נבון נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשת לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב -1982 (להלן –"חסד"פ") העותר להאריך לו המועד להישפט על הודעת תשלום קנס – דו"ח מספר 23500037918 שעניינה אי ציות לאור אדום ברמזור אשר נעברה בתאריך 24/6/2005.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, ובתגובה על נספחיה הגעתי למסקנות הבאות:

1.המבקש אמנם לא קיבל את הודעת תשלום הקנס הראשונה שנשלחה אליו בדואר רשום בחודש יולי 2005, עקב הערת שליח הדואר "לא ידוע במען" , אולם, בתאריך 23/1/2006 נשלחה לפי כתובת המבקש כרשומה במשרד הפנים, הודעת כפל קנס אשר הגיע לידיעתו ולידיו של המבקש ומטעם זה, שילם אותה בתאריך 15/5/2008.

2.על פי סעיף 229 (ח') לחסד"פ, עם תשלום הקנס שהופיע בהודעה שנשלחה בדואר רגיל כאמור, המבקש נחשב כמי שהודה בביצוע העבירה המיוחסת לו בדו"ח ונגזר דינו ונשא את עונשו.

3."הרשעה" כאמור, ניתנת לביטול תוך 30 יום מתום המועד להגשת הודעה על בקשה להישפט, ובמקרה לפני היה על המבקש להגיש בקשתו להישפט על הדו"ח לא יאוחר מחודש יוני 2006 לכל המאוחר.

יתר על כך, היה עליו גם לנמק מהו עיוות הדין שיגרם לו אם לא תינתן לו האפשרות להישפט על הדו"ח וההרשעה תישאר על כנה.

המבקש לא ממלא אחרי שני התנאים הנ"ל הקבועים בסעיף 130 (ח) לחסד"פ ודי בכך כדי לדחות בקשתו.

4.יתירה על כך, האירוע משנת 2005 והבקשה דהיום לאחר תשלום הקנס, בשנת 2008, בלא הסבר מניח את הדעת לחוסר המעש מצד המבקש, בפרק הזמן שחלף, אינם פועלים לטובת המבקש ומצדיקים דחיית הבקשה לנוכח עיקרון שיקול סופיות הדיון ויעילות הדיון, כפי שנקבע ברע"פ 2096/07 ד"ר ציפורה רייני נ' מדינת ישראל.

5.אם לא די באמור לעיל, גם המבקש בסעיף 6 לתצהירו אינו זוכר נסיבות העבירה המיוחסת לו, ולא זהות מי שעבר את העבירה במידה ויטען כי אחר עבר עבירה זו.

6.סוף דבר, מאחר ולא מצאתי בבקשה לפני הנימוקים המיוחדים והאחרים על פי הנדרש לפי סעיף 230 לחסד"פ, התוצאה היא שאני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח העתק החלטה אל הצדדים.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ג, 20 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: