נבטיקוב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט שטרנליכט) במת 5362-10-09 מיום 11/11/2009 בגדרה החליט בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות. כעולה מעובדות כתב האישום, בתאריך 1/10/2009 בשעה 23:00 במועדון בפתח תקווה בעקבות סכסוך בין בעלי המקום לאחר, הגיע העורר עם שני המשיבים האחרים וכ-30 אנשים נוספים.

אך העורר אחז בידו אלה וביחד עם האחרים נטען כי הם פצעו את המתלונן 1 שבילה במקום באמצעות מכות בראשו עד שנפל ארצה. בהמשך בעטו בו עד שדימם בראשו ונזקק לטיפול רפואי של תפירת חתכים בראשו. נטען כי בהמשך תקפו מבלה אחר במקום (מתלונן 2) במכות בראשו, הוא הופל לקרקע והנאשמים בעטו בו. מבלה נוסף במקום (מתלונן 3) שחש לעזרתו של מתלונן 1 וניגש לסייע לו הותקף אף הוא. נטען כי בהמשך הותקף מבלה נוסף שהיה במקום. המשיב נעצר במקום.

בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שנערך ב- 14/10/2009 בבית משפט קמא, לא היתה מחלוקת בקיומן של ראיות לכאורה וקיומה של עילת מעצר.

הדיון התמקד בחלופת המעצר. בית המשפט התבקש להורות על קבלת תסקיר ובדיקת החלופה המוצעת.

תסקיר המעצר שהוגש לגבי העורר ממליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בית מלא בבית מעסיקיו, משפחת קרנדל במושב עין יהב בערבה. לצד זאת ממליץ קצין המבחן לאפשר יציאתו לעבודה בתוך תחומי המושב ובפיקוחם הצמוד של בני הזוג קרנדל.

קצין המבחן התרשם כי המפקחים המוצעים הינם בני זוג המנהל אורח חיים יציב, החיים בקרבתו של העורר, מעריכים אותו וסומכים עליו הן ברמה האישית והן ברמה המקצועית.

קצין המבחן מציין בתסקיר כי בני הזוג לא היו מודעים לעברו הפלילי של העורר, מאחר ולא הועסק על ידם באותה תקופה. קצין המבחן התרשם כי המרחק הרב ממקום האירוע בפיקוחם של המפקחים המוצעים יפחית את רמת הסיכון להסתבכויותיו של העורר בעתיד.

בית המשפט קמא ראה בחומרה רבה, ובצדק, את התנהגות העורר ותיאר את האירוע כוונדליזם מתוכנן שבוצע ע"י מס' תוקפים שהגיעו למקום מצויידים בנשק קר. בית המשפט קבע כי נסיבות האירוע מצביעות על מסוכנות גבוהה מצידו של העורר, והגיע למסקנה כי לא ניתן לאיין מסוכנותו זו של העורר בחלופת מעצר כלשהיא.

בית המשפט קמא ציין בהחלטה כי לחובת העורר שתי הרשעות קודמות ועל פי התרשמותו של קצין המבחן העורר היה נגרר והיה בעל רצון לשאת חן בעיני הסביבה. עוד ציין בית המשפט קמא, לחובתו של העורר כי המפקחים המוצעים לא היו מודעים לעברו של העורר, וכמשתמע מההחלטה בית המשפט ראה בכך נסיבה הפועלת לחובתו של העורר.

לפיכך דחה בית המשפט קמא את החלופה המוצעת והורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

על החלטה זו של בית המשפט קמא נסב הערר שבפניי.

בנימוקי הערר ובדיון שבפניי נטען כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את המלצת שירות המבחן ובקביעתו שלא ניתן לאיין מסוכנותו של העורר באמצעות החלופה המוצעת.

בנוסף ציין ב"כ העורר כי בית משפט זה דן לפני מס' ימים בעניינו של המשיב מס' 3 והורה על שחרורו למעצר בית והמשיבה לא עררה על החלטה זו.

ב"כ המשיבה מתנגדת לקבלת הערר ומבקשת להשאיר את החלטת בית המשפט קמא על כנה. ב"כ המשיבה ציינה בטיעוניה כי מדובר באירוע חמור המצביע על מסוכנות גבוהה והדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר באירוע המבוצע בצוותא.

לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים לבקשה ונתתי את דעתי לאמור בתסקיר שירות המבחן ולא נעלמו ממני נסיבות ביצוע העבירות, ולא בלי התלבטות ומבלי להקל ראש בחומרת העבירות המיוחסות לעורר, אני מחליטה לקבל את הערר.

האישומים המעוגנים בראיות שלא היתה מחלוקת לגביהם מתארים עבירות חמורות המקימות חזקת מסוכנות שקשה לסותרם, והם מצדיקים על דרך הכלל מעצר עד תום ההליכים.

במקרה הנדון מתחזקת מסקנה זו נוכח האמור בכתב האישום הביצוע בצוותא והשימוש בנשק קר במהלך התקיפה.

יחד עם זאת, מחוייב בית המשפט על פי הוראות הדין והפסיקה לבחון בכל מקרה הבא בפניו אם ניתן להשיג את תכלית המעצר בחלופת מעצר ראוייה.