נגיעה בישבנו של אדם ללא הסכמתו- מעשה מגונה

רקע

1.         הנאשם יליד 1944, בעלה של בעלת העסק "גלידות פלדמן" שברחובות (להלן: "מקום העבודה" או "המפעל"). 

            במועד הרלוונטי לכתב האישום שימשה א.ס. (להלן: "המתלוננת") כעובדת אריזה במפעל.

כתב האישום

2.         לנאשם מיוחסת עבירה של מעשה מגונה - לפי סעיף 348 (ג) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

על פי הנטען בכתב האישום, במועד האירוע, שימש הנאשם כאחראי במקום העבודה.

ביום 12/07/2004, בעת שהמתלוננת הכינה לעצמה כוס משקה חם, ניגש הנאשם למתלוננת מאחורי גבה וביצע בה מעשה מגונה, בכך שאחז בישבנה וזאת לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים.

גירסת המתלוננת

3.         מעדות המתלוננת עולה כי  ביום 7/12/2004, עבדה במשמרת לילה במפעל. אותה עת נכחו במפעל כ-7-8 עובדים (פרוטוקול, עמוד 22, שורה 23) וכן הנאשם.

            סמוך לשעת חצות, חשה המתלוננת עייפות, וביקשה לשתות כוס משקה חם כדי להתאושש.

            לאחר שנתברר למתלוננת שלאיש מן העובדים במקום לא היה קפה או תה (פרוטוקול, עמוד 14, שורות 1-7) החליטה המתלוננת לפנות לנאשם, לאחר שווידאה כי הנאשם אינו לבדו ובסביבתו יש אנשים נוספים, זאת "על רקע שמועות ששמעה אודותיו" (פרוטוקול, עמוד 5, שורות 10 ו-19). לפיכך, פנתה המתלוננת לנאשם, ביקשה ממנו אבקת קפה ומסרה לו ספל. הנאשם שם אבקת קפה בספל, ומסר למתלוננת את הספל.

המתלוננת ניגשה למשרדו (להלן: "המשרד") של מנהל התפעול במפעל, גיל נתן (להלן: "גיל") לצורך הרתחת מים, באמצעות קומקום המצוי במשרד (ראו תמונות ת/1).

לאחר שהמתלוננת מזגה מים לתוך הספל והכינה את הקפה, ופנתה לצאת מהמשרד, בהיותה בגבה לנאשם (פרוטוקול, עמוד 7, שורה 1), חשה לפתע, כי הנאשם "נגע לי בישבן" (פרוטוקול, עמוד 6, שורות 12-13). המתלוננת מסרה כי לבשה מכנסיים צמודים וחלוק עבודה (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 1-2).

המתלוננת הדגימה אחיזת הנאשם בישבנה. לדברי המתלוננת, בתגובה, צעקה לעבר הנאשם "לא, מה אתה עושה" והנאשם, בתגובה, חייך, לדברי המתלוננת, כאילו לא ארע דבר.

המתלוננת ציינה, כי הנאשם ציפה שהיא תגיב בחיוב למעשהו. לדברי המתלוננת: "עצבן אותי שהוא נגע בי" וכן "הוא אפילו חייך וזה עצבן אותי עוד יותר" (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 7-8).

בהמשך, מסרה המתלוננת: "כשהסתכלתי לו בפנים, רתחתי באמת וזה עצבן אותי שהבן אדם נוגע בי ולא ראיתי שום חרטה או סליחה ושזה בטעות, כלום הבן אדם צחק על התגובה שלי... זה שגרה שהוא עושה את זה ובחיים שלו לא נתקל עם התגובה שהגבתי הוא זלזל בזה, בתחושה שהרגשתי לא ראיתי שום דבר בפנים שלו, של צער או סליחה כאילו שזה היה שפשוף כמו שהוא קורה לזה (בוכה)" (פרוטוקול, עמוד 15, שורות 1-5).

המתלוננת רצה לחדר השירותים, עצבנית, שפכה את הקפה, התקשרה לחבר שלה וביקשה ממנו שיבוא לאסוף אותה.

לדברי המתלוננת, החבר ביקש ממנה להירגע, והיא כעסה עליו מאחר שלא הבין את דבריה, ככל הנראה, מאחר שישן בזמן שהתקשרה.

המתלוננת שבה למכונת האריזה וסיפרה לחברתה גיתית את פרטי ההתרחשות, כי הנאשם נגע בה, וכי אינה מעוניינת להמשיך בעבודתה במפעל. גיתית קראה למפעיל. המתלוננת הודיעה למפעיל כי היא מבקשת ללכת הביתה מאחר והיא לא חשה בטוב. המפעיל סירב לבקשה. המתלוננת ביקשה שיקראו למנהל המפעל, גיל, שיתייצב במפעל, שאם לא כן, תעזוב את המפעל.

בשלב זה, נקרא למקום הנאשם, ושאל מה הבעיה. המתלוננת מסרה כי היא מסרבת לשוחח עימו ויצאה מהמפעל. הנאשם יצא אחריה, ביקש לשוחח עימה, ואמר כי יקח אותה לביתה. המתלוננת פתחה במנוסה, והתקשרה למשטרה.

המתלוננת דחתה טענת הנאשם, שהחיכוך ביניהם ארע, כביכול, שעה ששניהם ניסו לעבור במעבר הצר שבין השולחנות. לדברי המתלוננת, הנאשם לא היה בתנועה עמד במקום (פרוטוקול, עמוד 7, שורות 5-6).