נג'יב נג'אר ואח' נ' שלמון

החלטה

1.הבקשה שבפני היא להורות על עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל(כפר-סבא)26-05270-11-0 (להלן-"תיק הוצאה לפועל") שהוגש לבצוע פסק דין שניתן נגד המבקשים בת.א. 2066/09 ביום 2.1.11 (להלן-פסק הדין") לפיו חויבו המבקשים ,ביחד ולחוד, בתשלום למשיב בסך של 1,298,700 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 25.5.09 ועד יום התשלום בפועל ובהוצאות ההליך בסך של 56,859 ₪.

טענות הצדדים:

2.המבקשים טוענים כי פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה (נספח 10 לבקשה) ולאחריו, נדחתה בקשתם לביטול פסק הדין בהחלטה שניתנה ביום 22.9.13 (ההחלטה צורפה כנספח 12 לבקשה).

פסק הדין ניתן בגין הפרה של הסכם שנחתם בין המבקש 1 והמשיב כבר בשנת 2000 (נספח 1 לבקשה) .

המבקשים טוענים כי לפי הצהרה והתחייבות של המשיב שנרשמה על ידו בסיפא של ההסכם (נספח 2 לבקשה , ייקרא להלן-"ההסכם") יקבל המשיב תמורה בגין הטיפול המשפטי שלו במגרש מושא ההסכם , בשיעור של 33.3% מן הקרקע מושא ההסכם (להלן – "המגרש") ו/או מן הרווחים שיתקבלו מן הקרקע והתחייב לשלם למבקש 1 33.3% ממחיר הרכישה לפי תנאי המבקש 1 במדויק (סעיף 4 להסכם).

הזכויות במגרש רשומות ע"י חברת ח. גוש"ן בע"מ (להלן-"החברה) שהמשיב החזיק בנאמנות עבור המבקש 1, 900 ממניותיה (נספח 3 לבקשה). בפסק דין שניתן בהליך שהתנהל בנוגע לשיעור המניות של הבעלים בחברה בתיק (ירושלים) 9480/07 נקבע כי חלקו של המבקש 1 בו מחזיק המשיב כאמור, הוא 666 מניות בלבד.

3. המבקשים טוענים כי למרות פסק הדין החלוט שניתן כנגדם יש לקזז מחיוביהם מכוחו, כאמור בהסכם 33.3% ממחיר הרכישה של המגרש ע"י המבקש 1 מהמוכר סעיד מנצור (להלן-"מנצור") ובגין הוצאותיו של המבקש 1 למודד והוצאות אחרות הכל כאמור בסעיף 5 להסכם. לטענתם, המשיב עצמו הודה בכתב התביעה בת.א. 2066/09 כי יש להפחית מסכום התביעה את הוצאותיו של המבקש 1 ככל שיוכחו בנוגע לתשלומיו למנצור (סעיף 40 לכתב התביעה, נספח 4 לבקשה). כך גם, מכירת המגרש ע"י המבקש 1 למבקש 2 , נעשתה בהסתמך על ההסכם ובידיעתם כי המשיב יישא בחלקו בגין הרכישה של המגרש ממנצור וביתר ההוצאות כאמור בהסכם.

המשיב נהג בחוסר תום לב וסיכל לטעמם את ביצוע הסכם פשרה שנחתם ביניהם וניתן לו תוקף של החלטה במסגרת הדיון בבקשה לסעד זמני בת.א. 2066/09 (נספח 8 לבקשה) לפיו שולם כבר למשיב סך של 160,000 ₪ שלא הופחת בבקשת המשיב למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

4. המבקשים הוסיפו וטענו כי אף שנדחתה הבקשה לביטול פסק הדין, נקבע בהחלטה כי פתוחה הדרך בפניהם לתבוע בהליך אחר את הוצאותיהם וזכויותיהם הנטענות לפי ההסכם (נספח 12 לבקשה). לדידם, קיימת כאמור הודאה של המשיב בדבר זכותו של המבקש 1 לניכוי הוצאות הרכישה. לפיכך ומשנמכר המגרש למבקש 2 יש לעכב את מכירת המניות המבקש בחברה באמצעות כונס הנכסים שהתמנה לצורך כך בתיק ההוצל"פ (החלטת ראש ההוצל"פ צורפה כנספח 11 לבקשה) בהיותן בשווי של 4 מיליון ₪ , סכום העולה בהרבה על גובה החוב לפי פסק הדין .

5.המבקשים טוענים כי קמה להם זכות לסעד כספי בסך של 779,906 ₪ לפי חלקו של המשיב ממחיר הרכישה ממנצור (ההסכם עם מנצור צורף כנספח 13 לבקשה). בנוסף הם זכאים לשיפוי בגין שומה זמנית שהוצאה למגרש לפי חלקו היחסי של המשיב כאמור בהסכם , בסך של 95,640 ₪ ובגין חלקו בהוצאות למס שבח בגין המכר למבקש 2 בסך של 516,986 ₪. סך כל חובותיו של המשיב לפי ההסכם מגיע לסך ל- 1,712,009 ₪ כמפורט גם בתביעה הכספית שהגישו המבקשים.

6. התנהגותו של המשיב שהפר את ההסכם ונהג בחוסר תום לב בביצוע ההסכם ובסיכול הסכם הפשרה שאושר בת.א. 2066/09 כמו גם מאזן הנוחות הנוטה לטובת המבקשים בשעה שמניות החברה מוחזקות בנאמנות בידי המשיב ואין חשש להברחתן ושווין, גבוה בהרבה מגובה החוב לפי פסק הדין , בכל אלו יש לשיטת המבקשים כדי להביא למתן צו לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל ובכלל זה מכירת המניות ע"י הכונס.

7.המשיב טוען מנגד כי פסק הדין הוא פסק דין חלוט ואין לעכב את ביצועו. הבקשה לוקה בשיהוי ניכר ממועד פסק הדין , מינואר 2011 , והחוב של המבקשים עולה כיום על שני מיליון ₪. יתירה מכך, חלפו שנים ארוכות ממועד ביצוע פעולותיו בנוגע למגרש לפי ההסכם ואין להביא לדחייה נוספת בגביית שכרו בגינן בפרט בשעה שניתן פסק דין חלטו לטובתו מבלי שהמבקשים דאגו לשלם לו את שכרו או חלק ממנו לפי פסק הדין. המבקשים פונים חדשות לבקרים בבקשות בתיק הוצל"פ אשר נדחו בכלל זה בקשה בטענת פרעתי ובקשות לעיכוב הליכים . בנסבות אלו אין לעכב עוד את בצוע פסק הדין מחמת הגשת הבקשה והתביעה נגדו, לאחר חלוף שנים ארוכות מהמועד בו ניתן פסק הדין לטובתו.

ניסיונותיו להגיע להסכם פשרה עם המבקשים לא צלחו בשל אי קיום ההסכמים ע"י המבקשים או מי מהם . במסגרת הסכם הפשרה לא הכחישו המבקשים את זכותו של המשיב לסעד כספי כאמור בתביעתו והימנעותם מלהתגונן מפני התביעה מעידה על הודאתם בזכותו לקבל את מלוא שכרו כפי שנקבע בפסק הדין.

8.לעניין סיכויי המבקשים להוכיח את תביעתם טען המשיב כי הסיכוי קלוש שכן, גם הפעם בדומה להליכים קודמים שהתבררו לא הוצגו ראיות בדבר תשלומים שילם המבקש 1 למנצור ברכישת המגרש. לפיכך, אין סיכוי למבקשים להוכיח כי שולם למנצור סך של כחצי מיליון דולר בפרט כאשר בעבר טען המבקש 1 כי המגרש נרכש בתמורה בסך של 91,000$ בלבד כמו גם סתירות בגוף ההסכם עם מנצור המקורי עם מנצור שלא צורף לבקשה מטעמיו של המבקש 1 (ההסכם המקורי לשיטת המשיב , צורף כנספח ג' לתגובה).

לפיכך ובהיעדר ודאות בנוגע להוצאות המבקש בגין הרכישה ממנצור, לא בכדי נקבע בהסכם בין המבקש 1 והמשיב כי חיובו יהיה בהתאם למחיר הרכישה מבלי שנקובה בו התמורה בהיעדר ראיה בידי המבקש 1 בדבר העברת תשלומים ושיעורם, למנצור ממנו יש לגזור את חיוביו לכאורה.

9.יתירה מכך, ההסכם בין המבקש 1 למנצור שצורף לבקשה הוא מסמך מזויף ועל כך הוגשה תלונה למשטרה (נספח ד' לתגובה) ונועד להגדיל שלא כדין את חיובי המשיב לפי ההסכם בגין הוצאות הרכישה ממנצור.

10. בנוסף טען המשיב כי לא קיימת יריבות בינו ובין המבקש 1 משמכר את מניותיו ואת המגרש למבקש 2 , כבר בשנת 2009. כך גם אין יריבות עם המבקש 2 הואיל וההסכם לא נחתם אתו כי אם עם המבקש 1 בלבד. לפיכך, הזכות לקיזוז לא קמה למבקש 2 . המבקש 1 נהג בחוסר תום לב במכירת המגרש מבלי לקבל את אישורו למכר ופעל בעורמה מאחורי גבו במכירתו למבקש 1 ומבלי ששילם לו את שכרו (פרוטוקול דיון בבית משפט המחוזי, נספח ד' לתגובה) כפי שנהג המבקש 2 בעורמה בניסיונו למכור את המגרש לצד ג' , בר ניסים. בהתנהגותם, ביקשו המבקשים להתחמק מתשלום שכרו ומביצוע פסק הדין (החלטה של השופט ארנברג בדחיית בקשה לסעד זמני של בר ניסים , נספח ט' לתגובה).

11. המשיב הכחיש כי התחייב בהסכם לשלם את חלקו במיסים בגין הרכישה ממנצור וקל וחומר שאין בסיס לחיובו במס בגין המכר של המגרש למבקש 2 , להבדיל מחיובו במס הכנסה ומע"מ עבור שכרו המגיע לו לפי ההסכם מה גם, שהשומה שהוצאה בגין המכר, בוטלה. לעניין סיכול הסכם הפשרה טען המשיב כי המבקשים הם מי שהפרו אותו (הסכם מיום 3.6.09 נספח ח' לתגובה) באי השלמת ביצועו במתן תמורה בסך של 645,000 ₪ כי אם סך של 160,000 ₪ בלבד. לפיכך, חולט התשלום ששולם כפיצוי מוסכם לפי הסכם הפשרה.

דיון ומסקנות: