נבאברה נ' מדינת ישראל ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום

: | גרסת הדפסה
עפ"א
בית המשפט המחוזי באר שבע
25111-10-11
30.10.2011
בפני :
נחמה נצר

- נגד -
:
סלים נבאברה
:
מדינת ישראל - הו ועדה מחוזית לתכנון ובניה מחוז דרום
החלטה

החלטה

בהליך זה ביקש המערער להשיג על החלטת בית משפט השלום בבאר שבע מיום 3.10.11 שניתנה בתיק בב"נ 24168-02-11 במסגרתה, נדחתה בקשת המערער לביטול צו הריסה מנהלי, שלימים קיבל אישור שיפוטי.

בד בבד עם הגשת הודעת הערעור, עתר המערער לעיכוב ביצוע צו ההריסה מושא הערעור ומושא החלטתו של בית משפט קמא. במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע טען המערער כי סיכוייו להצליח בערעורו הינם גבוהים, שלא לדבר על כך כי אם לא יעוכב ביצוע צו ההריסה תסוכל מראש זכותו של המערער לנסות ולשנות מהחלטת בית משפט קמא. עוד צוין כי המערער הוא נכה בשיעור של 100 אחוז, אין לו מקום מגורים אחרת זולת הנכס מושא צו ההריסה ואין לו אפשרות לשכור לעצמו מקום מגורים אחר.

הבקשה לעיכוב ביצוע אינה נתמכת בתצהיר הגם שזו שזורה טיעון עובדתי רב, בין היתר לעניין טענות לכשלים בייצוגו של המערער בהליכים בבית משפט קמא ואף במהלך הדברים שהוביל להשגתו של הסדר בבית משפט קמא, אשר עיקריו כי המערער מושך את בקשתו לביטול צו ההריסה המנהלי ובקשתו זו תידחה, כאשר למערער ניתנה האפשרות להסיר את המבנה מושא צו ההריסה בכוחות עצמו עד ליום 16.6.11 אחרת תהא למשיבה הזכות לעשות כן במשך תקופה של 60 יום שלאחר אותו מועד.

עת הוגשה הבקשה לבית משפט זה, נתבקשה תגובת המשיבה לעתירה. במסגרת תגובתה ציינה המשיבה כי בקשת המערער אינה מקיימת אחר הוראות תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מנהלי) התש"ע 2010, שכן הבקשה הוגשה באיחור, אינה נתמכת בתצהיר ואף לא צורפה לה תגובת המשיבה.

עוד מציינת המשיבה כי על פי תקנה 6 לתקנות הנזכרות, בית המשפט לא יידון בבקשה כאמור שלא מתקיימים בה תנאי הסף אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו.

לגוף העתירה, טוענת המשיבה כי סיכוייו של הערעור להתקבל קלושים ביותר, במיוחד לאור העובדה כי ניתנה למערער הזדמנות סבירה ואף מעבר לכך לנסות ולהביא לביטולו של צו הריסה מנהלי ובמהלך דיון שנקבע בבקשה זו, ראה לנכון המערער, באמצעות בא כוחו, להגיע להסכמה עם בא כוח המשיבה שלפיה, הבקשה לביטול צו הריסה תידחה וביצועה יעוכב עד ליום 16.6.11.

לצד כך טוענת המשיבה כי בכל מהלך הדברים בערכאה דלמטה היה המערער מיוצג ואין בבקשת המערער נימוק מבורר באשר לאותו כשל בייצוג זולת העובדה כי בא כוח המערער הסכים בבית משפט קמא לדחיית בקשת המערער לביטול צו ההריסה המנהלי.

המשיבה סבורה כי הואיל וטענות המערער הן בעיקרן כלפי אופן ייצוגו בהליך דלמטה, ראוי לבחון בקפידה ובזהירות רבה את טענות המערער, במיוחד כאשר אין בפי המערער טענה כי הואיל ובא כוח משך את הבקשה לביטול צו ההריסה מנהלי ואף הסכים לדחיית הבקשה, הרי שבכך גרם הוא למערער עיוות דין.

באשר לטענה כי למערער אין קורת גג אחרת, מדגישה המשיבה כי ערב מתן צו ההריסה ולמעשה גם לאחר מכן, ערב הארכת המועד לביצוע צו ההריסה, כפי שניתנה על ידי בית המשפט ביום 16.2.11, לא התגורר המערער בנכס ועל כן, אין למערער זכות קנויה להוסיף ולהתגורר בנכס אשר לא שימש למגוריו, ערב הינתן צו ההריסה.

לצד כל אלה שבה ומדגישה המשיבה את התכליות שביסוד סעיף 238א לחוק התכנון והבניה ובסמכות של גופי התכנון לצוות בהליכים מנהליים על הריסתם של מבנים בלתי חוקיים, במיוחד כאשר במקרה הנדון המערער איננו טוען כי קיים סיכוי כלשהו להכשיר את המבנה הבלתי חוקי, שלא לדבר על כך כי אין בפיו טענה כי פעל לנסות ולהכשיר את הבניה הבלתי חוקית.

עיינתי בבקשת המערער לעיכוב ביצוע ובתגובת המשיבה וכן עיינתי בהחלטות בית משפט קמא מושא הודעת הערעור והגעתי לכלל מסקנה כי לא יהיה זה נכון לעכב ביצועו של צו ההריסה ולו מן הטעם כי המערער מבקש להישמע בטענות השזורות לכל רוחב היריעה בטיעונים עובדתיים, בו בזמן שהוא לא טרח לצרף לבקשתו, תצהיר שלו, או של מי מטעמו.

זאת ועוד, עיקר השגותיו של המערער נוגעות ליחסים בינו לבין מיצגו הקודם. המערער אינו טוען להיעדר ייצוג, אלא טוען כי לא הבין את מהות הדברים וכי בא כוחו הקודם נטע בליבו את התובנה כי ביצועו של צו ההריסה נדחה וכי לאחר ה-16.6.11 ניתן יהיה להגיש בקשה חדשה.

בכל הכבוד הראוי, הסכמת באי כוח הצדדים מפורטת ורשומה בפרוטוקול הדיון מיום 27.3.11. אכן בגוף הפרוטוקול לא צוין דבר נוכחותו של המבקש או מי מטעמו. יחד עם זאת, קימת הצהרה מפורשת שנשמעה מפי בא כוח המבקש ובא כוח המשיבה, אשר כאמור כוללת הסכמה לדחיית הבקשה לביטול צו הריסה ולמתן ארכה למערער לבצע ההריסה בכוחות עצמו עד ליום 16.6.11.

גם אם מבקשת הייתי לדייק ולומר כי ביום 27.3.11 המערער לא היה בסוד ההסכמה ולא הבין טיבה ומשמעותה, הרי שממועד זה ועד לתום הארכה חלפו ימים לא מעטים שבהם יכול היה המערער לפנות לבית המשפט ולשטוח בפניו את השגותיו אודות ההסכמה המתיימרת להיות פרי הסכמתו ומודעותו ואף לנסות ולשנות פני הדברים.

המערער לא עשה כן אלא סמוך מאוד למועד תום הארכה, שכן בקשתו הוגשה ביום 14.6.11 ובדיון שהתקיים בפני בית משפט ביום 21.9.11 נדרש בית המשפט לבירורה. עיון בפרוטוקול הדיון מאותו מועד מלמד כי במהלך הדיון האמור נחקר בנו של המערער ובמהלך חקירתו הסתמנה תמונה שלפיה ערב מתן צו ההריסה המנהלי, הבית טרם אוכלס ולעניין אופן ייצוגו של המערער על ידי בא כוחו הקודם – טען בנו של המערער בשמו, כי טעה להבין מפי עורך דין אבו ג'רארה כי ניתנה ארכה עד ליום 16.6.11 ואז תוגש בקשה מחדש. בית משפט קמא, בהחלטת ביניים מיום 22.9.11, מציין כי בשלב האמור הטענה היחידה שנותרה בפיו של המערער היא הטענה כי לא היה מקום מלכתחילה להאריך תוקפו של הצו המנהלי, אלא שטענה זו לא נטענה בבקשה לביטול ההחלטה מיום 27.3.11. בנסיבות אלו, ניתנה למערער שהות של 7 ימים להודיע האם הוא עומד על בקשתו. הואיל ולאחר מכן הודיע המערער כי הוא עומד על בקשתו, נערך בית משפט קמא ליתן את החלטתו שהיא מושא הודעת הערעור.

לנוכח השתלשלות העניינים המתוארת לעיל, בולט עד למאוד העדרו של תצהיר תומך ואינני סבורה כי יהיה זה נכון לבטל מאמרה של הרשות המנהלית ואף לבטל או למצער לעכב ביצוע החלטה של בית משפט קמא מקום שבו מסתפק המערער בטיעון כוללני על גבול הסתמיות שאינו נתמך אף בתצהירו של המערער. ודוק, טענה בדבר כשל בייצוג היא מהטענות החריגות והחמורות ביותר והיה ראוי גם ראוי, כי בנו של המערער יצהיר על הדברים בתצהיר מפורט ומנומק מטעמו, במיוחד בשים לב להצהרותיו בפני בית משפט קמא כי הוא זה שהוציא והביא בשם אביו - המערער במגעים מול עורך דין אבו ג'רארה אשר ייצג את המערער בהליכים טרם ההחלטה מיום 27.3.11.

שלא לדבר על כך, כי כשל בייצוג כשלעצמו, אינו נימוק לביטול החלטה אלא, על המבקש ביטולה להראות כי אותו כשל בייצוג מקים ויוצר חשש ממשי לעיוות דין. לא מצאתי בבקשת המערער משום נימוק העשוי להצביע על קיומו של חשש שכזה, למעט הטיעון כי המבנה מושא צו ההריסה משמש למגוריו של המערער וכי אין למערער קורת גג אחרת.

הרבה מעבר לדרוש אציין כי גם טענות עובדתיות אלו, לא נתמכו במסמכים ואף לא נשמעה מפי המערער כל טענה כי קודם למתן צו ההריסה המנהלי, שימש הנכס למגוריו ובעניין זה, מושתק המערער מלטעון אחרת, במיוחד לנוכח הצהרותיו המפורשות של בנו.

לאור כל האמור, ואף בשים לב לתכליות החקיקתיות העומדות ביסוד הוראת סעיף 238א לחוק התכנון והבניה וכאשר המערער אף איננו טוען לקיומו של בדל סיכוי להכשיר את הבניה הבלתי חוקית, אינני רואה כל הצדקה לעיכוב ביצוע צו ההריסה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>