נגלר נ' בן דוד

פסק דין

א.         העובדות הצריכות לעניין:

1.         בכתב תביעתו טען התובע, עו"ד במקצועו, כי הנתבע, אשר שימש כפקיד דואר ביישוב ניר

עציון, לא העביר ליעדו טופס הזמנה לדיון בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, אשר נמסר לו ע"י שליחי בית הדין. ההזמנה היתה מיועדת להימסר לידי הטוענת הרבנית, הגב' רבקה לוביץ המתגוררת בניר עציון, אשר ייצגה אותה עת את בת זוגו לשעבר של התובע, הגב' נגלר, עמה ניהל הליך גירושין. הדיון נקבע מלכתחילה לבקשת הגב' נגלר ובאת-כוחה, והיה עתיד להיערך ביום 18/12/09. משלא נמסר טופס ההזמנה ליעדו- לא נכחו הגב' נגלר ובאת כוחה בדיון, אלא התובע ובא כוחו בלבד.

2.בשל היעדרן של הגב' נגלר והגב' לוביץ מהדיון נגרמו לתובע, לטענתו, נזקים שונים. דרישה שנשלחה על ידיו לנתבע, לפצותו על נזקיו, לא נענתה כלל. הנזקים בגינם נתבע הפיצוי בכתב התביעה הם שכר הטרחה ששילם לסנגורו – 5,825 ש"ח, הפסד השתכרות בגין יום הדיון – 150 ש"ח, הוצאות נסיעה מיותרות מקרית אתא לירושלים – 100 ש"ח, עגמת נפש בשל הצורך להתייצב בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, מוסד אשר מעורר אצל התובע, לטענתו, רגשות קשים וכואבים – 20,000 ₪, הוצאות נוספות בגין הגשת תביעה זו – 2,299 ₪, ובסה"כ – 29,874 ש"ח. 

3.בכתב הגנתו הכחיש הנתבע, בן 91, כי קיימת יריבות משפטית בין התובע לבינו וכי אם קיימת כזו כלל, כי אז היא מתקיימת בין התובע לבין מעסיקתו של הנתבע, היא רשות הדואר, בהתאם להוראות חוק הדואר. כן הוסיף וציין כי הסכומים הנתבעים אף הם אינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק הדואר ותקנותיו.

4.הנתבע הוסיף עוד וטען כי, אכן, מתוך היסח הדעת ומחמת השגגה לא העביר לגב' לוביץ את המעטפה שנמסרה לידיו ואשר יועדה לה. לדבריו לא ידע דבר אודות תוכן אותה המעטפה, ועובדת קיומו של טופס ההזמנה לדיון בבית הדין הרבני הגדול בירושלים - נודעה לו רק בדיעבד.

כמו כן טען הנתבע כי כתוצאה מאי הופעתה של הגב' לוביץ' ומרשתה בדיון בבית הדין הרבני הגדול בירושלים נדחה הדיון למועד חדש, מבלי נגרם לתובע נזק כלשהו, ועובדה היא כי אף ביה"ד הרבני דחה עתירת התובע לפסוק לו הוצאות בגין כך; עושה רושם, כך לטענת הנתבע, בעקבות סירוב בית הדין לפסוק לו הוצאות מנסה התובע את מזלו כעת בתביעה זו, בתקווה כי בהליך זה יזכה לקבל אותן הוצאות מיוחלות.

ב.         הדיון:

5.         בדיון שנערך ביום 20/1/11 בנוכחות הצדדים וסנגורו של הנתבע, לאחר שקבלתי בנסיבות

העניין בקשת הייצוג שהגיש הנתבע, העיד הנתבע על אודות אופי עבודתו בניר עציון.

הנתבע ציין כי במקרה שבנדון הגיע למשרדו שליח מחברת שליחויות פרטית, וטען כי לא איתר את מענה של הגב' לוביץ' בישוב, ועל כן ביקש להסתייע בנתבע, בשל היכרותו את תושבי המקום. הנתבע נאות לסייע, והשליח הותיר אצלו את המכתב אשר יועד לגב' לוביץ'. הנתבע העיד כי הניח בתיבת הדואר של הגב' לוביץ' הודעה לפיה עליה לסור למשרדו על מנת לקחת את המכתב. למחרת היום הוא עצמו לא הגיע למשרדו, ופלוני החליפו. באותו יום הגיעה הגב' לוביץ' למשרדו ואולם המכתב לא נמצא במקומו. למחרת, הגיעה שוב הגב' לוביץ' למשרדו, על מנת ליטול את המכתב, אך לא עלה גם בידיו-שלו לאתרו, על אף מאמציו.

לשאלת בית המשפט האם עדכן את פלוני, שהחליפו במשרד, על אודות המכתב אשר מוען לגב' לוביץ', ענה הנתבע ואמר כי לא עשה כן.

לשאלת בית המשפט השיב הנתבע כי עיסוקו, בכל הקשור לדברי הדואר, נובע מהחלטת מושב ניר עציון, בו הוא חבר, וכל עבודתו זו נעשית בהתנדבות מלאה וללא תמורה.

6. התובע טען, בין היתר, כי לדעתו, הנתבע והגב' לוביץ' עשו יד אחת על מנת שהמכתב לא יגיע אליה, מתוך כוונה שלא תופיע, יחד עם מרשתה, לדיון בירושלים, מסיבותיה שלה. הוא הוסיף כי בנסיבות אלו היה על הנתבע להגיש הודעה לצד שלישי כנגד רשות הדואר.

7.במהלך הדיון ביקש התובע כי אפסול עצמי מלדון בתיק זה מאחר ולגישתו גיבשתי דעה קדומה כנגדו, והביא כראיה אותם מקרים בהם לא אפשרתי לו, לטענתו, לומר דבריו כפי שחפץ בהם, וכן ציין את המקרים בהם התריתי בפניו על התנהגותו כלפי בית המשפט וכלפי הצד שכנגד, ואזהרותיי בקשר עם זימונם של אנשי האבטחה לאולם.

ב"כ הנתבע התנגדה לבקשתו זו של התובע, מאחר ולטענתה התנהגותו הגסה של התובע כלפי בית המשפט וכלפי הצדדים הצדיקה את הערותיו של ביהמ"ש.

דחיתי את בקשת התובע וקבעתי כי לא גיליתי משוא פנים ואין בליבי כל דעה קדומה כלפי צד זה או אחר. ערעור שהוגש על כך לביהמ"ש העליון- נדחה.

8.בתום הדיון הוריתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב, ולאחר קבלתם יינתן פסה"ד. ביום 15/6/11, ומשלא הוגשו עד למועד זה סיכומיו של התובע כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 20/1/11 , הארכתי לבקשתו את המועד להגשתם עד ליום 10/7/11.

ביום 11/7/11 הגיש התובע סיכומיו ובהן שב בתמצית על טיעוניו, כפי שאלו נטענו בכתב התביעה וכן בדיון שהתקיים בפניי, הן לעניין אחריותו של הנתבע והן לעניין ראשי הנזק.