נבט נ' בן ארי

החלטה

1. בפני בקשת המבקשת להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על מטלטלי המשיב בביתו ובמשרדו, על כספים ו/או תשלומים מכל סוג ומין המוחזקים אצל המשיבים (בנקים שונים וקרן הגמלאות של לשכת עוה"ד ) וכן הטלת עיקול על דירת המשיב, אשר הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו יש להורות למשיב להשיב למבקשת את כספי הנאמנות המופקדים ברשותו בסך של 100,000 ₪.

2. העובדות הצריכות לעניין :

2.1.המבקשת שכרה את שירותיו של עו"ד בן ארי על מנת לייצג אותה במסגרת עסקת מכר דירתה בכרמיאל. ביום 13.6.12 נערך ונחתם הסכם מכר לפיו מכרה המבקשת את דירתה לה"ה יוזפוב (להלן : "הרוכשים").

2.2. בהתאם לסעיף 5 להסכם המכר הפקידו הרוכשים "פיקדון" בסך של 100,000 ₪ וזאת עד לקבלת האישורים הנדרשים לשם העברת הדירה על שם הרוכשים.

ולהלן עיקרי הסעיף:

"סך של 100,000 ₪ ישולם לידיו הנאמנות של ב"כ המוכר (להלן : "הפיקדון") לא יאוחר מתום שבוע ימים מיום חתימת הסכם זה ובכפוף לרישום הערת אזהרה לטובת הקונה. ב"כ המוכר יפתח חשבון נאמנות ויפקיד בו את כספי הפיקדון (.......) לאחר המצאת האישורים לב"כ הקונה יעביר ב"כ המוכר לידי המוכר את הפיקדון או את יתרת הפיקדון".

2.3 המבקשת צרפה אישור הפקדה בסך של 100,000 ₪ שהופקד לטובת המשיב ביום 19.6.12 .

2.4 המבקשת צרפה אישור לשכת רישום המקרקעין לפיו הדירה הועברה על שם הרוכשים, ולטענתה כבר בחודש אוקטובר 2012.

2.5 כך גם צורף מכתב הרוכשת, ד"ר לאה פסרמן-יוזפוב , עו"ד מיום 19.5.13 לפיו חוזרת על הודעתה כי משהושלמה העברת הבעלות בחודש אוקטובר 2012 אין מניעה להעביר את כספי הפיקדון למבקשת.

3. כאמור, לטענת המבקשת כבר ביום 21.10.12 נשלחו מלוא האישורים הנחוצים לרוכשים ובחודש אוקטובר הועברה הבעלות בדירה ע"ש הרוכשים. חרף העברת הבעלות לרוכשים ובקשתם לשחרר את כספי הפיקדון למבקשת, בהתאם לתנאי ההסכם, עו"ד בן ארי סרב להעביר את הכסף למבקשת על אף התחייבותו לעשות כן בהתאם לתנאי ההסכם ומנדט הנאמנות שקבל.

המבקשת מפרטת בבקשתה את תוכן שיחותיה ומכתביה עם המשיב וסירובו להשיב לה את כספי הפיקדון. המבקשת מציינת כי פנתה לעו"ד שייצג אותה בפניותיה למשיב, אולם הדבר לא הועיל פרט לקבלת הבטחות שווא.

עוד נטען כי ביום 20.7.13 שוחחה המבקשת עם המשיב , במהלכה מסר לה האחרון כי חשבון הבנק שלו מעוקל, אולם מיד כשיוסר העיקול יעביר לה את כספי הפיקדון, מאז לא נעשה דבר.

לטענת המבקשת מתקיימים התנאים הקבועים בפסיקה ובחוק למתן צו העיקול הזמני שכן הובאו ראיות לכאורה לקיומה של זכות תביעה, וכן לענין מאזן הנוחות, למצבו הכלכלי של המשיב והחשש כי לא תוכל לזכות בפרי תביעתה. עוד הפנתה המבקשת להליכים נוספים המתנהלים כנגד המשיב מהם עולה חשש כי התנהלות המשיב איננה סדירה, בלשון המעטה. (כך הפנתה המבקשת לרע"א 3180/13 אריה בן ארי נ' בנק המזרחי ; רע"א 38032-12-12 בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' בן ארי; ת.א 11670/05 ; ת.א 21870-07-11 בזיון בימ"ש בגין אי ביצוע פ"ד ; ת.א 39104-10-10).

4. המבקשת מוסיפה ומציינת כי סיכויי תביעתה גבוהים שכן כספי הפיקדון הינם כספים שהופקדו בנאמנות אצל המשיב עד לסיום העברת הבעלות על שם הרוכשים. ועל כן, משהסתיימה העברת הבעלות בדירה על שם הרוכשים כבר בחודש אוקטובר 2012 היה על המשיב להעביר לה את כספי יתרת התמורה. סרובו להחזרת הכספים מלמד על חוזק תביעתה בפרט כשהיא נתמכת בראיות בכתב.

5. תקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת "בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, ...אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין". כידוע, על בעל דין המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לעמוד בשני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הינו קיומה של זכות לכאורה לקבלת הסעד. במילים אחרות, על המבקש להוכיח כי סיכוייו לזכות בהליך העיקרי טובים. התנאי השני הוא הוכחה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, קרי שהנזק שיגרם לו אם לא ינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שיגרם למשיב אם ינתן הסעד הזמני. בין התנאים מתקיים יחס המוכר כ"מקבילית כוחות" - ככל שבית המשפט יתרשם כי סיכוייו של מבקש הסעד לזכות בתביעתו גבוהים, יקל עימו בדרישת מאזן הנוחות (ראו לעניין זה רע"א 3533/09 נציגות הבית המשותף נ' ירון עיון (1.9.09)).

ליבה של הוראת תקנה 374 הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין" (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (המשנה לנשיא ש' לוין); ראו גם גורן, בעמ' 513). (מתוך רעא 6614/06 כפרית תעשיות 1993 בע"מ נץICC INDUSTRIES INC 4.1.07 ).

וראו רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Lnc (28.11.07) כב' השופטת ארבל לענין יסוד "ההכבדה"-

 "יסוד זה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (ראו למשל: גורן, בעמ' 522-520; ר"ע 246/85 ארד חברה לביטוח נ' מ.ב.י בע"מ, פ"ד מא(1) 586, 587 (1985); רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800 (1997); רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נ' גייר (טרם פורסמה, 29.1.07) (להלן: עניין גב ארי)). יצויין, כי תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא "הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים" (דודי שוורץ סדר דין אזרחי, חידושים תהליכים ומגמות 431-429 (תשס"ז), וראו גם עניין גב ארי).

6. המבקשת הראתה זכות לכאורה באופן מובהק. הובאו ראיות לכאורה בדבר הפקדת סכום הפיקדון, והשלמת העברת הבעלות על שם הרוכשים – מה שמקנה למבקשת קבלת סכום הפקדון מהמשיב. גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה. במצב דברים זה יש לשמור על מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה על מנת שלא תנוצל תקופת הביניים להפחתת אפשרות המימוש של סכום הפקדון שהושאר בנאמנות, אם יקבע שמגיע למבקשת.