נגר נ' עידה ואח' 26.1.12

פסק דין

1.בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת ערקובי) מיום 22.04.10, אשר דחה את התביעה על סך 864,000 ₪, שהגישה המערערת כנגד המשיבים, תוך חיובה בהוצאות (ת"א 42636/03; ת"א 11518/05).

כך גם תוקן הערעור, אשר כולל גם השגות על החלטות ביניים שניתנו על ידי בית משפט קמא.

2.בכתב התביעה המתוקן, כפי שהוגש לבית משפט קמא עוד בשנת 2003, טענה המערערת שהייתה בעלת זכויות חכירה בבית ברח' השופטים 18 בחולון, כי המשיבים 1 ו-2 (להלן: "השכנים") פלשו לביתם של המשיבים 8 ו-9 (להלן: "בעלי הזכויות הקודמים") ולאחר שהשכנים רימו את בעלי הזכויות הקודמים. עוד נטען, כי בשנת 1979 בנו השכנים תוספות בניה שלא כדין, תוך הריסת חלקים בביתה של המערערת וגרימת נזקים למערערת, לרבות התחברות לא-חוקית לתשתית הביוב של בית המערערת, ואף תוך ערעור יסודות ביתה.

בהתייחס למשיבים 3-7, שהם צאצאי השכנים, נטען אודות התנהגות בריונית, איומים וגרימת נזקים למערערת, לרבות בביתה.

בהתייחס למשיבה 10 (להלן: "העירייה") נטען, כי חרף פניות חוזרות ונשנות העירייה לא פעלה לאכוף ביצוע צו הריסה ביחס לבנייה הבלתי-חוקית.

בנוסף, נטען אודות שימוש בחלק מהשטח שהוחכר למערערת ע"י השכנים.

3.כאמור, ההליכים החלו בשנת 2003, וכשביום 29.01.05 הוגשה לתיק בית משפט קמא חוות דעת של המומחית גב' בלה כדריה, אשר מונתה ע"י בית המשפט (להלן: "המומחית"), אשר נחקרה על חוות דעתה רק ביום 30.06.08 בישיבת ההוכחות שהתנהלה בפני כב' השופטת קוברסקי.

בהתאם לחוות דעת המומחית, אשר התבקשה לבחון אם מי מהמשיבים פלש אכן לחצרה של המערערת או גרם לאיזה נזקים, עלה, כי בניגוד לנטען ע"י המערערת לא בוצעה פלישה, כי המערערת אינה משלמת דמי חכירה ביתר, וכי בהתייחס לליקויים הנטענים, הרי אלו אינם קשורים למשיבים, וכי מדובר בתוספת בניה ותיקוני אינסטלציה שביצעה המערערת או מי מטעמה בביתה. כך גם בהתייחס לליקויי רטיבות, אשר מקורם באי-אטימת ביתה של המערערת.

כך נקבע כי ערכם של נזקי הליקויים שניתן ליחס לשכנים מסתכמים בסכום של 575 ₪ בלבד.

גם בחקירתה חזרה המומחית על הממצאים שבחוות הדעת, תוך שלמעשה המומחית דוחה אחת לאחת את הטענות שנטענו ע"י המערערת וקבעה כי אין ממש בטענות הנוגעות לפלישה ולליקויים.

4.לאחר חקירתה של המומחית, הובא התיק למותב אשר נתן את פסק הדין ואזי נקבע קדם משפט, אשר במסגרתו נקבע התיק להמשך ההוכחות, כך גם ניתנה החלטה, לפיה, חרף עמדת המשיבים תהא רשאית המערערת להגיש חוות דעת נוספת משלימה. אולם, המערערת לא עמדה במועדים שנקבעו ובקשתה להארכת מועדים נדחתה, לרבות לאור אי-תשלום הוצאות.

5.בית משפט קמא קבע כי אין מקום לבסס את הוכחת התביעה באמצעות עדותה של בתה של המערערת. כך גם הביע בית המשפט התרשמותו מעדותה. יתר על כן, בית המשפט קבע כי עוד בשנת 1973 מכרו בעלי הזכויות הקודמים את הבית השכן לשכנים, כפי שקבע כי אין כל עילה כנגד צאצאי השכנים, אנשים מבוגרים אשר אינם מתגוררים במקום.

יתר על כן, גם לפי אותה חוות דעת שביקשה המערערת להגיש, מדובר על נזק בסכום של 36,000 ₪ בלבד מול אותה תביעה של 860,000 ₪. אם לא די באמור, ציין בית משפט קמא כי בדיון מיום 21.04.09 הודה ב"כ המערערת כי תצהירה של המערערת אינו יכול לבסס את עילת התביעה, ולכן, מעת שהמומחים מטעם המערערת, ואשר חוות דעתם צורפה לתצהיר הבת, לא התייצבו, לא ניתן להסתמך על חוות דעת אלו.

מעבר לנצרך, קבע בית המשפט כי אין כל מקום לסטות מממצאי המומחית מטעם בית המשפט, ובמיוחד לאור חקירתה הנגדית. כך גם לא מצא בית משפט קמא עילת תביעה ו/או נזק שהוכח כנגד העירייה.

6.בערעורה, טענה המערערת כי לא היה מקום לאמץ את ממצאי המומחית, תוך תיאור אופן עריכת הביקור, טענה לדעה מוקדמת של המומחית ועוד השגות על התנהלות המומחית וקביעותיה. בנוסף, טוענת המערערת כי לא עמדה במועדים שנקבעו להבאת כל ההוכחות מטעמה בשל היותה חסרת אמצעים, לרבות חוסר יכולתה להפקיד כספים בקופת בית המשפט קמא כפי שהוחלט בזמנו, וכשלמעשה לא ניתן לה יומה בבית המשפט. המערערת אף לא נמנעה מלטעון כלפי בית משפט קמא, אשר נטה, לטענתה, בצורה מוחלטת לטובת המשיבים ועוד טענות מסוג זה.

עוד מתייחסת המערערת לאירועים אלו או אחרים שאירעו בעבר, ואף טענה בהתייחס לנזקים אלו או אחרים שנגרמו לה, וכך גם השיגה על קביעות אחרות של בית משפט קמא.

בנוסף, מלינה המערערת על כך שבית משפט קמא התנה את הגשת חוות הדעת נוספת מטעמה בתשלום הוצאות של 7,000 ₪ לכל המשיבים, תוך הסבר בדבר העדיפויות של המערערת לעניין גיוס כספים, וכשלשיטתה בחרה להוציא את הכספים על הכנת חוות דעת ומפה טופוגרפית ולא לשלם הוצאות שנפסקו לחובתה, אשר אם היו משולמות, לא היה לה מקור מימון לחוות הדעת. המערערת עצמה מציינת, שאכן בית המשפט קמא גילה כלפיה סבלנות וסובלנות משך שנים, תוך טיעון בעניין מצבה הכלכלי.

לבסוף, מלינה המערערת על החלטה בדבר חילוט כספים שהפקידה.

7.המשיבים 1-7 והעיריה, שהגישו עיקרי טיעון והתייצבו לדיון, ביקשו לדחות את הערעור, לרבות מנימוקי בית משפט קמא, תוך שעומדים הם על נושא ניצול המערערת את מצבה הכלכלי הנטען, כולל ייצוג ע"י הסיוע המשפטי ואי-תשלום הוצאות להמשך ההליכים, שלא היה מקום לנקוט בהם.