא החלה בביצוע העבודות כמוסכם וביום הגשת כתב התביעה המקורי סיימה את חלק הארי של העבודה, למעט שלבי גימור ועבודות הקשורות לביטון, בריכת השחיה והשמשתה, לרבות עבודות קונסטרוקציה, תקרות אקוסטיות, קירות גבס, מערכות חשמל ואינסטלציה וחפירת בור לבריכת שחיה, וכן סיימה לבצע עבודות נגרות למשקופים הנמצאים במפעל התובעת ומוכנים להרכבה.

לטענת התובעת, אף שהשווי הכספי של העבודות אשר בוצעו בבית על פי חוות דעת שמאי מטעמה עומד על 36.5% מכלל העבודה, הרי שמבחינת השקעת עבודה מצידה בוצע חלק הארי של העבודות. לטענתה, ההבדל בין השווי הכספי של העבודות להיקף הביצוע נובע מכך שהעבודות אשר הוזמנו, בוצעו בשלבים, כאשר השלב הראשון כרוך בהשקעת עבודה גדולה, תוך השקעת חומר מועטה והשלב השני להיפך, ולפיכך, לטענתה, ביצעה היא את חלק הארי של כל הכרוך בעבודה עצמה, להבדיל מרכישת חומר לשלב הגימור.

התובעת טוענת לקיומו של הסכם בכתב, אשר הנתבעים הפרו הפרה יסודית, בכך שלא שילמו לתובעת את התשלומים המגיעים לה ולמרות שביום הגשת כתב התביעה המקורי אמורים היו לשלם 90% מהמחיר המוסכם, שילמו רק כ-30% ממנו.

נטען כי במועד הגשת כתב התביעה המקורי, היה קיים חוב בסך 141,500 $ אשר שוויים 566,000 ש"ח.

אין מחלוקת כי הנתבעים שילמו סך 70,000 $ ומעבר לתשלום זה לא שילמו סכום נוסף כלשהו.

התובעת טוענת כי על פי ההסכם, התחייבו הנתבעים לשלם עבור העבודות סך כולל של 235,000$ אשר שוויים 940,000 ש"ח ב-4 תשלומים בהתאם להתקדמות קצב העבודה כדלקמן: 30% [שהם 70,500 $] במועד חתימת ההסכם, 30% עם תחילת ביצוע העבודות, 30% באמצע ביצוע העבודות ו-10% בתום ביצוע העבודות.

נטען כי התובעת פנתה אל הנתבעים בדרישות לתשלום החוב בעל פה ובכתב, ללא הועיל ועוד נטען כי לא זו בלבד שהנתבעים לא שילמו את יתרת חובם, אלא שאף דחו את דרישת התובעת, תוך הכחשת תנאי ההתקשרות אשר נטען כי סוכמו מראש ובכתב והיוו את הבסיס לביצוע העבודות, וכי הנתבעים גילו את דעתם כי בכוונתם להפר את ההסכם לעניין תשלום יתרת המחיר בעצם הודעה שמסרו כי יסכימו לשלם לתובעת סך נוסף של 30,000 $ מתוך יתרת החוב.

התובעת טוענת כי דחתה את הצעת הנתבעים, לאחר ששילמה מכיסה את כל ההוצאות שהיו כרוכות בעבודות, לרבות חומרים, שכר עבודה וכיו"ב.

נטען כי הנתבעים ביטלו את ההסכם לאחר ועקב הגשת כתב התביעה המקורי ודרשו כי התובעת תפסיק לבצע את העבודות, תוך העלאת טענות אשר לא הועלו על ידי הנתבעים קודם לכן בדבר טיב העבודות, קצב ביצוען ועוד.

נטען כי ביטול ההסכם בשלב בו בוטל לאחר השקעת מירב העבודה גרם לתובעת נזקים.

נטען כי הפרויקטים אותם מבצעת התובעת הינם פרויקטים מורכבים הכוללים עיצוב כולל וביצוע עד גמר על כל הכרוך בכך וכי התובעת אינה מקבלת על עצמה עבודות חלקיות כגון הריסה ופירוק בלבד, אשר ממילא מבוצעות באמצעות התקשרות עם צדדים שלישיים ולפיכך, הערכת שוויו של הפרוייקט מבחינת כדאיותו מבוסס על ביצוע העבודות המוסכמות עד גמר ועל רווח קבלני, בשיעור של כ-30% מכלל העבודה.

עוד מוסיפה התובעת כי ביטול ההסכם ואי תשלום התמורה גרם לדחיית עבודות אחרות, אותן יכולה היתה התובעת לקבל במקום עבודה זו ולפגיעה קשה בתזרים המתוכנן של התובעת, ומודגש כי לו היתה מתבקשת על ידי הנתבעים מראש לבצע רק את העבודה אשר בוצעה עובר לביטול ההסכם, לא היתה התובעת מתקשרת בהסכם מלכתחילה.

התובעת טוענת כי היא זכאית לתשלום בגין שווי העבודות אשר בוצעו בפועל ואשר נישומו על פי חוות דעת מטעמה בסך של 334,000 ש"ח ובנוסף לרווח הקבלני המלא אשר היה צפוי על פי ההסכם, אשר נטען כי הינו בשיעור 30% ממחיר ההסכם, שהם 70,500 $, שהם על פי חישוביה 282,000 ש"ח, בהפחתת הסך אשר שולם, המחושב על ידי התובעת למועד ביצועו בסך 292,750 ש"ח. בנוסף, טוענת התובעת לפגיעה במוניטין בסכום של 250,000 ש"ח לפחות.

סכום התביעה הינו 584,000 ש"ח וההפרש, הקטן מסך הסכומים דלעיל, ככל הנראה קשור בהפרשי הצמדה וריבית.

4.אציין כי בתיק זה התנהלו הליכים רבים ותחילתו היתה בבקשה למתן צווים זמניים בעילה של זכות למימוש זכות עכבון של התובעת.

הבקשה נדחתה וכך גם בקשה שהוגשה לאחר מכן לקציבת סכום עכבון וחיוב בהפקדת ערובות.