נג'אר נ' מדינת ישראל

פסק דין

ראשית דבר:

1.לפניי ערעור על פסק דין שניתן בהעדר ביום 7.5.13 וההחלטה אשר ניתנה ביום 23/05/13, ע"י בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא").

פסק הדין וההחלטה ניתנו על ידי השופט שלמה בנג'ו, בתיק 1402-08-12.

2.המערער נידון בהיעדרו ובקשתו לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר, נדחתה. מכאן, הערעור שבפניי.

ההליך בפני בית משפט קמא:

3. המערער הובא לדין בגין עבירה של חנייה במקום אסור. בכתב האישום נטען כי המערער חנה על מדרכה.

4.מתברר כי העבירה בוצעה ביום 02/08/11, ומהדוח עולה כי המערער העמיד את רכבו ברחוב שד' מוריה 13 בחיפה, על המדרכה, במקום שלא הוסדר להעמדת רכב והחנייתו ועל כן ביצע עבירה לפי תקנה 72 (א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

5.המערער זומן לדיון, אך לא התייצב ולכן נידון בהיעדרו. המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין, אך הבקשה נדחתה ועל כן, הוא הגיש ערעור ראשון בעפ"ת 19205-01-13, ערעור שנתקבל בהסכמת המשיבה, ובעקבותיו הדיון הוחזר לבית משפט קמא לשמיעת ראיות הצדדים.

6.המערער זומן לדיון בבית משפט קמא ליום 07/05/13, אך לא התייצב מחמת מחלתו (סבל מכאבי בטן שהתלוו בהקאות ושלשולים), לטענתו.

המערער נידון בהיעדרו ל- 1,000 ₪ קנס וחודשיים פסילה על תנאי למשך שנתיים.

הנאשם ביקש ביטול פסק דין זה, אך בקשתו נדחתה ומכאן, הערעור שבפניי.

טענות הצדדים:

7.המערער טוען כי עקב מחלתו נבצר ממנו להתייצב לדיון שנקבע לשמיעת ראיות. המערער תמך את טענתו בתעודה רפואית שנערכה על ידי הרופא המטפל – פרופסור טוני חאיק.

התעודה הרפואית נערכה ביום 20/05/13 ועל פיה אישר הרופא למערער חופשת מחלה מיום 06/05/13 ועד 09/05/13. המערער הסביר את האיחור בקבלת התעודה בעובדה כי באותו יום הוא חש ברע ולא יכול היה להתייצב אצל הרופא עקב מצב שבו סבל משלשולים והקאות.

מה גם, שמדובר ברופא מומחה שמקבל חולים של קופת חולים כללית בימים מסוימים בלבד והיום הקרוב ביותר שאותו רופא היה יכול לקבל את המערער זה היה ביום 20/05/13.

8.המערער גם כן הפנה לעובדה כי הוא מוכר כנכה כשמההנחיות של משרד התחבורה (בהתאם למסמך שנשלח אליו יחד עם תג חניית נכה), עולה כי מותר לנכה להחנות את רכבו במקום שהחנייה בו אינה מותרת ובלבד שאין בחניה זו כדי ליצור סיכון לעוברי דרך, אינה חוסמת את דרכם של הולכי רגל, עגלות ילדים או כסאות גלגלים, החניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה וכי במקום האמור לא מצוי מקום אחר שהחניה בו מותרת או מקום שבו נמצאת חניה מוסדרת לנכים ושלא היו פנויים בזמן החניה.

לדעת המערער הוא פעל בהתאם להנחיות משרד התחבורה ולכן לא ביצע כל עבירה.

9.המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. המערער זומן כדין ולא התייצב לדיון.

התעודה הרפואית אינה יכולה לשמש כהסבר סביר להיעדרות מן הדיון.